הרשימה להלן נכתבה ע”י אסף מונד ופורסמה במדור “שפה זרה” ב-7 לילות של ידיעות אחרונות ב-16.12.2011

Being Wrong: Adventures in the Margin of Error by Kathryn Schulz

איך זה מרגיש לטעות? מביך, משפיל ומאכזב? ובכן, ממש לא. קת’רין שולץ, עיתונאית וסופרת אמריקאית, התחקתה במשך כמה שנים אחר מושג ה”טעות”, החל מהסיבות שגורמות לנו לטעות (בעיקר ביטחון מופרז בחושים שלנו) דרך המניעים שאנו מייחסים לטעויות של אחרים (מחסור במידע, טיפשות ורוע לב) וכלה בהשלכות החברתיות של טעויות (מה אתם חושבים על אנשים שטועים הרבה? אז זה).

אחת המסקנות הראשונות שלה, היא שמבוכה, השפלה ואכזבה אינן תחושות של טעות – הן תחושות של גילוי בדיעבד על טעות. למעשה, ביצוע הטעות הוא שלב בו האדם הטועה עדיין אינו מודע לטעותו, ולכן לטעות מרגיש בדיוק כמו להיות צודק. הדוגמא המרתקת ביותר שהיא מציגה לטעות-שמרגישה-צודקת מפתיעה בפשטותה: חלומות.

לפי שולץ, מצב החלום שבמהלכו אנו מאמינים באמת ובתמים במציאות שאינה אמיתית הוא למעשה מצב טעות מתמשך, שהיקיצה ממנו מקבילה להכרה בטעות – ולעיתים אף מלווה בתחושות מבוכה, השפלה ואכזבה.

הסתכלות שכזו על תפישת הטעות ותחושותיה באה לידי ביטוי גם כאשר היא מציגה אנשים בעלי מצב טעות קבוע: משוגעים. לטענה זו היא אף מצרפת את ההגדרה החביבה לאדם משוגע: “מי שמאמין בתפישת מציאות שגויה שאיננה נחלקת על-ידי רבים”.

הטעות, כפי שהיא מקפידה להדגיש, היא לפיכך תלוית סטטיסטיקה. בהמשך ספרה מגיעה כתוצאה מכך שולץ – שמספרת על מחקרה גם בהרצאה נפלאה באתר TED – לכמה מסקנות ראויות ומעניינות, שעיקרן הצורך לקבל את הטעות כחלק מהחוויה הקיומית וההתנסות האנושית ולהימנע מתגיות שליליות.

גם אם הספר אינו מספק בהכרח תובנות מרחיקות לכת, הוא מהנה מאוד לקריאה, עשוי בקפידה, משעשע לפרקים ומרחיב דעת. בנוסף, בהקשר המקומי ניתן להסיק ממנו כלי יישומי להתמודדות עם שורשי הסכסוך הישראלי-פלסטיני: עד כה הצטמצמו העמדות המקובלות בנושא לשתיים, לפחות בקרב החלקים הלא-סהרוריים של המפה הפוליטית. העמדה הראשונה, המשויכת לרוב לימין, מייחסת לפלסטינים את המניעים שמציגה שולץ בנוגע לטעויות של אחרים – הם טוענים לזכותם למדינה בשטחי ארץ-ישראל משום שאינם מכירים את ההיסטוריה, אינם מבינים אותה נכון או בוחרים לעוות את המידע הזמין להם במודע כדי לקדם את מטרותיהן הנלוזות. העמדה השנייה, המשויכת לרוב לשמאל, מבוססת על הגישה הפוסט-מודרניסטית שלפיה אין אמת אחת, ולכן אף אחד לא  “טועה” או “צודק”. עמדה זו מאמינה לרוב בגישת שני הנרטיבים, לפיה יש לפעול לקידום פיתרון הסכסוך מבלי לנסות ולגשר באופן שנועד לכשילון על הפערים בין האמת ההיסטורית שלנו לאמת ההיסטורית הפלסטינית.

עם זאת, הלקח שעלינו לקחת מספרה של שולץ הוא עמדה שלישית, ליברלית באופייה, שגם אלו הזעים באי-נוחות למשמע תיאוריות פוסט-מודרניסטיות יוכלו לאמץ: הטעות היא חלק מהחיים, ולכן מבצעיה אינם נחותים מבחינה מוסרית. ישנה רק אמת היסטורית אחת, על אף ריבוי הפרשנויות להן היא זוכה. זהו היופי שבחיים, ולא הפגם שבהם. אז מי צודק ומי טועה? מה זה משנה. הרי ממילא לטעות מרגיש בדיוק כמו להיות צודק.

___________________________

  Being Wrong: Adventures in the Margin of Error / Kathryn Schulz | HarperCollins Publishers, 2010

*) הערה: הרשימה הנ”ל וכל הרשימות שיפורסמו כאן במסגרת הטור מובאות בגירסה הגולמית שלהן לפני עריכת העיתון. 

***

אסף מונד, 31, עורך ומבקר ספרות ב”ידיעות אחרונות” ודוקטורנט בבית-הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב אשר חוקר את לונדון בזמן מלחמת העולם הראשונה.