ראשון-שירה: חגית בת אליעזר על הספר “מין גַּנְעֶדֵנוֹם” מאת אתגר מויאל

קריאה פרשנית בספרו של המשורר אתגר מויאל “מין גַּנְעֶדֵנוֹם”

אני אוהבת סרטי פנטזיה והם גומלים לי באותו המטבע: מענגים בזמן הצְפִיָּה ומַפרים את רעיונותיי. כך גם הסרט החדש המדובר של כריסטופר נולן “בין כוכבים” ובו חורשחור-מחמד לתוכו נכנס אחד מגיבורי הסרט – זה האמיץ ביותר – ועובר הרפתקה מסחררת של המסע בזמן. אני לא כל כך חזקה לכן לא אבוא לביתו של המשורר אתגר מויאל כפי שעשה זאת המבקר בשטח. מיץ אשכוליות קר לא יצנן את הלהט. אשאר במרחק הבטוח של תקשורת-מחשבים ואתייחד עם ספר ביכורי שיריו “מין גַּנְעֶדֵנוֹם”: אפתח אותו בפיסוק רחב, אקרא את השירים הלוך ושוב, קדימה ואחורה.

השירים נטולי שם. כוכבית חיננית מתנוססת בראש העמוד. כל שיר – הוא כוכב עולה.

אני לומדת את מיניות האדם – גם מתצפיות עקיפות, מספרות ובמיוחד משירים. הספר מספק לי חומר מגוון ומה רבה שמחתי למראה השורה בעמוד 26 : “אַתְּ חוֹקֶרֶת מִלֵּדָה” – כמו נכתבה עלי. הינה השיר:

 (לחצו על התמונה על מנת להגדיל)

כמה שהשיר בהיר, חוגג האהבה, שמטֶה את הפועל כמעט בכל צורות ההווה שלו: “אוהב” בתחילתו, “אוהבת” במהלכו ומסתיים בצורה ההדדית ביותר “אוהבים“. אך המשורר הנלהב אינו מסתפק בכל אלה. הוא יוצר מלה חדשה – מעשיר את השפה בפועל החזק “מְתַאֲהֵב” אשר בתבנית של המלה “מְתַאֲרֵךְ” שמופיעה ממש מתחתיו אות תחת אות ומעצים את התפעלותי. השורה “מנשק לך את עור הַשָּׁנִים” מעידה על ההבנה העמוקה והחומלת של המשורר ללבה של שאישה, רדופת הגיל המתקדם והמחבל בחלקת עורה. “נסתרות הן דרכי הָאֵיךְ שלי” – זאת גרסתו המקורית של המשורר לאמרה המיוחסת לשלמה המלך בספר מִשְלֵי “נפלאה ממני,…דרך גבר בעלמה”. צמד המלים המתנגן “בַּנַדְנֵדָה נֵדַע” מעורר את דמיוני בהקשר השורה שלו. השיר הנפלא הזה הוא הקוטב של גן העדן של הלחם הבסיסים “גנעדנום”. היכן הוא הקוטב המנוגד הגהנום המוחלט?

השיר הבא בעמוד 22 הוא מספיק גהנומי:

 (לחצו על התמונה על מנת להגדיל)

זהו משגל כוחני עם אלימות הדדית בין גבר לאישה אשר כתוב בשפה יצירתית, מחדשת, מענגת. השורה הראשונה פונקציונלית ומקובלת, אך היא נצבעת באלימות של הפועל “לרסק” בתחילת השורה השניה וכשהקורא מגיע ל “עמוד ה-” הוא משלים אותה בצורה השגורה : “עמוד השדרה” ומזדעזע, אך המשורר מחליף את המלה המתבקשת בעורמת האמן ל”עמוד השגרה” ומעניק לריסוק גוון חיובי של רענון שגרת חיי המין. הזוג ממשיך לבעור ביחד כאשר הפועל בשורה “מִשְׂתָּרֶפֶת אלי למדורה” מכיל גם את המשמעות השכיחה “מצטרפת” ובכושר המצאה מבריק הופך המשורר את שמו “אֶתְגָּר” לפועל בגוף ראשון עתיד והמעבר ממנו ל- “אֶבְעַר“. אולי לא בקריאה הראשונה, אבל בשנייה ואילך “אֶשְׁאַל” הוא השאול אליו , אל העפר, המהדהד את הפסוק התנ”כי “מעפר באת ולעפר תשוב” יודר הגבר. אך הוא חוזר משם כי הרי לא חוה מוות אלא אורגזמה ראויה לשמה. כוחו במותניו וליל האהבים נמשך.

מזה זמן אני מהרהרת בדבר: לתודעת האדם שני מצבי צבירה. האחד הוא זה היציב, הקשיח, המאופיין בביטחון עצמי, בעמידה על העקרונות, הנבדל, העומד בפני עצמו – המקביל למצב המוצק של החומר. וכפי שתוספת אנרגיה חום אחראית למעבר החומר ממוצק לנוזל, כך להט התשוקה ממוטט את סריג התודעה ומעביר את האדם להוויה האחרת – זו הרכה, הרוטטת, הנידפת, התלויה בבן הזוג השולט והנשלט כאחד.

