1) מהו הספר האהוב עליך?
ספר אהוב עלי במיוחד הוא ‘בינת השכוי‘, שנכתב בתחילת שנות הששים על ידי אביגדור דגן, סופר, משורר, ודיפלומט בכיר.
הספר הינו דיאלוג בין רופא כפרי זקן, לבין פדרו, התרנגול שלו. הרופא הזקן מסכם את חייו הארוכים בכפר, שעברו עליו במחיצת החולשות האנושיות, העצב, החולי, המוות, ואיתם ההתחדשות המתמדת.
הספר כולו פיוט, חכמת חיים והשלמה, שיר הלל עדין לגלגל החיים, לטבע ולרוח האדם.
2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?
היום, ממרום גילי, ספר הילדים האהוב עלי הוא “דירה להשכיר“, מאת לאה גולדברג. סיפור של קבלת האחר והשונה, ושאר ערכים בעלי רייטינג הולך ומתפוגג.
לצערי, בשנות נעורי הספרים האהובים עלי היו סדרת “חסמבה” מאת יגאל מוסינזון. עלילות הגבורה הפטריוטיות המופרכות של חבורת ילדים צפונבונים אשכנזים, עם מנשה, תימני מחמד אחד לרפואה, שנרתמו, מטעם עצמם, להצלת היישוב והמדינה במלחמות נגד הבריטים, הערבים, ארגוני הפשע של שנות החמישים, ושאר עוכרי ישראל מבית ומחוץ.
3) מהו הספר האחרון שקראת?
“ואולי שמיים ריקים“, מאת ד”ר ברוך מילך.
יומנו של רופא, המעלה על הכתב בזמן אמת את האירועים הבלתי נתפסים העוברים עליו ועל משפחתו בתקופת השואה, כולל התמודדותו גלוית הלב עם דילמות והחלטות השרדותיות נוראיות בפניהן ניצב.
קראתי את הספר כהכנה לצפייה באופרה המופלאה “שתיקתו של ברוך”, שכתבה בתו של המחבר, הקומפוזיטורית אלה שריף, שעוסקת באימי התקופה על פי יומן האב, עבור דרך סיפור השברים והחריצים שחרתה התקופה בנפש הניצולים, ועד ההשפעה על בני הדור השני, שנקלעו לסבך האיום של הדור הקודם.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
רב מכר עולמי זה נתן לי הרגשה שאני משתתף בטיול מאורגן ל 8 ארצות ב 12 יום, כשהמדריך המיוזע מריץ את הקבוצה מאתר תיירות אחד למשנהו, וכדי להבטיח לעצמו את הטיפ בסוף הטיול, הוא מזיין את השכל נון סטופ בממבו ג’מבו של תאוריות מסתוריות, היסטוריות, דתיות, אמנותיות ופילוסופיות, וכדי לשמור על ערנות המטיילים הוא חד להם חידות חמיצר, משולבות ב”סימני דרך”.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה?
הספר שלא זכה, לא זוכה ולא יזכה להערכה כלשהי, הוא הספר העברי המעולה החדש של סופר ישראלי צעיר בן ימינו, ספר שאף אחד לא יקרא.
נוכח הבדיחה העצובה והעקומה שנקראת שוק הספרים הישראלי, סביר שהספר הזה לא ייכתב. לא כל בעל כשרון יכול להרשות לעצמו להשקיע שנות עבודה ללא כל תמורה כספית עתידית כלשהי, ואם הספר ייכתב, כמעט אין מו”ל שייכנס להרפתקה פיננסית התאבדותית בדחיפת סופר חדש, ואם הספר יופק, ספק אם יחדור לרשתות השולטות בשוק והמונעות בשלל אינטרסים שונים ומשונים, ואם איכשהו ישתחל לחנויות לזמן קצרצר, יצטרך להלחם על מקומו בחנות לא רק נגד קלמרים, דיסקים, בבושקות, מחזיקי מפתחות ושאר גלנטריה, אלא גם להיאבק, במחיר מלא, נגד ספרים “ישנים”, הנמכרים ב”שולחן המבצעים” ב 80% הנחה, כי למזלם הם פטורים מחיבוק הדוב של חוק הסופרים.
כדי לצאת לאור, הדוסטוייבסקי והשקספיר של מחר צריכים לממן את הוצאתו, על ידי תמיכת הורים, טלפון מאראלה ממפעל הפיס, משכנתא, או הלוואה מהשוק האפור.
6) מיהו הסופר האהוב עליך?
אין, אני לא “אוהב סופרים”. אני מעריך, מעריץ ואפילו אוהב ספרים ספציפיים. זוהי אהבה התלויה לחלוטין בדבר, בספר.
אותו סופר יכול לכתוב, לפני ואחרי, יצירות שאינן ראויות להערכה, הערצה ואהבה. אני לא מתאהב בבעל המלאכה, (טבח, צייר, חייט), מקסימום במוצר הנפלא שלו.
7) ספר שנתן לך השראה?
בתחילת שנות הששים, כשקראתי את “כמעיין המתגבר” ו”מרד הנפילים“, ספריה של הסופרת והפילוסופית האמריקאית איין ראנד, התהפכה לי הבטן.
