מסביב לכורסה ב-42 יום

לפני כחודש קניתי קינדל (בעיקר לצרכי עבודה, ולאו דווקא לקריאת פנאי), ומאז אני לוקח אותו איתי לכל מקום, כדי להגניב קריאה בכל פעם שיש לי זמן לחכות. בגלל תנאי הקריאה האלה, אני מעדיף לבחור לי ספרים קצרים לקריאה, וכך הגעתי למסה הקטנה הזו של גזבייה דה מסטר – “מסע סביב חדרי” (הספר הקודם שקראתי בקינדל היה “שקשוק המפתחות” של פיליפ קלודל – גם הוא קצר מאוד).

אז לפני שאפנה לספר עצמו, אציין שהקינדל הוא מכשיר נפלא, ומומלץ בכל לב, גם אם לא כל טקסט עברי עובר בקלות אליו (אני קורא גם מסמכים ולא רק ספרים). מלבד התאורה המובנית בדגם שקניתי, שמאפשרת קריאה בכל מצב ובכל תאורה, אני אוהב במיוחד את האפשרות להגדיל את הפונט כדי למנוע מאמץ של העיניים, וכמובן את היכולת לשאת ספריה שלמה במכשיר קטן אחד. אני יודע שהמהפכה עוד לא הושלמה בארץ, ועדיין אי אפשר להשיג את כל הספרים העבריים בפורמט דיגיטלי, אבל נעשים מאמצים גדולים בחודשים האחרונים, ויש כבר מגוון עצום שניתן כעת לקריאה.

צילום משפט שסימנתי בקינדל מתוך “מסע סביב חדרי”

ועכשיו לספר עצמו. “מסע סביב חדרי” נכתב בין השנים 1793-1794, כשגזבייה דה מסטר נשפט בעת שירותו הצבאי למעצר בית של 42 יום אחרי שהשתתף בדו-קרב. הוא מחליט לצאת למסע סביב חדרו, שבעיניו הוא מסע לא פחות מעניין ומרגש ממסעות אחרים שמתפרשים על פני קילומטרים רבים.

הספר נפתח באופן מזמין ומשעשע. דה מסטר מסביר את הסיבות לכתיבתו, ומעודד את הקוראים להצטרף אליו משל היה בעל מסעדה המנסה לקנות לו קהל לקוחות. בקטע הבא ישנן כמה דוגמאות להפצרותיו:

יכולתי לפתוח את דברי השבח על מסעי בהצהרה שהוא לא עלה לי מאומה. סעיף זה ראוי לתשומת לב. הראשונים שמהללים אותו ושׂשׂים לקראתו הם האנשים שממונם מועט; אך קיים מעמד נוסף של בני אדם שבקרבו הצלחתו של מסע זה מובטחת אף יותר, ודווקא מן הטעם שלא נדרש כל ממון כדי לממשו. תשאלו: בקרב מי? שאלתכם מתמיהה אותי. בקרב העשירים, כמובן. ואגב, מדוע לא תתאים צורת המסע הזו גם לחולים? הרי לא תהיה להם כל סיבה לחשוש משיבושי מזג האוויר ומשינויי העונות. באשר למוגי הלב — מובטח להם כי יהיו מוגנים מפני גנבים ולא ייתקלו בדרכם בתהומות או בבורות שחת. אלפי אנשים שהקדימו אותי אך לא העזו, ועוד אחרים שלא הסתייע בידם או שכלל לא עלה בדעתם לצאת למסע — יחליטו עתה לעשות כן בעקבותי. וכי יהסס הנִרפּה שביצורים לצאת איתי לְדרך שתזַכּה אותו בעונג שאינו עולה לו בכל מאמץ ואף לא בכסף? אם כן אִזרו נא עוז, ונצא לדרך. לכו בעקבותַי, כולכם, אתם הפגועים באהבתכם, המאוכזבים מן הידידוּת, הכלואים בתוך דירותיכם הרחק  מקטנוניותם ובוגדנותם של בני האדם. יבואו נא בעקבותי כל האומללים, החולים והמשועממים שביקום! יקומו כל העצלים בהמוניהם! וגם אתם, המגלגלים בדמיונכם תוכניות קודרות של תמורה יסודית או של התבודדות בעטיה של בגידה כלשהי; אתם המסתגרים בקיטונכם ומוותרים על העולם עד סוף הימים; בואו, מתבודדים חביבים, בואו גם אתם; האמינו לי, התנערו ממחשבותיכם הקודרות — אתם מפסידים עונג מבלי שתוסיפו חוכמה. הואילו נא להתלווֹת אלי במסעי. נצעד בניחותא, בלי למהר, ונצחק כל הדרך כנוסעים שכבר ראו את רומא ופריס. שום מכשול לא יעצור בעדנו; ובעודנו מפקירים את עצמנו בעליצות לדמיוננו, נלך בעקבותיו אל כל אשר יעלה הרצון מלפניו להובילנו.