המשורר אתגר מויאל, הודות למבטו הקשוב והעמוק באישה שאיתו ועוצמת כישרונו, כותב זאת בשפתו הציורית והיצירתית ביותר:

 (לחצו על התמונה על מנת להגדיל)

השיר בעמוד 67 “התעטפתי …” ממזג בין הפולחן הדתי לבין מעשה האהבה. אחדים משירי הספר עושים זאת, אך כאן מלאכת כתיבת השיר הגיעה לשיא. לא בכדי השיר מובלט ומוצף לכריכה האחורית האדומה.

 (לחצו על התמונה על מנת להגדיל)

המשורר שולט בקורא ביד האמן: לא אחת הוא מתחיל בביטוי ידוע מתחום היהדות, נותן למחשבתו של הקורא להשלימו בצורתו המקובלת ואז מצליף בחלופה המגרה מינית. כך הן השורות “בטלית שֶׁכֻּלָהּ (לא-תכלת) חֶשֶׁ‏ק“, “מול אֲרוֹן (לא-הקדש) החֹפֶשׁ” וכן בסיכול האותיות רמה-מרה הביטוי “ביד (לא-רמה) מרה“. סיום השיר הוא מערבולת מאחדת-מפרידה : “כשאת מורה לי / להגיד לך / מה לעשות.”

הופכת דף ואז באה אנה – דמות בדויה, הקול השירי הנשי של המשורר אתגר מויאל.

שיריה חידתיים ובועטים בשפתם הפרועה, המוגזמת, בתחבירם הקטוע, כמו שפת הלב השסועה הזועקת בתמונת דמותה על כריכת הביניים מתוכה מביטות עיניו של המשורר.

שירי החלק הזה אינם מנוקדים, אך בעלי כותרות והם מודפסים בגופן משונה משולח-כל-רסן. טרם הבשלתי להתמודד עם רוב שיריה – אזדקק לקריאות נוספות כדי לתפוס את מורכבות דמותה ולפענח את צופן שפתה השירית של אנה. ואולי זה כלל לא יעלה בידי כי לכל אחד – דברים מעל לכוחותיו.

אביא כאן טעימת שיר של אנה “משלי“

(לחצו על התמונה על מנת להגדיל)

זהו שיר ארס-פואטי ישיר ובציווי שבסופו אנה מפגינה את עליונותה גם בתחום השירה.

המשורר אתגר מויאל מרבה לכתוב על מיניות האישה : בוודאי כאנה, אך גם כאתגר, כפי שקראנו בשירים המובאים כאן.

אני נמלאת הוֹדָיָה על כך, כי מלמד אותי על עצמי ומוליד בי את התובנה:

למיניות האישה ממשק משתמש עשיר יותר.

הספר “מין גַּנְעֶדֵנוֹם” הוא מעל ומעבר למכלול השירים והוידויים שבו. זאת יצירת אמנות מוקפדת עד לפרטים הקטנים כמו בחירת הגופנים (fonts) השונים, עיצוב הכריכות, אמירת התודה המורחבת בתחילת הספר והפנייה האישית לקורא “הנה הספר נגמר / אפשר אותך לרגע? …” בסופו. מי שבפועל הפיק את הספר האיכותי – זאת הוצאת ספרי עתון77 המקצועית והידידותית.

יש לשים לב לשמו של הספר באנגלית : Kain of Heavell . כמה נפלא ההלחם  של המלים האנגליות :  Heavell = Heaven + Hell . ההלחם הזה כנראה לא מקורי של המשורר אתגר מויאל כי החיפוש באינטרנט מעלה מיד את קיומה של להקת רוק כבד בשם הזה, אך ההקשר המוסיקלי עולה בקנה אחד עם היותו של המשורר מוסיקאי בזכות עצמו.  ובנוסף לכל העושר הזה, heavell נשמע כמו “הבל” והזוג הטרגי קין והבל מעמיס על הספר את כל כובד ההקשרים התרבותיים שלו.

אתגר מויאל. צילום: איילה חודרה

ישנם רגעים מפגישים בין אנשים, פוגעים למטרה עלומה, שגורמים לך לאהוב את חייך ולהודות לכל מאורעות עברך לרבות הלא נעימים, אותם היית מתאווה לשנות, כי הביאוך בשיטפון הזמן אל פתחו של אדם. זכיתי ברגע כזה, ולכן אני כאן.

וברוח הדברים האלה אסיים את הרשימה בקטע משירו “היה או לא היה” של (לא-פטר) אלכסנדר פן:

“מה טוב עולמנו / אם אפשר עוד לפגוש איזה פלא בדוי“.

                                              חגית בת-אליעזר, 23.11.2014

 ***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.