ראשון-שירה: חגית בת אליעזר על המופע “עיין ערך: סוס אחד נכנס לבר” – שירים, סיפורים וסטנדאפ בעקבות ספרו האחרון של דויד גרוסמן

דויד גרוסמן וספרו “סוס אחד נכנס לבר” במדיטק חולון 

מופע בסדרת “תן למילים לעשות בך”

יום שישי 5.12.2014

כרזת האירוע

צהרים טובים, קיסריה, לא, לא קיסריה – הרבה יותר טוב: המופע בסדרת “תן למלים לעשות בך” במדיטק חולון –  חגיגה רב-אמנותית סביב “סוס אחד נכנס לבר” – ספרו החדש של הסופר דוד גרוסמן, זוכה הפרסים ועטור אהבת הקוראים. ההרכב המוסיקלי על הבמה: שלומי שבן, ערן צור, יהלי סובול, קרני פוסטל, קרן טפרברג, אפרת בן-צור בניהולו מוסיקלי של אסף רוט. השחקנית והזמרת אפרת בן-צור פותחת בקריאת הרומן שכולו מופע סטנדאפ של דוֹבָלה ג’י. קהל המדיטק מגיב בצחוקים בעוצמות משתנות להבזקי ההומור. בהמשך המופע קטעי הספר נקראים ע”י הסטנדאפיסטים הידועים והאהובים שמואל וילוז’ני, טל פרידמן ועידן אלתרמן, אשר עושים את תפקידו של דובלה בהנאה מרובה.

תמונה קבוצתיתצילום: ששת שצ

דוד גרוסמן – סופר בעל משרעת יצירות רחבה ביותר שכוללת סיפורים, רומנים, מחזות, ספרות ילדים – יצר דמות של סטנדאפיסט מורכבת ואמינה עד כדי כך ששמואל וילוז’ני רוצה לעשות מופע יחיד לפי הספר ועידן אלתרמן מבקש לשחק בו תפקיד-משנה.

??????????שמואל וילוז'ני. צילום: ששת שצ

ההרכב המוסיקלי המשובח מנגן ושר שירים – פרי עטו של דוד גרוסמן עצמו שרובן הולחנו במיוחד למופע. הסופר גם כותב שירים. זכורים לנו “שירת הסטיקר” שכתב בשנת 2004  שהולחן והוקלט ע”י הדגנחש וכן השיר “קצר פה כל כך האביב” אותו הלחין וביצע יהודה פוליקר באלבומו “כל דבר מזכיר לי”. “בבית קפה” השיר הראשון במופע:

בבית קפה על שפת הים

מול הגלים,

ביום יפה, איש ואישה

מתהוללים

 

גלגל היום טוחן סביב

בהמולת זרים.

המון אדם ביום אביב

בא בין המלצרים.

עיניים בעיניים

לשון קוראת שפתיים

פרפור בגוף

פכפוך של צוף

מפיו נפלטת אנחה,

והיא שואפת

לתוכה.

 

בדיבור: אחר כך היא לוקחת את הספל שלו מידיו, ומסובבת לאט בין כפותיה.

              היא מניחה את שפתיה בדיוק על המקום שבו נגעו שפתיו.

              העיניים שלה כל הזמן תלויות בעיניו.

 

בבית קפה על שפת הים

האביבי,

ביום כזה, איש ואישה

מלבלבים.

בין השירים וקטעי הקריאה מהספר דוד גרוסמן מדבר על תהליך הכתיבה. דבריו אלה הם בעיני גולת הכותרת של המופע – התובנות של אמן הכתיבה הנמסרות בצורה ציורית, חוויתית. אני מקשיבה, מפנימה, מנסה לזכור, לרשום בחושך. חוששת לסלף ובכל זאת כך נשמעו לי דברי הסופר: בתום כתיבת הספר המחבר זוכה ב”חופשת כתיבה”, אך היא נעימה רק בתחילתה ואז כשהחיים הופכים להיות תפלים והסופר כּמֵהַ לספרו הבא והוא מחכה לרמז שיגיע מהסביבה, שיביא רעיון שימשוך אליו חלקיקי מציאות, יתרחב, יתעבה ויתבע את תשומת לבו של הסופר.  הגרעין המרכזי של הספר הנוכחי הוא מסעו של נער ללוויה הראשונה בחיו ועוד זאת של אחד מהוריו כשהסביבה מתאכזרת אליו ואינה מוסרת לו את זהותו של המת. 25 שנים חיכה המסע הגורלי הזה עד שבא דובלה הסטנדאפיסט ועטף את הפצע בגלד שהוא פצע בפני עצמו, שעטה על עצמו מסכת גסות מכוונת כאמצעי הגנה בפני חיו שלא נחיו, עד שאימרה תמימה ואנושית מאחת הנשים בקהל מפצחת את הקליפת ההדחקה הקשה וסיפור הלוויה מתנקז החוצה ועושה חסד הקלה עם הסטנדאפיסט.

 דויד גרוסמןדויד גרוסמן. צילום: ששת שצ

המתופפת קרן טפרברג – תמירה ודקת גזרה משכה את תשומת לבי במיוחד בעקבות הצפייה בסרט הנהדר “Whiplash” בו למדתי שהתיפוף הוא תובעני, מתיש עד כדי יזע ואף פציעה. קרן הלחינה ושרה את השיר “קלף אותי“:

בוא, קלף אותי

באהבה

ממה שהתלפף סביבי

והתעבה.

ממה שהתאבן בי

ממה שהתנוון.

ממה שהסתבך לבלי התר.

בוא.

אני כל כך צריכה

פותר.

