חוויה מבלבלת

בביקורות שפרסמתי בבלוג ציינתי לא פעם שבשנים האחרונות אני נמצא במסע כיבוש כנגד הבורות הספרותית שלי. מלבד קלאסיקות עולמיות וקלאסיקות לילדים ונוער, ישנן גם הקלאסיקות של הספרות העברית, שבהן הבורות שלי אף גדולה הרבה יותר. וכך קרה ש”מר מאני” הוא למעשה הספר הראשון של א.ב יהושע שיוצא לי לקרוא (התחמקתי מקריאת “המאהב” בתיכון, וראיתי את הסרט במקום).

כבר מפתיחת הספר התחוור לי שהצורה חשובה כאן לא פחות מהתוכן. הספר נפתח בתוכן עניינים שממנו ניתן להבין כי הסיפור שיובא בפנינו מורכב מחמש שיחות. כמו כן מצוינים המקומות בהן התרחשו השיחות (משאבי שדה, היראקליון, ירושלים, ילני-סאד ואתונה) והשנים בהן הן נערכו (1982, 1944, 1918, 1899 ו-1848). כך למדתי כבר מהדף הראשון שהסיפור יתרחש במקומות שונים (בין המזרח התיכון למזרח אירופה) ובטווח זמן של כ-150 שנה.

בדף הבא מופיעה רשימה של “חבורת המשוחחים” בתוספת שנת הלידה ושנת הפטירה שלהם, ולפני כל שיחה מופיעות הערות ביוגרפיות על המשוחחים. כשמתחילה השיחה עצמה, מצוין כי לידי המחבר (שמשמש כמעין היסטוריון) הגיע רק חלק אחד של השיחה – כלומר מדובר בדיאלוג במקור שהופך הלכה למעשה למונולוג.

מדובר אפוא במעין היסטוריה משפחתית שמסופרת בסדר כרנולוגי הפוך – מהסוף להתחלה –  כיוון שאנחנו מתחילים מההווה ואט אט מגלים את העבר (מנחם פרי מציע בגב הספר לקרוא את הסיפור פעמיים – מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה). השיחה הראשונה נערכת בין הגר שילה – סטודנטית צעירה, ואמא שלה  – יעל שילה, קיבוצניקית ממשאבי שדה. יעל מספרת לאמא שלה על הרפתקאותיה בימים האחרונים בירושלים, כשפגשה את אביו של הבחור איתו היא יוצאת – אדם מבוגר בשם גבריאל מאני. בסיפור הזה הגר סובבת בירושלים כשהיא ככל הנראה בתחילתו של הריון, ושם קורים לה כל מיני דברים מעט משונים. המקומות שהיא ביקרה בהם והדברים שקרו לה, יהדהדו בשיחות האחרות (שלמעשה קרו קודם לכן מבחינה כרונולוגית) וייצרו את התחושה שיש כאן מעגליות, ושבכל דור שבו חי בן משפחת מאני, קורים דברים דומים, או לכל הפחות דברים שמזכירים את הדברים שכבר קרו. כשמגיעים לסוף הספר, מגלים את “החטא הקדמון” של המשפחה, שאולי בגללו היא סובלת מגורל משונה ומלא סמליות (לא מדובר בספויילר, כי גם החטא הקדמון הזה הוא עניין של פרשנות, והוא לא מוסבר באופן קונקרטי במסגרת העלילה).

הכתיבה של יהושע קדחתנית ואובססיבית בדומה לכותבים הרוסים הגדולים, והבחירה בסאגה משפחתית מעגלית מזכירה קצת את מאה שנים של בדידות של מארקס; בכלל, נראה שהספר גדוש באינטרטקסטואליות והתכתבות עם סופרים אחרים (וסביר שאת חלקם הגדול כלל לא קלטתי), ועקב כך הוא ודאי מהווה קרקע פורה לחוקרי ספרות (במיוחד כשמוספים לכך את הסמלים הרבים המופיעים בטקסט). הכתיבה הזו הרשימה אותי בהתחלה, נמאסה עלי לגמרי אחרי כ-150 עמודים עד שחשבתי להשליך את הספר בחוזקה אל עבר הקיר, ולבסוף מצאתי את עצמי שוב מתמכר לסיפור, לריחות שלו ולאווירה הכללית.

