מוחות – קברט פואטי בהשראת  האנתולוגיה “מלכה עירומה” בעריכתה של דורית ויסמן

תיאטרון נחמני, תל-אביב, 12.11.2014

“מלכה עירומה” – אנתולוגית שירת מחאה חברתית נשית שיצאה לאור בינואר 2013 בעריכתה של דורית ויסמן ובהשתתפותם של 103 משוררים, כשרובם המוחלט-נשים. נערכו סביבה אירועים רבים שכללו קריאת שירים בשילוב עם מוסיקה ברחבי הארץ לשמחתם של משתתפי האנתולוגיה והקהל הרחב. והינה לפנינו הצגת תיאטרון, ובצורה המדוייקת יותר – כפי שנכתב בתוכנייה – זהו “קברט פואטי” בהשראת האנתולוגיה.

ומי שמעלה את הקברט – נא להכיר:

קבוצת התיאטרון הירושלמי יוצרת תיאטרון רב תחומי, בועט ורלוונטי השם דגש על נושאים כגון: שפה, אישה, חינוך, ערכים, פלורליזם וירושלים. הקבוצה הוקמה בשנת 1985 וזכתה על עבודתה ותרומתה בפרסים ושבחים רבים בארץ ובעולם.

4 שחקניות צעירות חינניות דקיקות גזרה על הבמה כעדת איילות מדלגות תחת השגחתה של מנהיגתן הבוגרת יותר. כולן לבושות בשמלת-כותונת בצבע שמנת בסיסי, הפשוטה בשמלות אשר מתכסה מדי פעם בקטיפת ארגמן דרמטית.

הרקדניות והמוסיקאית

את התלבושות עיצבו פרנסואז קוריאט ואתי בן חור. את המוסיקה המקורית המרשימה והמשתלבת נהדר בשירים המדוקלמים והמושרים הלחינה רונית רולנד אשר ליוותה את המופע בנגינתה בפסנתר ובגיטרה לסירוגין. גבריאלה לב היא ה- BIG MAMA של ההצגה: שיתפה את השחקניות בבימוי ואת מאיה יוגל בעיצוב הכוריאוגרפיה.  ההצגה נקראת “מוחות“. חודשים אני יודעת על ההצגה – מאז בכורתה במסגרת פסטיבל ישראל 2014  וכל הזמן הבנתי את השם כרבים של “מוח” ולא כל כך אהבתי את זה. אשת מדעי הטבע שכמותי, עובדת “הי-טק” שכלתנית ותמימה כאחד! מה רבה הייתה הפתעתי כשבפתח המופע נאמר “המשוררות בישראל מוחות – הצצה מוסיקלית אל עולמה המורכב והמסעיר של האישה”. ואיך לא ראיתי מחאה במילה “מוחות”? כי איני מוחה על היותי אישה. להפך אני שלמה עד כדי מאושרת להיות אישה. איני חשה כל אפלייה בחברה הישראלית, אלא מרגישה שכל הדברים הטובים שגברים עושים – ודאי איני מדברת על מלחמה – אני יכולה לעשות באותה המידה ובנוסף יש לי הזכות העצומה של הבאת הילדים לעולם ואני אוהבת את כל התהליך, לכל אורכו – מראשיתו היצרית ועד לאחריתו היצירתית.

מוחות בדצמבר(לחצו על התמונה על מנת להגדיל)

אני יושבת בעולם ונהנית מהמשחק, מהדיקציה ונזכרת כי בבתי ספר למשחק יש קורס מיוחד של “הגשת שיר”. ואכן השחקניות יודעות את מלאכתן: השירים מדוקלמים בבהירות, בהדגשת הטראגי וההומוריסטי שבהם. איך בוחרים כ-25 שירים מתוך 193? אין ולא תהיה מידתיות באומנות, ואולי זאת לא מילה כל כך מתאימה, הכוונה לבחירת השירים סובייקטיבית לפי טעמן האישי של הבמאיות, בלא שיקולים זרים של שמות המשוררות וחשיבותן היחסית. וכך שולבו בהצגה 3 שירים של חברתי ענת לוין: “חתונה”, “לקסיקון הפריון” מתוך האנתולוגיה ועוד אחד “הם אנשים קשים” מחוצה לה. וזאת בזכות התיאטרליות המרהיבה שלהם.

