היי תמר, לאחרונה יזמת יחד עם תאמר מסאלחה ואלמוג בהר את פרוייקט “שתיים” ששואף לקרב בין ספרות ערבית ועברית צעירה בארץ. איך נולד הפרוייקט?
הפרוייקט נולד מתוך היכרות שהתפתחה בין שלושתנו – תאמר אלמוג ואני. הרגשנו כמה מעטה וחסרה בדיוק היכרות כזו: היכרות הדדית של קוראים ויוצרים שהם שכנים ושותפים לזמן ולמקום. לא קל כאן להכיר את המתרחש בשדה התרבותי העכשווי של השכנים, בגלל פערי השפה ומחסומים תרבותיים, פוליטיים ופיזיים. מעט מדי מתורגם, ומה שתורגם עד כה הוא בעיקר של יוצרים ותיקים וקאנוניים. הרגשנו שצריך לנסות להתחיל למלא את החסר וליצור מרחב משותף.
ומה כולל הפרוייקט זה?
בשלב זה פרויקט “2” כולל אתר אינטרנט דו לשוני www.2project.org שבו אנחנו מציגים מדי חודש שני יוצרים, יצירות שלהם, ראיונות איתם, המלצות שלהם וכד’. והכול בשתי השפות. בנוסף ראתה אור לאחרונה ב”כתר”, בעריכתנו, האנתולוגיה הדו לשונית “שתיים” שמציגה מבחר מהיצירות בפרויקט. אנחנו גם מתחילים ליצור מפגשים סביב הפרויקט ובהקשר לכתיבה עכשווית מקומית בשתי השפות, ומתכננים פרסומים נוספים.
האנתולוגיה “שתיים” בהוצאות כתר
האם בחירת היצירות לפרויקט נעשית על פי הנושא שבו הן עוסקות, או אך ורק לפי פרמטרים אמנותיים/ספרותיים? ספרי על תהליך הבחירה של היוצרים המופיעים בפרויקט.
מובן שטעמם של העורכים ותפיסותיהם האמנותיות שיחקו תפקיד מכריע, אבל גם היה לנו חשוב להציג יוצרים מסוימים ולגעת במגוון נושאים. היו יוצרים שרצינו שישתתפו אבל לא הייתה להם יצירה חדשה מתאימה להציע לנו או שלא רצו להשתתף בפרויקט מעין זה. לא לכולם זה פשוט. היו גם שמשכו ברגע האחרון את יצירתם… אבל אני חושבת שבסופו של דבר התגבש וממשיך להתגבש קובץ עשיר ומעניין.
מה המודל העסקי (אם יש כזה) של יוזמה כזאת? היא בנויה על תרומות או על מכירות?
התחלנו מהרבה התנדבות. יוצרים, מתרגמים, ואנחנו העורכים – עשרות אנשים, כולם נתנו כתף. בהמשך הצלחנו להשיג תמיכה מקרנות, שעזרה לשלם ולו באופן חלקי למתרגמים ולעורכים ולסייע בהקמת האתר הדו לשוני והדפסת הספר. לצערי בראשית התהליך עוד לא הפנמתי את ההכרח והלגיטימיות בדרישה לתשלום לסופרים ולמשוררים עצמם (וזה כולל אותי כסופרת), ולא נלחמתי על כך. אבל המודעות לכך בתוך עולם הספרות הישראלי וגם אצלי גברה ואני מקווה לפעול בכיוון הזה.
יוזמי הפרוייקט: תאמר מסאלחה (מימין), תמר וייס ואלמוג בהר
מה היית מקווה שפרויקט כזה ישיג?
התקוות גדולות… אבל אני מציאותית. אז אני מקווה לפחות לפתוח פתח. פתח ליצירת קרבה בין שתי התרבויות התוססות והמתחדשות החיות בארץ, הערבית והעברית, ובין בני הדור החדש של הכותבים והקוראים.
אוקיי, נשמע מעניין מאוד והלוואי שהיוזמה תזכה להצלחה. ולסיום, כנהוג בבלוג שלנו, תוכלי להמליץ על ספר אהוב עלייך (או ספר שלא זכה למספיק הערכה לדעתך)?
בהקשר של תרגומים מערבית – מצא חן בעיניי הספר “החדרים האחרים” בעריכת עמי אלעד-בוסקילה. הוא כולל שלוש נובלות פלסטיניות (של ג`ברא אבראהים ג`ברא, של ר`סאן כנפאני ושל אבראהים נסראללה), נובלות שיש בהן לא מעט מן הפנטסיה והסוריאליזם.
__________
לאתר הפרוייקט לחצו כאן.
לעמוד הפייסבוק של הפרוייקט לחצו כאן.
המודל העיסקי יכול להתבסס על סדנאות כתיבה מעורבות
סדנאות כתיבה מעורבות הן עניין שאני מהרהרת בו זה זמן וחושבת שחשוב וניתן ליזום.