כתוצר מובהק של החינוך הקולקטיבי הישראלי של שנות הקמת המדינה, בהן ייעדו אותנו לחיות ולמות למען “הכלל”, וראו כתועבה כל תפיסה אינדיוידואלית, היה זה מהפך כמעט בוגדני, החותר תחת יסודות העם והמפעל הציוני, להיות מושפע מספרים הטוענים שערכיו הבסיסיים של האדם הם רציונליות, מטרה והערכה עצמית: “אדם אינו צריך להיות אמצעי למטרותיהם של אחרים, הוא צריך לחיות למען עצמו, בלי להקריב אחרים לצרכיו או להקריב את עצמו למען אחרים. עליו לחתור לטובת האינטרס העצמי הרציונלי שלו, כשאושרו האישי הוא המטרה המוסרית הנעלה ביותר!”
ההשראה שקיבלתי מספרים אלו לא היתה בפירטי האידאולוגיה של איין ראנד, אלא עצם התובנה שיש עולם גם מחוץ לאידאולוגיות שהוזרקו לנו לווריד בשנים הללו, ויש מגוון דעות אחרות, מוצקות ומנוסחות, כיצד כדאי לאדם לנהל את חייו.
8) ספר עיון מומלץ?
‘היטלר‘, מאת איאן קרשו.
ביוגרפיה בשני כרכים, “היבריס ו”נמסיס”, מאפשרת לקורא לעקוב אחרי אחת הדמויות האניגמטיות במאה העשרים, ולחפש תשובות גם לשתי תעלומות.
האחת, כיצד הצליח היטלר, אפס מוחלט חסר סיכוי, להפנט תוך זמן קצר עם שלם ולהובילו להצלחות ותהומות ללא תקדים, והשניה, חשיבות האנדוידואל בתהליכים היסטוריים, דהיינו, האם ללא היטלר הנסיבות ההיסטוריות היו מצמיחות תסריט שונה לגרמניה ולעולם כולו בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
אם גם בספר המעולה הזה, על כל 1500 עמודיו, לא מצאתי תשובות משכנעות לשאלות אלו, כנראה שאין הסבר מלא.
***
עוזי זק, יליד 1946, בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, עורך דין, מנכ”ל ויו”ר בחברות פרטיות וציבוריות, ישראליות ובינלאומיות. בימים אלה יוצא לאור ספרו השני “ככה זה עובד” (בעריכת מיכל חרותי ובהוצאת אפיק). הספר עוסק בשוק הספרים הישראלי ויוצא, בין השאר, נגד רשתות הספרים הגדולות.
הנה דברים שכתב זק על הספר:
הסיפור מתרחש בתל אביב, בסביבה העסקית של אנשים שכסף עבורם אינו הדבר הכי החשוב, אלא הדבר היחידי.
אודי בן צבי, צבר יפה בלורית ותואר, שגדל והתחנך בתל אביב הנאיבית שלאחר הקמת המדינה, התבגר, השתנה והתעקם יחד עם המדינה, הפך להיות ביזנסמן ומנהל צעיר, מתוחכם ומוכשר כשד, אך מתחת לסחבקיות הצברית מסתתר “צבר חדש”, מניפולטור ציני חסר גבולות, מצפון וערכים, הרואה בכסף, כוח ושליטה את חזות הכול.
אודי, הרואה בספרים לא יותר מחומר גלם לעשיית כסף, מצליח להשתלט מעשית על ‘בורוכוב’, רשת ספרים ותיקה, ולהפכה למכונה מושחתת ויעילה להדפסת כסף, שאין שום קשר בינה לבין המודל המסורתי של חנויות ספרים.
עם ההצלחה בא התיאבון, ואודי מגבש תכנית עסקית כיצד להשתלט על כל שוק הספרים בארץ, להפוך את ‘בורוכוב’ לגוף המחליט והקובע הבלעדי, משיקוליו הכספיים, אילו ספרים יידחפו להיות “רבי מכר”, ואילו ספרים ייקברו קבורת חמור, בחנויות או מחוצה להן.
מבחינה כספית, התכנית משאירה בידי ‘בורוכוב’ למעלה משני שליש מהתמורה הכספית בגין מכירת ספרים בארץ, כששאר הגורמים בשוק נאלצים להסתפק בשאריות, והסופרים, החוליה החלשה בשרשרת המזון, תכל’ס, עובדים בחינם.
הבסיס להצלחת התכנית המונופוליסטית מצוי בתובנה פשוטה אליה הגיע אודי: שוק הספרים הישראלי הוא השוק היחידי בעולם שהספקים שלו מוכנים לתת את המוצר שלהם בחינם.
“הטריק” הוא שהמונופול של אודי לא מעלה מחירים ו”חונק את הציבור”, להיפך, השליטה המונופוליסטית מתאפשרת על ידי כך שהמונופול מוכר את הספרים במחירי ריצפה, להנאת הקהל הרחב הקונה ספרים במחיר חצי מנה פלאפל, כאשר הניזוקים הם רק הסופרים, שמחולשתם ורצונם להתבטא, עומדים בתור ומתחרים על הזכות לתת בחינם לרשתות את הספרים שכתבו, פרי עמלם וכשרונם.
כך מוקם ופועל מונופול יחודי, מונופול “אהוב”, שבניגוד לכל המונופולים האחרים לא מקומם את הציבור, ולא מעורר להתערבות משפטית את הממונה על ההגבלים העסקיים.
בסדרת צעדים אגרסיביים, מתוחכמים ומושחתים, אודי מחסל את המתחרים, מפורר את הניזוקים, וקונה במחיר מצחיק את שתיקתו של יו”ר אגודת הסופרים, האמור לייצג את האינטרס של הסופרים.
המונופול מתבסס, משגשג ופורח, עד שתפנית מפתיעה טורפת את הקלפים.
לעמוד הספר באתר הוצאת אפיק לחצו כאן.
השאירו תגובה