לקסיקון הפריון(לחצו על התמונה על מנת להגדיל)

השיר “אני רוצה” מאת יוליה וינר, שלא כונס בספר, שוחק בצורה חיננית והומוריסטית להנאת הקהל המגיב בפרצי צחוק של אהדה והשתתפות:

אני רוצה/ יוליה וינר

זה אדום

אך אני רוצה כחול

 

זה כחול אבל כהה מדי

זה בהיר אבל גדול מדי

וזה קטן מדי

 

זה במידה הנכונה אבל יקר מדי

וזה זול מדי ובטח לא שווה

זה בהישג ידי אבל מכוער

וזה יפה אבל יש לו רגליים

ואני רוצה על גלגלים

 

זה יפה ועל גלגלים אבל לא אפנתי

וזה אפנתי אבל לא נוח

זה אפנתי ונוח אבל ארוך מדי

אני רוצה יותר קצר

ושתהיה לו ידית

 

וזה יש לו ידית אבל הוא עובד על סוללות

ואני רוצה אלחוטי

וזה אלחוטי,לא יקר ואלגנטי

אך איטי מדי,ובנוסף כולו סינתטי

 

וזה מחומר טבעי

אבל לא טעים ודל ויטמינים

וגם האחריות לחצי שנה בלבד

 

לזה יש אחריות לשנתיים

אבל הוא היפו אלרגני

וזה היפו אלרגני אבל משפחתי לא אוהבת

ואין לו מגרות

ואני רוצה מגרות מזוגגות

 

לזה יש מגרות אבל הוא בורגני מדי

הוא גם לא עומד ברטיבות

וגם עצמת הקול שלו נמוכה מדי

 

לזה יש קול חזק אבל נפח הזיכרון מצומצם

וגם ריח לא נעים

 

לזה זיכרון מספיק וריח נעים

אך הוא גורם להשמנת יתר

לא מתקנים אותו בארץ

הוא מעלה עובש

מתקלף ממנו הצבע

הבטנה שלו מתפרקת

והמכסה נפתח בקושי

 

ורק זה

יפה,אפנתי,בטיחותי,חמים,טעים,חסכוני

לא בורגני,כפרי,טרי,בריא,קריא,אוטומטי,

דיאטטי,מספק,מפנק,מזין,מלבין,בשימוש קל ונוח,

עם ידית ועם ריח ניחוח

לא גדול ולא קטן

לא ארוך ולא קצר

לא זול ולא יקר

אקסקלוסיבי

אולטימטיבי

ובנוסף תוצרת חו”ל

מתאים לי בול

 

אבל הוא כחול

ואני רוצה אדום

מקרי רצח נשים במשפחה בחברה הערבית הוא דבר מקומם ומצמרר. השיר “כבוד המשפחה” של דורית ויסמן נכתב על המשפחה הישראלית אבו גנאם אשר בה עד שנת 2007 נרצחו 8 נשים. נדמה לי ששמעתי את שם המשפחה הזה ברדיו בחודשים האחרונים באותו ההקשר הרצחני.

כבוד המשפחה(לחצו על התמונה על מנת להגדיל)

השיר “עין ערך – חדורית” מאת סיגל בן-יאיר זכה לקטע משחק מבריק בו המרצה החוקר המלומד מגדיר ומציג לעולם את הייצור החדש – חדורית (אם חד הורית)

עין ערך חדורית(לחצו על התמונה על מנת להגדיל)

המופע כולל 28 שירים מדוקלמים, משוחקים, מושרים בכשרון גדול והוא מעניק חוויה רב חושית נעימה ביותר. ויש מועד ב’ – 29.12 בתיאטרון נחמני ברחוב נחמני 4 בתל-אביב. נא לקנות כרטיסים מראש, כי במופע הנוכחי כל הכרטיסים נמכרו לאכזבתם של אחדים שקיוו לקנות את הכרטיס בקופה לפני ההצגה ולא נכנסו לאולם.

ובינתיים כדאי להשתתף בפרוייקט גיוס המימון headstart עבור העלאת סדרה של מחזות חדשים ומבטיחים לקריאה מבוימת באולם בית מזי”א בירושלים.

 שם הפרויקט: “בקריאה ראשונה – מחזאות ישראלית לבמה”

והקישור לפרויקט לתמיכות ולמתנות בתמורה:

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=11744&lan=he-IL 

                                                                      חגית בת-אליעזר, 18.11.2013

  

 ***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.