קצרים: כמה הערות על המחזה “הלילה השנים-עשר או כרצונכם” מאת וויליאם שייקספיר

מאת | 2014-10-22T03:52:13+00:00 22 באוקטובר 2014|קטגוריות: מחזות|Tags: , |0 תגובות

*הטקסט הנ”ל  פורסם בעמוד הפייסבוק של הבלוג ב-7 באוגוסט ואפשר לקרוא אותו ואת התגובות אליו כאן*


האמת היא שאין לי הרבה מה לכתוב על המחזה הזה. אני קורא שייקספיר כדי להכיר את אחד מעמודי התווך של התרבות המערבית, אבל ברוב המקרים לא מדובר ביצירות שיכולות לגרום לי להתרגש, או במקרה הזה – לצחוק.
אמנם, ביחס למחזות אחרים שקראתי, הלילה השנים-עשר הוא דווקא קליל יותר ובהיר יותר (התרגום של אהרן קומם אותו קראתי היה טוב מאוד לטעמי), אבל נדמה שבידור מתיישן הרבה יותר מהר מאשר דרמה וטרגדיה.

המחזה מבוסס על בלבול מגדרי ועל מעין “קומדיה של טעויות”; אישה (ויולה) מתחפשת לגבר (ששמו סזאריו) בזמן שאחיה התאום (סבסטיאן) שנראה בדיוק כמו הגבר המחופש, מסתובב באותה עיר. במקביל – סוכנת בית של רוזנת בשם אוליביה, “עובדת” על סוכן בית אחר בשם מאלוויליו וגורמת לו לעשות מעצמו צחוק לעיני הרוזנת (הקהל/הקורא הוא שותף פאסיבי לתכנון המהתלה וכך יכול לצחוק כאשר המתיחה יוצאת אל הפועל).
כך נוצר בלבול משעשע עד לסוף הטוב שבו כל הסבך מותר והאהבה מנצחת.

בנוסף לשעשוע שב”מתיחות” ישנה גם לא מעט שנינות במחזה, שמוצאת ביטוי בעיקר באמצעות הדיאלוגים, המונולוגים והשירים של ליצן החצר.
למשל:

ליצן: ובכן, אגלום ת’גלימה, ואני מקווה שאגלם בה מה שלא גולם בגלימה מעולם.

או:

ויולה: לאט לך, ידידי, ולנגינה שלך. אתה ניזון מהכאה על תוף?
ליצן: לא אדוני, אני ניזון מהכאה על חטא.

או:

דוכס: אני מכיר אותך היטב. מה שלומך, ברנש יקר?
ליצן: למען האמת, אדון, טוב לי מאויבי, ורע מאוהבי.
דוכס: אדרבה, טוב לך מאוהביך.
ליצן: לא, אדון, רע ביותר.
דוכס: איך זה אפשרי?
ליצן: באלוהים, אדון, הם מהללים אותי והופכים אותי לחמור; ואילו אויבי פשוט אומרים לי שאני חמור: בצורה זו, אדון, אויבי מעניקים לי דעת עצמית, ואילו ידידי מוליכים אותי שולל.

==========================================

ואם כבר מתייחסים לתרגום, בספר מופיעות הרבה פעמים צורת כתיב שאמורות, אם אני מבין נכון, לאפיין דיבור “עממי”. אבל בעוד אני מבין מה הגרש מסמן למשל במילה “ת’עצמי” (את עצמי) או במילה “ב’אמת” (נשמע כמו ‘במת’), פחות ברור לי מה הגרש מסמן כשהוא בא אחרי ו’ החיבור כמו במילה – “ו’אם”; או במשפט – “… לו תתגשם משאתלתך, ו’אשתטה כמו שצריך…”.

אני מניח שזה קיצור למילת הקישור באנגלית and ואולי במקור זה מופיע כnd’ , אבל בעברית זה נשמע ונקרא מוזר.


==========================================

עוד נושא שעלה על דעתי – ברבים מהמחזות של שייקספיר ישנן נשים שמתחפשות לגברים (לא זכור לי מקרה הפוך). מצד שני, ככל שידוע לי, במחזות הראשונים של שייקספיר שיחקו גברים גם את התפקידים הגבריים וגם את הנשיים. איך זה עבד במקרה כזה?

ובאותו תחום – ברבים מהמחזות (כמו בלילה השנים עשר) ישנם אחים תאומים. בקולנוע אין בעיה להתגבר על זה, אבל מה עושים בתיאטרון? ומה עושים במקרה כזה שחקן גבר צריך לגלם אישה שמתחפשת לגבר אבל דומה בתור אישה לאחיה התאום הגבר. פשיווו.

==========================================

על כל פנים, זה מחזה נחמד מאוד, שנון וקליל, אבל אני לא בטוח אם אפשר למצוא בו איזושהי רלוונטיות לימינו. אפילו בז’אנר המתיחות שנחשב נחות התרגלנו לרמת ריגוש הרבה יותר גבוהה.

שם המחזה , אגב, לא מופיע בשום מקום בעלילה, ובהערות של אהרן קומם גיליתי שאכן אין לו פשר (או שלא גילו את הפשר). הוא כותב בהערות שכותרת המשנה – “כרצונכם” – מתייחסת אולי אל הצירוף המיוחד של הרומנטי עם הקומי.
מ’שתגיד.

השאירו תגובה