1) אברהם הפנר הלך השבוע לעולמו בגיל 79. בין ספריו: “עיבל” (1969), “המחברות של יוחנן שלאכט” (1974), “כולל הכל” (1987), “ספר המפורש” (1991), “אללים” (1993), “עליזה” (1998), “כמו אבלאר, כמו אלואיז” (2001) ו”אמנות שפה זרה” ( 2006) (עברית)

2) סיכומי השנה בספרות: ישראל היום; וואלה! ; עכבר העיר על ספרי ילדים; מאקו; סלונה (עברית)

3) הוצאת כנרת נכנסת לעולם הדיגיטל ומשתפת פעולה עם מיזם “עברית” (עברית)

4) פעילים יהודים נגד הקומיקס “היפסטר היטלר”  –  הספר מבוסס על קומיקס רשת פופולארי שיצרו שני תושבי ניו יורק, ודמותו של היטלר מככבת בו עם אישיות נרקסיסטית ונוירוטית. קבוצה שנקראת “לונדון עומדת לצד ישראל” אמרה שמחברי הקומיקס הופכים את היטלר לחמוד ולכן צריכים להתבייש במעשיהם (עברית)

5) ידיעה שיכול להיות שהיא שולית וסתם קיבלה הד בהארץ, אבל היא קשורה בסופר ישראלי, אז נביא אותה גם פה: קריאה להחרים פסטיבל ספרים בארה”ב בגלל ישראל – עצומה נגד הפסטיבל הופצה לאחר שנודע כי הקונסוליה הישראלית מסייעת בקיום פאנל בהשתתפות סופר ישראלי. בין החותמים: זוכה פרס פוליצר וסופרים מפורסמים. וכאן יש כתבה שטוענת שאפשר היה להמנע מהקריאה הזו להחרמה (עברית + אנגלית)

6) נרי ליבנה (הארץ) בראיון עם אהרן שבתאי בעקבות תרגומו החדש לאודיסאה של הומרוס (עברית)

7) 17 ממבקרי מדור הספרות של הארץ מפרסמים שורת פתיחה לרומן שעדיין לא נכתב (עברית)

8) כתבה באלכסון שמחזקת את הטענות בדבר חשיבותה של הקריאה להתפתחות האדם. אעתיק פה את מה שכתבתי בעמוד הפייסבוק של הבלוג: יש לי בעיה עם מחקרים מתחום מדעי החברה (ואני אומר את זה בתור מי שעשה תואר במסגרת הפקולטה הזו). זה כמעט בלי אפשרי לעשות ניסויים מדעיים בתחום הזה, והם ממשיכים להתעקש. הפעם הם “מוכיחים” את חשיבות של הספרות היפה.  אני מזכיר שגם היטלר וסטלין קראו המון, וסביר להניח שרבים ממבצעי הפשעים הנאציים היו אנשים שקראו לא מע (אגב יש קטע קטן במאמר הזה שמדבר על בדיקה מוחית – אבל  זה כבר עניין אחר). בכל מקרה, כדאי לקרוא כי זה מעניין, מעשיר ומפתח, אבל זה לא מתכון לחיים טובים, מאושרים או מוסריים. וכמובן שחשוב מה קוראים.  אני בכל אופן לא רואה טעם להתייחס לספרות כמו אל תרופה שצריך לתת לילד כדי שהוא יגדל כראוי.  (עברית)

9) ומאמר של הסופר סמי ברדוגו על הצורך של כותבים להתרכז בכתיבה ולא בספרות, ומה שכתבתי גם עליו בפייסבוק של הבלוג: אני חייב להודות שאני לא מסכים, או מסכים חלקית עם דבריו של סמי ברדוגו. זה נכון שהעיסוק בכתיבה חשוב יותר מהעיסוק הריק בספרות (לפחות לפי ההגדרות שלו וההבדלים שהוא מבחין בהם בין כתיבה לספרות), אבל אני חושב שאימוץ גישה כזאת, הוא מהלך לא צודק ואפילו אגואיסטי במובן מסוים. המשמעות של הצעתו של ברדוגו היא שכל ספר ישאר ספון בחדרו ויקדיש עצמו לכתיבה מבלי לחשוב על התוצאה שלה ועל ההתקבלות שלה. זה כמובן אידיאל יפה, אבל כידוע כל אדם צריך לחיות ממשהו, וטבעי שירצה  התפרנס מהדבר שהוא משקיע בו את רוב עמלו. לאורך רוב שנות ההיסטוריה האמנים קיבלו תמורה כספית או גשמית אחרת על יצירתם – מדוע שעכשיו יחליטו שזו דרישה מוגזמת שפוגעת באמנות?  להצעה הזו יש צד אגואיסטי במובן של העיסוק בעצמי. כל סופר ינבור בעצמו ויקדיש את עצמו לכתיבה, תוך התעלמות מקהל הקוראים, מהקולוגות ומכל מה שקשור ב”ספרות”. אולי דווקא להיפך – דרושה סולידריות בספרות. דרוש עיסוק קדחתני בספרות שיצליח לצאת ממגדל השן שלו, ולהתחבר לעוד אנשים.  הסופר הספון בביתו, שאולי מתגלה רק אחרי מותו – זה דימוי רומנטי שלאו דווקא יטיב עם הספרות אם כל הסופרים יהיו כאלה. סופרים צריכים להשקיע בכתיבה שלהם ולהבין שהיא הבסיס והנתח העיקרי של עיסוקם, אבל אני לא הייתי רוצה שהם יזנחו את כל מה שברדוגו קורא לו “ספרות”. (עברית)