 

צריכה את המילים שלך

את השפה שרק אתך

את השמות הפרטיים

שלא כתובים במילונים

לפה בשקע המרפק

לצווארך שמתפרק

ללהטך שמתאפק

למעני.

לקול דודי דופק

על מפתני.

 

את הדקדוק של הבדיוק

אני צריכה.

את השמחה

כששתי שתיקות רוקמות שיחה.

ואת האומץ לצלילה

כדי למצוא את המילה –

את שמי,

על קרקעית

עינך.

 

אז בוא, קלף אותי

באהבה

ממה שהתלפף סביבי

והתעבה.

ממה שהתאבן בי

ממה שהתנוון.

ממה שהסתבך לבלי התר.

בוא.

אני כל כך צריכה

חבר.

579402_563864033636674_230004347_nקרן טפרברג. צילום: ששת שצ

דוד גרוסמן הוא אמן ההופעה: למד תיאטרון, דיבב דמויות ברדיו, השתתף בתסכיתים. הגיש תוכניות רדיו לילדים ולמבוגרים. קולו העברי הצלול זכור היטב לטל פרידמן שגדל במשפחה של דוברי צרפתית.

טל פרידמןטל פרידמן. צילום: ששת שצ

דוד ניצב בקדמת הבמה ומגיש קטע סטנדאפ של דובלה שלא נכלל בספר – שנשאר על רצפת העריכה ונושאו בחירת השם “רגל קרושה” למאכל הבשר הרוטט. הקטע שנון ומצחיק. הקהל וכל הנוכחים על הבמה מריעים לדוד ומבקשים להחזיר את הקטע לספר במהדורתו הבאה.

השיר “סוף” למלותיו של דוד גרוסמן מסיים את ההופעה באופן טבעי:

 

לא יהיה לה עוד

 האיש הזה

להתרגש

 

כבר לא יקרה לו ככה שוב להתחדש

ולא יהיה לה עוד כמוהו איש להתאושש

 ולא יהיה אל מי לכמוה

ולא תבער בו עוד כמוה 

להבה של יש

 

לא יהיה לה עוד

האיש הזה

להתרגש

 

שכבה דקה של אפר

על סוד אישה וגבר

בתוך עולם של משבצות

אין מקום לאש כזאת

כמעין הדרן עידן אלתרמן שר בנגינת הגיטרה וליווי הקהל את השיר הידוע באנגלית “I started the joke“.

עידן אלתרמןעידן אלתרמן. צילום: ששת שצ

דוד גרוסמן דיבר על החמלה – אותה חש הסופר כלפי דמויותיו, אותה משרה על הקורא. הצורה הנעלה של החמלה היא זאת שמופנית כלפי כל אדם בחלופיות חיו בנידחות בדידותו ובמכות הגורל.

כולנו – כל קוראיו הנלהבים של אמן הכתיבה דוד גרוסמן – מודים לו על יצירות הספרות המופלאות אותן הוגה ומוציא אל הפועל בעולמו האישי הסבוך והכאוב. כולנו תקווה שהסיפורים אותם מספר לנו בכשרון ובחמלה יקלו גם על מחברם במסע חיו.

 

                                      חגית בת-אליעזר 7.12.2014

 ***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.

9 תגובות

  1. ששת 7 בדצמבר 2014 ב- 18:22 - Reply

    כתבה מצויינת

  2. דוד ברבי 7 בדצמבר 2014 ב- 19:21 - Reply

    חגית מוכשרת
    תודה על תמונת המופע שהבאת בפנינו בדרכך המיוחדת

  3. ארלט 7 בדצמבר 2014 ב- 20:19 - Reply

    חגית מגוונת בסקירותיה והפעם כותבת על הגיוון הרב-אמנותי בחגיגה לכבוד הספר של הסופר הרב-תחומי. תודה רבה.

  4. cohenshira 8 בדצמבר 2014 ב- 13:19 - Reply

    נהנתי לקרוא, תודה חגית

  5. חנה טואג 9 בדצמבר 2014 ב- 8:32 - Reply

    תודה חגית על כתבה יפה ומסקרנת

  6. חנה טואג 9 בדצמבר 2014 ב- 8:40 - Reply

    לא ידעתי על כישוריו הנוספים של גרוסמן

  7. חנה טואג 9 בדצמבר 2014 ב- 9:08 - Reply

    את הדקדוק של הבדיוק
    אני צריכה.
    את השמחה
    כששתי שתיקות רוקמות שיחה.
    ואת האומץ לצלילה
    כדי למצוא את המילה –
    את שמי,
    על קרקעית
    עינך.

    גרוסמן נחרת בתודעתי בין היתר בזכות ספרו המבין כל כך בלב האישה , הרואה בתוכה “תהיי לי הסכין” הציטטה מהשיר הנ”ל מביאה לי את הרוח הנשית בספר הנפלא הזה ,ואת “הדקדוק של הבדיוק” הלוא הכרנו בספרו -“ספר הדקדוק הפנימי” . הוא ידע לנקד את עולמו הפנימי של האמן, את עולמה של האישה, ועכשיו שיריו תודה ,חגית, לא ידעתי ותודה לירין כץ על האכסניה תענוג לקפוץ מדי פעם לכאן ולקרוא

  8. חגית בת-אליעזר 10 בדצמבר 2014 ב- 3:15 - Reply

    בשיחות עם החברים, שנחשפים לראשונה לכתיבתו השירית של דוד גרוסמן, אני שומעת שהיא מזכירה להם את שיריו של חנוך לוין. הדבר משמח אותי מאוד.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 18 בדצמבר 2014 ב- 14:21 - Reply

    כיצד אפשר לראות שוב את הערב של גרוסמן וחברים במקום נוסף?

השאירו תגובה