אלמנט הדיאלוג שהוא למעשה מונולוג, נראה לי כמו רעיון מעניין בתחילה (אני לא יודע אם יש סופר אחר שכבר עשה את זה), אבל מהר מאוד שיניתי את דעתי כלפיו והוא נִדְמָה לי כגימיק זול שאין שום סיבה להמשיך איתו לכל אורך הספר. כל מי שקרא ספרי לימוד על כתיבת תסריט, או נכח בקורסים שעוסקים בכך, יבחין מיד שהדיאלוגים של יהושע בלתי אמינים ונוגדים את כל חוקי התסריט. אם הדיאלוג היה אמין באמת, היינו מתקשים להבין משהו מהסיפור, וזה היה גם בלתי נסבל לקריאה. עם זאת – מי אמר שדיאלוג ספרותי חייב להיות נאמן לדיאלוג מציאותי? 

ובכל זאת – בעיה נוספת שמשותפת לכל הדיאלוגים/מונולוגים הללו, היא שכולם נשמעים דומים מבחינת הסגנון, הקול ובעיקר – קצב הדיבור. אמנם ככל שהספר מעמיק אל עבר העבר, יהושע משתדל להתאים את השפה והמונחים אל התקופה המדוברת, אבל הקצב נשאר אותו קצב; כמעט בכל דיאלוג כזה יגיד הדובר לבן שיחו “רגע, מיד אני מגיע לזה” או “תיכף, לפי הסדר”, כדי לתת כביכול את התחושה שבן השיחה מאיץ בדובר להגיע כבר לפואנטה של סיפורו.

 א.ב יהושע, 1991 (צילום: מוטי קיקון. מתוך וויקפדיה)

קשה להמשיך ולכתוב על הספר מבלי להיכנס לרזי עלילתו, אז אסיים בכמה מילים כלליות על חווית הקריאה שלי:

“מר מאני” הוא ספר כתוב היטב. לעיתים העובדה הזו הופכת את הקריאה בו לחוויה חזקה ומרגשת, ופעמים אחרות ישנה תחושה של מודעות יתר מצד הכותב – מלאכת המחשבת שלו יוצרת לְאוּת מסויימת בזמן הקריאה, ואפילו חוסר סבלנות. מחד, הוא דורש את סבלנות הקורא, כשבכל שיחה הוא מציג דמויות חדשות שהקשר ביניהן לקודמותיהן מתגלה רק בהמשך הקריאה; ומאידך הוא מפצה את הקורא בחוויה ספרותית עמוקה ומעניינת.

כך שקשה לי להחליט אם נהניתי מהקריאה בספר. ודאי שנהניתי מחלקים ממנו, אבל גם סבלתי בחלקים אחרים. אך בסופו של דבר עברתי חוויה עם הספר הזה, ותולדות משפחת מאני (השם מאני הוא למעשה גיבור הסיפור) לא ישכחו מלבי כל כך מהר.

 _______________

מר מאני, א.ב יהושע. הוצאת הספריה החדשה. 347 עמ’, 86 ש”ח. 

ציטוט נבחר:

אני לא יודעת… כאילו התאבנתי לי שם. כאילו כל החיוניות שבתוכי התנדפה לה… כאילו הסופר שכותב אותי, או הבמאי שמצלם אותי, שמטו מידם את העט או את המצלמה ויצאו להם מן הדירה לעשות סידורים או לאכול ארוחת-ערב, או אפילו סתם לטייל ברוח הקרה להביא משם איזו מחשבה רעננה איך שוב להניע אותי…

על הספר ברשת:

ראיון עם א.ב יהושע על “מר מאני”, “חדר מורים”

ביקורת על הספר בעיתונות הצ’כית בתרגום פאר פרידמן

לשון המראות – תוכנית עם א.ב יהושע בעקבות הספר “מר מאני”