10) [ויה שיר סופר] כתבה קצרה במבט על תערוכה חדשה בבית אריאלה בתל אביב שעוסקת בספרי הילדות שכולנו (או כולכם) גדלנו עליהם (וידאו, עברית)

 

11) 50 מהדמויות הגדולות ביותר בספרות (אנגלית)

12) בשנת 1963, בחור בן 16 בשם ברוס מק’קליסטר שנהה אחר סימבוליזם בספרות, החליט לשלוח 4 שאלות שניסח ל150- סופרים בני התקופה, כדי לברר האם הסימבוליות ביצירות שלהם הייתה מכוונת ומודעת או לא. 75 ענו, וכאן מובאות התשובות של 12 מהם (אנגלית)

13) דבי איילון במבט נוסף על ספרו הנודע של אריך קסטנר “אורה הכופלה”. וכאן אפשר לקרוא דברים שכתבה עופרה עופר אורן על הספר “אבא ארך-רגליים” של ג’יין וובסטר (עברית)

14) לי פלר (וואיינט) בראיון עם שמעון אדף (עברית)

15) אתגר קרת כותב על יום כיפור (עברית)

16) יוני זאבו (וואיינט) כותב על המקום המקרים בהם נפגשים עולם הקומיקס ועולם המוסיקה (תמונות, עברית)

17) כל ספר של סטיבן קינג מסוכם ב-140 תוים (עברית)

18) במאקו בחרו את רשימת ספרי הנוער הגדולים ביותר (ורבות מהבחירות נראות תמוהות) (עברית)

19) להתנקש במרגרט תאצ’ר: בריטניה סוערת מסיפור שפירסמה הסופרת הילרי מנטל. מנטל, שזכתה פעמיים בבוּקר, אף סיפרה בראיון על פנטזיה שהיתה לה להתנקש בעצמה בראש הממשלה לשעבר (עברית)

20) דברים שפורסמו בבלוג השבוע: ראיון עם עודד כרמלי, עורך כתב העת “הבה להבא”; סיפור קצר בשם “שתיקתה של ליידי אן” מתוך הקובץ “החלון הפתוח” מאת סאקי (הוצאת זיקית); אנתולוגיה פואטית שערכה וליקטה המשוררת ענת חנה לזרע (עברית)

21) [ויה זיו לואיס] הסופרת מלורי אורטברג מספרת בדיחות על סופרים ממין זכר (וידאו, אנגלית)

22) כתבה של איילת קליין כהן (NRG) על סדנאות כתיבה: חלק א’, חלק ב‘ ו-חלק ג’ (עברית)

23) עוד דיון על הספר המודפס אל מול הספר האלקטרוני (אנגלית)

24) לאלה מכם שמעוניינים לקרוא עבודת מאסטר ספרותית – פאר פרידמן העלה לבלוג שלו (מקרה מקרופוליס) את עבודת המאסטר “על תפישת האמת ואפשרות הידיעה בפרוזה של קארל צ’אפק” (עברית)

25) יואב בן ארי כותב על השטר החדש עם דיוקנו של טשרניחובסקי ותוהה לגבי המשמעויות שעולות מצירופם של המשוררים לשטרות כסף (עברית)

26) רונית רוקאס כותבת בבלוג שלה (היה או לא היה) על קנאת סופרים בין ג’ון גרין ונתן רבין (עברית)

27) מאמר על “שגעון” בספרד בתפקות סרוונטס (שכתב את דון קיחוטה) (אנגלית)

28) ועוד אתגר קרת – הסופרת קתרין לייסי כותבת מחדש את אתגר קרת (אנגלית)

29)  פרסמתי פעם משהו על היוזמה הזאת, אבל לא בטוח שהכתבה הזו הייתה בעברית –  ספרייה ניידת על חמורים: המורה לואיס סוריאנו רתם את שני חמוריו, והחל לנוע בין הכפרים בצפון קולומביה עם ספרייה ניידת על עשר רגליים כדי לעזור לילדים הכפרים להתפתח (עברית)

30) המתרגם גדי גולדברג מפרסם בבלוג שלו מכתב שכתבה חנה ארדנט לגרשום שלום בעקבות ההתאבדות של ולטר בנימין: “היום לפני 74 שנה שם קץ לחייו ולטר בנימין בשעת מנוסתו מפני הנאצים. כשנה לאחר מכן ארנדט מספרת במכתב לידידם המשותף, גרשום שלום, על החודשים והשבועות האחרונים של בנימין בצרפת. זה מכתב אישי ומרגש, שמתאר את המצוקות של בנימין האדם והידיד, ופחות את בנימין ההוגה.” (עברית)

31) ולסיום – הרצאת טד של סופר הילדים מאק בארנט תחת הכותרת “מדוע ספר טוב הוא דלת סולדית?” (וידאו, אנגלית)