המשוררת הישראלית דיתי רונן היא הזוכה בתחרות המשוררים והשירים שהתקיימה בשבוע האחרון במסגרת הפסטיבל הבינלאומי טרה פואטיקה, באוקראינה

מתוך ההודעה לעיתונות:

דיתי רונן, משוררת ישראלית, היא הזוכה בתחרות המשוררים והשירים שהתקיימה בשבוע האחרון במסגרת הפסטיבל הבינלאומי טרה פואטיקה, באוקראינה.

הפרס ניתן על ידי ועדת השיפוט של הפסטיבל, ולווה בהצבעה של הציבור באמצעות הודעות טקסט וניקוד באתר הפסטיבל. דיתי רונן זכתה במקום הראשון בכל שלוש הקטגוריות. זהו הפרס הבינלאומי השלישי בו זוכה המשוררת. על פי תקנון הפסטיבל, המדינה הזוכה בפסטיבל, מארחת את הפסטיבל בשנה שלאחר מכן. מגעים בנושא יתחילו בקרוב.

בטקס הסיום של הפסטיבל אמרה דיתי רונן:

“בחירת זוכה בתחרות שירה היא מעשה כמעט בלתי אפשרי. כל המשוררים שהשתתפו בתחרות הם מעולים, וכל השירים שהשתתפו בתחרות הם מצוינים. ואף על פי כן, אני מתרגשת מאד ושמחה בפרס ומודה לוועדת השיפוט ולציבור שבחר בי לפרס.

בשנים האחרונות אני מרבה לנסוע בעולם ולהשתתף בפסטיבלי שירה, ופסטיבל טרה פואטיקה הוא אחד הפסטיבלים המרגשים ביותר שהשתתפתי בו. הפסטיבל, שהיה מאורגן למופת, נדיב ושופע כל טוב, נדד מקייב לאוסריץ, מאוסטריץ לריבנה, מריבנה לז’יטומיר, ומז’יטומיר חזרה לקייב. בכל מקום אליו הגענו הופענו מול קהל רב, באולמות תיאטרון מרכזיים, ובפני קבוצות של בעלי עניין באוניברסיטאות ובחוגים ספרותיים שונים. בכל מקום חיכו לנו כל טוב הארץ: מטעמים ומשקאות, מוזיקאים, נגנים וזמרים, ובכל מקום פגשנו אנשים נפלאים, שוחרי שירה, שהתאספו והגיעו לחגוג עמנו את חגיגת השירה.

את צעדינו ליוותה קבוצת משוררים צעירים, נלהבים ומסורים, שעמדו לרשותנו בכל עניין בכל עת. האנתולוגיה, שהופיעה באנגלית לרגל הפסטיבל, כללה, לצד שיריהם של המשוררים המוזמנים, גם את שיריהם של אותם משוררים אוקראינים צעירים, שתורגמו לאנגלית. בזכותה נוצרו קשרים גם בין המשוררים האורחים למשוררים המקומיים.

אני מבקשת להודות, בשם כל המשוררים שהשתתפו בפסטיבל, למי שעמד מאחוריו הארגון של הפסטיבל המופלא הזה – וקודם כל ללסיה מודרק, היוזמת, האישה שחלמה והגשימה. ייחודה של לסיה הוא ביכולתה לגייס לטובת חלומה את המוסדות השונים, ולא פחות מכך, את מיטב האנשים, ולגרום לכולם לשתף פעולה לטובת הפסטיבל. תודה ללסיה מודרק, לשותפה לפרויקט דמיטרו דרוזדובסקי ולכל השותפים האחרים למעשה הפסטיבל.

ויש לי גם להוסיף על כך כמה מילים אישיות. אבי החורג, יוסף נוסבאום, יליד לבוב, האדם שגידל אותי, הוא מי שלימד אותי את אהבת האמנות, את אהבת היופי, את אהבת האדם, את אהבת החיים ואת אהבת עצמי. כל מה שנעשיתי להיות, נעשיתי להיות בזכותו. אני מקדישה לך, יוסף, את הפרס הזה, את המסע המופלא הזה באוקראינה, את הריחות, הטעמים, המקצבים, המאכלים והצבעים המוכרים לי בזכותך מילדותי, את הביתיות, את שמחת החיים ואת הכנסת האורחים.

בנוסף לחלק החשוב שיש לתרבות האוקראינית בחיי האישיים, יש לתרבות האוקראינית ולתרבות הישראלית השפעות הדדיות מרחיקות לכת. חלק מהמשוררים, הסופרים והמוזיקאים שהגיעו לישראל מאוקראינה, נמנו על עמודי התווך של התרבות הישראלית ועיצבו את פניה. מנגד, תרומתה הרבה של התרבות היהודית לתרבות האוקראינית, מהווה נדבך חשוב ומשפיע בכל התחומים.

כמו אוקראינה, נאלצת מדינת ישראל, גם היום, להתמודד עם איומים מחוצה לה ולהגן על עצמה ועל ריבונותה מפני מעצמות עוינות, שגובלות עמה. כמו אוקראינה, היה גם עלינו להיאבק על החזרת השפה העברית לשימוש יומיומי, לאחר אלפיים שנות גלות אותן שרדנו בקרב קהילות שונות ברחבי העולם.

אני מבקשת מכאן לשלוח אליכם את רחשי לבי החמים ולחזק את ידיכם במאבקכם. מאבקנו שלנו צלח. יש לנו מדינה עצמאית, ריבונית, שמהווה בית ליהודי העולם, והעברית היא שפתה הרשמית והמדוברת. גם אתם תצליחו במאבקכם.

ברוח זו, אקרא לסיום את השיר “בבית, או: מחבואים”, שמדבר על זהות, על נדודים, על הגירה ועל הצורך בבית.”

הטקס הסתיים בקריאת השיר המצורף. 

(לחצו כדי להגדיל)

(לחצו כדי להגדיל)