שחור על גבי שחור
ספר השירה הראשון של עדי קיסר
הייתי בהשקת הספר ביום ג’ 9.9.2014 – ערספואטיקה במיטבה, חאפלה, מסיבה. כך צריך להגיש להפגיש להקיש להשיק.
כשם ששני גושי אויר על קו חופה של תל אביב – זה הימי וזה היבשתי בפגישת חבטתם הבלתי נמנעת מעלים ענני גשמי ברכה, כך המפגש בין השחור הכתוב לבין הקהל הססגוני והשמח יוצר תפרחות זיקוקי חגיגה.
עד כאן דבריי על ההשקה.
את הרשימה המלאה יכתוב, כנראה, אילן ברקוביץ’– עמיתי לסקירת אירועי השירה, שנצפה בפסאג’ אלנבי 94 בקהל הצעירים החוגגים כשהוא מצויד בפנקס ויד רושמת.
אני אכתוב על הספר “שחור על גבי שחור“– של עדי קיסר, המנהיגה של תנועת הערספואטיקה, אותה ייסדה בתחילת 2013.
זהו ספר מנהיגתי – עצום מימדים (קרוב ל-150 עמודים) גדוש כל טוב ומטפל ביד רמה בנושאים מגוונים. אתמקד בשירי האהבה כי טרם הכרתי את הפן הזה של כתיבתה והשירים האלה בנוסף לרכיבים החברתיים והעדתיים הניכרים בספר ומבצבצים גם בהם, מועשרים במתח הבין מיני שמיטיב עם השיר ומגרה אותי לקריאה ולכתיבה.
הסנונית הראשונה שמבשרת את אביב הארוטיקה בספר הוא השיר “שואף זורח הוא, שם” בעמוד 30 ובמיוחד הבית האחרון בו:
לחצו על התמונה כדי להגדיל
כמה שהקטע הזה יפה! אחרי “בשקט בשקט” המרגיע באה בהפתעה הקריעה “אקרע ממך” האלימה שחוזרת ומכה בשיר “השעות” בעמוד 33: “ואני קרע אחד / גדול / של אלימות“, אבל כאן הקריעה מתרככת עם “עטיפת המתנה” – שנועדה להסרה ואז משאלת האוהבים המוחלטת “אתה תמיד חדש” ובאופן טבעי “החדש” מתקשר ל “תחת השמש” כהתרסה נגד “אין כל חדש תחת השמש” של קהלת. אבל “השמש” אינה ביטוי מליצי בלבד – יש לה תפקיד מרכזי בשיריה של עדי כמקור חום. ועכשיו זה מגיע – השיר המוחלט, מקפיא הדם:
לחצו על התמונה כדי להגדיל
עיר רחוקה וקרה היא זירת התרחשות יחודית, לא שגרתית. הקור שיורד אל מתחת לאפס ממחיש את היחסים הקפואים בין בני הזוג. אביב היחסים היה בעיר קרה אחת משותפת ואחרי ההעלמות של “אתה“, בני הזוג נמצאים בערים שונות. ההבחנה “ערים תמיד רחוקות / אחת מהשניה” נכונה כל כך והיא מהדהדת ניכור אורבני שאף נכנס פנימה אל תוך הדוברת כשאיפה לשליטה מתוך התבודדות והסתגרות.
ומיד אחרי השיר הקר בא השיר החם:
לחצו על התמונה כדי להגדיל
יש בו הלהט של נס-קפה והנשק החם. החזרה החלקית שבתחילת שני הבתים מעניקה לשיר אופי קלאסי של בלדה. האיזכורים הספרותיים עשויים בטוב-טעם: “כשתבוא” הוא אומנם המותג של יונה וולך בסדרה של שירים הפותחים במילים “כשתבוא לשכב איתי”, “כשתבוא אלי כמו שוטר… שופט… “, אך בשיר של עדי המלה משתלבת בצורה טבעית בהמשך השיר. האקדח הנוכח מהמערכה הראשונה ויורה באחרונה –הוא מצב תאטרלי ידוע, המיוחס לצ’כוב, אך כאן הירייה היא מטאפורית של התאהבות.