לאחר שהצליח לשכנע את הקוראים (או לפחות את מי שהמשיך לקרוא והחליט לצאת איתו אל המסע), עובר דה מסטר לתאר את חדרו – המקום בו המסע עומד להיערך:

חדרי ממוקם מתחת לקו רוחב 45, לפי מדידותיו של האב בֶּקַריָה. הוא משתרע ממזרח למערב, ויוצר מַלבן שהיקפו שלושים ושישה צעדים, כשפוסעים צמוד מאוד לקיר. אך המסע שלי יכלול יותר מכך, משום שאני אחצה את חדרי לעתים קרובות לאורך ולרוחב או באלכסון, ללא כל חוקיות או שיטה, ואפילו בזיגזג. אם יהיה בכך צורך אצעד בכל הקווים הגיאומטריים האפשריים. איני אוהב את האנשים המושלים בעוצמה בצעדיהם וברעיונותיהם, ואומרים: “היום אצא לשלושה ביקורים, אכתוב ארבעה מכתבים, אסיים את הספר הזה שהתחלתי.” נפשי פתוחה לרעיונות, לטעמים ולרגשות מכל סוג, והיא מקבלת בשקיקה את מה שנקרה בדרכה!… וכי מדוע תסרב לתענוגות הפזורים בַּשביל הקשה של החיים? הרי כה נדירים הם, כה דלילים, שצריך להיות משוגע כדי לא לעצור ואפילו לסטות מן הדרך, לקטוף את כל שידנו משגת. לדעתי אין דבר מלבב יותר מאשר ללכת בעקבות רעיונותיך, כמו צייד בעקבות צֵידו, בלי להתחזות למי שיודע לאן פניו מוּעדות.

לפיכך, כשאני מסייר בחדרי, רק לעתים נדירות אני מתקדם בקו ישר: משולחני אני הולך אל תמונה שבאחת הפינות; מכאן אני יוצא באלכסון לעבר הדלת, אך הגם שבצאתי התכוונתי להגיע לשם, אם תיקרה בדרכי כורסתי, לא אהסס ואתיישב לי בה תכף ומיד. כורסה היא רהיט מצוין, ובייחוד רבה לאין ערוך תועלתה עבור כל אדם מהורהר. בערבי החורף הארוכים, נעים לפעמים — ותמיד מן החוכמה הוא — להשתרע בה ברפיון, הרחק משאון ההמונים. אש טובה באח, ספרים, כלי כתיבה — אמצעים כנגד השעמום! וכמה נעים לשכוח את הספרים והעטים כדי לחתות גחלים, תוך התמכרות לאיזו מחשבה מתוקה, או תוך כדי חיבור כמה חרוזים לשמֵח בהם את לב חבריך! השעות מחליקות אז על פניך, וצונחות בדממה אל הנצח, מבלי שתחוש עצב בלכתן.

התיאורים הללו הפיחו בי תקוות גדולות וקשה היה לי לעמוד בפני קסמו של דה מסטר. ציפיתי למסע משעשע שיעבור בין העצמים השונים בחדר ושישולבו בו סיפורים משעשעים וחכמים אחרים. אולם אחרי פתיחה מבריקה והתחלה של תיאורי רהיטים חכמים ומשעשעים, המחבר גולש לכיוונים יותר פילוסופיים שמדגישים את 220 השנים שמפרידות בינו וביני.

דווקא תיאורי הפתיחה הזכירו הוגים של המאה ה-20 כמו היידיגר או ולטר בנימין, כשדה מסטר שוטט בחדרו ותאר הווייתם של העצמים השונים, כמו הספה, הכורסה והספריה (על כתיבה בהשפעת היידיגר תוכלו לקרוא כאן). אך מאוחר יותר עובר דה מסטר לתיאורים של מְשַרתו וכלבתו, וכאן נחשפות התפישות הריאקציונריות שלו כמי שמתנגד למהפכה הצרפתית, ורואה בסדר החברתי הקיים מצב שאין לערער עליו. כמובן שאין טעם לבקר את תפישותיו באופן אנכרוניסטי, אך גם קשה שלא לבוז ולהתנכר להן.

בסך הכל היה נחמד מאוד לקרוא את “מסע סביב חדרי”, לא מעט בזכות היכולת לבוא במגע ישיר עם טקסט צרפתי מהמאה ה-18, בלי לחוש קושי מיוחד בקריאה. הכתיבה של דה מסטר משעשעת ומעוררת מחשבה, גם אם לפעמים הוא מתגלה כנאד נפוח.

ועוד משהו בענייני טכנולוגיה – בפרק 22 מציע דה מסטר לקורא לקרוע את הדפים של הפרק הבא מן הספר אם הם עצובים מדי בעיניו: “ואם יחשוב מישהו שלאמִתו של דבר יכול הייתי לקצר את הפרק העצוב הזה, רשאי הוא לקרוע אותו מן העותק שבידיו, או אפילו להשליך את הספר כולו לאש”. והנה, דווקא אני שקראתי את הספר בקינדל המשוכלל והמתקדם, לא יכולתי להיענות להצעתו. כך שלמרות כל השבחים שחלקתי בתחילת הרשימה הזו לקריאה הדיגיטלית, דה מסטר הצביע על חסרון אחד מרכזי אל מול הספר המודפס –  אי אפשר יותר לנהוג באלימות כלפי ספרים.

אז לסיום, הנה שיר של מאיר ויזלטיר (בביצוע של כנסיית השכל) שבודאי ישמש בעתיד כגַּלְעֵד לאלימות נגד ספרים, שהייתה אפשרית במשך תקופה כל כך ארוכה בהיסטוריה:

________________

מסע סביב חדרי, גזביה דה מסטר. מצרפתית: ראובן מירן. הוצאת נהר. 138 עמ’, 59 ש”ח (המהדורה הדיגיטלית עולה 25 ש”ח). 

לעמוד הספר באתר הוצאת נהר לחצו כאן. 

לעמוד הספר באינדיבוק לחצו כאן.