סדנאות כתיבה + קריאה משותפת בטקסטים מכוננים בשתי השפות
פרסם את זה מחדש ב-عودة الروح: روحٌ جديدة | רוח ג'דידהוהגיב:
ראיון קצר עם תמר וייס – מיוזמות פרוייקט “שתיים” לקירוב בין ספרות ערבית לעברית בישראל http://wp.me/p32TAv-1ic via @yarinkatz
פורסם מחדש:
https://www.facebook.com/Ilana.W.Senesh
[…] קראו ראיון שערך השבוע ירין כץ עם תמר ב"קורא בספרים". […]
[…] בבלוג: ראיון שלי עם תמר וייס, אחת מיוזמי הפרוייקט "2" לקירוב בין ספרות ערבית […]
[…] ראיון עם תמר וייס על האנתולוגיה באתר "קורא בספרים" […]
[…] ראיון עם תמר וייס על האנתולוגיה באתר "קורא בספרים" […]
[…] מדוע אנתולוגיה דו לשונית, פתאום עכשיו פתאום היום? מסאלחה: "אם לא עכשיו, אימתי? השאלה למה עכשיו, מראה שעדיין מרחב מחיה משותף הוא לא לגמרי טריוויאלי. אבל המרחב לא יכול לעולם להישאר מנותק ומסוגר. חייבים להכיר, לשמוע ולקרוא את הצד השני". בהר: זה לא כל כך 'פתאום עכשיו'. עברו שנים של עבודה, שהייתה מאוד מורכבת. הרבה מתרגמים, הרבה עריכה, חשש של הוצאות מהשפה הערבית ועוד". וייס-גבאי: "אבל דווקא עכשיו, אחרי הקיץ האחרון, נדמה שאנשים צמאים למשהו כזה, ואנחנו מקווים שזה עיתוי שבו האוזניים כרויות יותר". יש לכם אג'נדה פוליטית? בהר: "לשפה הערבית אין פריבילגיה להיתפס כלא פוליטית בארץ. החוויות האישיות של חלק מהכותבים נתפסות מיד כפוליטיות, כי כשכותב פלסטיני קורא ליפו בשם יאפא, זה מיד נשמע ליהודי פוליטי. וכשכותב מזרחי כותב על התרבות הערבית של הוריו, זה מיד נשמע לאשכנזי פוליטי". וייס-גבאי: "אני באתי בעיקר מכיוון של סקרנות אנושית וספרותית. אני עוסקת בספרות בארץ, כותבת, עורכת, ולא מכירה יוצרים ויצירות טובים וחשובים, שצמחו לצדי וחיים אתי. עניין אותי לשמוע קולות שעוד לא שמעתי, ולהשמיע קולות שלדעתי כדאי לו להכיר". מסאלחה: "עצם הנראות שלנו כקול ייחודי, חותר תחת הקנוניות של ההוויה הישראלית, שהיא ברובה גברית, יהודית ואשכנזית. לכן האג'נדה כבר נמצאת בתוך מהות הפרויקט. היצירות שבחרתי עוסקות בפירוק החוויה שלנו כאן בארץ, בהבנייתה ובהמשגתה בממד האסתטי של השירה והספרות". הגאולה לסכסוך הישראלי-פלסטיני טמונה, לדעתכם, באמנות? וייס-גבאי: "צריך להתחיל ממשהו. להקשיב למה שיש לאנשים לספר. בכלל, ספרות טובה יכולה לתת לאדם אופק ומרחב נשימה". בהר: "אני מאמין שבסופו של דבר המקום ינצח, והשפות והתרבויות יתערבבו ביניהן. בסופו של דבר היהדות קשורה בטבורה ללשון הערבית. אבל כרגע אנחנו חיים מאה שנים של מחיקת הקשרים בין היהודיות לערביות, ורוב האנשים לא מוכנים לדיאלוג עם הצד השני ולפשרה". מסאלחה: "המרחב והזמן אינם ערובה לקירוב והבנה. בסופו של דבר, זאת שאלה של רצון פוליטי, להביא להחלטה על חיים צודקים במרחב משותף. מה שחשוב זה לא להתמקד בשאלת כוחה של האמנות, אלא בשאלת חובתה המוסרית לחתור לשינוי". בהר: "צריך מאמץ מתמשך בתחום של תרגום מערבית לעברית. בלי זה אנחנו נמשיך עם עיוורון לגבי המקום הזה, ולגבי התקוות והאסונות של הפלסטינים. כמובן שבסופו של דבר צריך שכל היהודים-הישראלים, כמו הפלסטינים-הישראלים, יתחנכו גם בעברית וגם בערבית, ויוכלו לקרוא ספרות במקור בשתי השפות". תאמר, מדוע קולו של היוצר הערבי לא ממש נשמע בישראל? "מאותה סיבה שהמיעוט הפלסטיני איננו מיוצג בהרבה אספקטים בציבוריות הישראלית. מאותה סיבה שאפילו השאלה פונה אלינו כאן במונח ערבי ולא פלסטיני. הצורך בהשטחה, בהעלמה, הוא צורך אינהרנטי להמשך הדומיננטיות תרבותית של קבוצה אחת. אנחנו נמצאים בצד המוחלש שאין לו קול או פנים, פרט למה שהממסד וההגמוניה התרבותית מרשים להעביר בתיווך 'מומחים', כדי לאשש את ההנחה שבצד השני אין תרבות, אין שירה, אין ספרות ואין מה שעושה אותנו לאנושיים". ראיון של תמר וייס-גבאי באתר קורא בספרים: […]
[…] ראיון עם תמר וייס על האנתולוגיה באתר "קורא בספרים" […]