עדי מטלטלת את הקורא בין קור לחום: “אתה נכנס שוב / מתחת לשמיכה / החמה“(ע’42), “מנסה לחקור את / המינונים / של הטפול בקור / שאתה מעביר אותי / כל לילה / כל יום.”(ע’61), “בלילה של שמש“(ע’110), “האש הקרה“(ע’126)
אפילה פלדה הייתה נסדקת מתהפוכות כאלה.
אין הדבר מקרי. המעברים התכופים בין קור לחום הם מגמה בשירי עדי קיסר והמפתח להבנתה נמצא בשורות “בחוץ חם-קר / כמו בתוכי.“(ע’55). ייתכן שלעדי רגישות גופנית ייחודית לתנודות חום-גוף.
אני לא עוברת על חוקי צנעת הפרט, לא פורצת תיק רפואי. הכל כתוב. צריך רק לקרוא את השורות, אפילו לא ביניהן. ספר שירים הוא תיק רפואי פתוח, זועק, מבקש להקרא. והרי כולנו כותבים עם הגוף, עם ריח נוזלי הגוף וכלב מאומן היה מזהה את המשורר לפי ריח שיריו. עדי אומרת זאת בצורה הברורה ביותר בפתח השיר “טווח הנורמה“:”כתבתי כבר את מה שלא יכולתי / להוציא בנוזלי גוף תקינים.”(ע’58).
יסודות הארוטיקה של שירי הספר מתנגשים ומתנפצים בבית הראשון הנפלא של השיר “אה.בה“:
לחצו על התמונה כדי להגדיל
הבית הזה הוא שיר בפני עצמו – ארוטי, פלסטי, מגרה מכל סרט כחול.
הו! כוחה של השירה ושל עדי קיסר בתוכה.
בל נחשוב שלמשוררים קשה במיוחד באהבה.
הם מספרים על חייהם לכל העולם או לכל הפחות לקהל קוראיהם,
בזמן שהאנשים הלא כותבים משתפים בכך רק את סביבתם הקרובה.
בסופו של יום ובתחילתו של לילה מה שאדם בוגר צריך זה לא רֵעַ, לא ידיד, לא חבר- facebook, אלא מאהב לוהט.
בואו נודה על האמת.
חגית בת-אליעזר, 14.9.2014
***
חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.
בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.
פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008), “התנסויות” (2012).
חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.
עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.
מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.
ציפיתי לסיקור שלך חגית
את עושה זאת תמיד טוב ומכיוון שהייתי עסוק בחינה פלוס חתונה של בתי נמנע ממני להגיע להשקה ומאד רציתי
חיכיתי לסיקור שלך וגם ראיתי תמונות יפות של עזרה לוי הצלם הפואטי המקצוען
הכרתי חלק משיריה ואהבתי
בהקדם גם אגיע לספר
טוב שהבאת משירי האהבה דווקא הנושא הכביכול בנאלי בו קיבלנו מנה יפה של מקוריות
בהצלחה לך עדי קיסר יקרה
אני שמח על דור שלישי ערני לתרבות מקורותיו שמבסס דיוקנו על עברו ללא חשש
נפגש בהזדמנות הראשונה!
תודה לחגית על אבחנותיה וכתיבתה המפולפלת על הספר. גם אני הייתי בהשקה. נדהמתי מהאווירה התוססת והקהל הרב והנלהב. אז למה טוענים שהשירה כבר לא רלבנטית. קראתי את הספר. הוא רלבנטי מאד. מכיל שירה אישית, חברתית, פוליטית ומהפכנית. ומעל לכל – שירה טובה. מומלץ ביותר! כל הכבוד למשוררת עדי קיסר.
המאמר שלך חגית נפלא, מעורר חשק לקרוא את הספר המופלא, ואת השירים החזקים הצובטים בלב מיד. הסקירה שלך מקימה את עולם השירה לתחיה , כמו השירים עצמם
תודה