בקצרה (מתוך גב הספר):
הקוסם מארץ עוץ, מיום שראה אור ועד עצם ימינו אלה, הוא אחד מרבי-המכר הגדולים שראו אור מעולם, סיפור שעובד למאות גרסאות, להצגות, למחזות זמר ולסרטים.
מלכתחילה, הביקורות על הספר היו רובן ככולן מצוינות. “הצעירים ישתגעו עליו,” חזה מבקר אחד. “ספר הילדים הטוב של המאה!” התנבא מבקר אחר. “זה הסיפור האמיתי ביותר שכתבתי,” התוודה באום. גם איוריו הצבעוניים של דנסלו היו חידוש גדול בזמנו ותרמו רבות להצלחתו של הספר.
הקוסם מארץ עוץ חולל מהפכה בספרות הילדים, מפני שמראש לא התכוון אלא לבדר, לשעשע ולענג את קוראיו הצעירים. ל. פרנק באום, שהיה אדם מעניין לא פחות מספריו, כתב: “אני סבור שהקוראים אשר יקדישו להם מחשבה, ימצאו מאחורי כל רעיון פרוע ותקרית מבדחת איזשהו לקח נעלה יותר.” ומה יכול להיות פרוע יותר ויחד עם זאת אנושי ועמוק יותר מסיפור על ילדה תמימה שביתה נסחף בסופת ציקלון ורוצה רק לחזור הביתה, דחליל שראשו מלא קש שמחפש שכל, איש פח שמבקש לב חם ואוהב ואריה פחדן שרוצה להיות אמיץ, שיוצאים למסע הרפתקאות בארץ פלאות.
על המחבר:
ליימן פרנק באום (1856-1919) היה סופר אמריקאי, הידוע בעיקר כמחבר אחד מספרי הילדים הפופולריים ביותר – הקוסם מארץ עוץ (ושלושה-עשר ספרי המשך).
פרנק נולד בצ’יטנאנגו, ניו יורק, הילד השביעי מתשעה ילדים שנולדו לסינתיה סטנטון ובנג’מין וורד באום, שרק חמישה מהם שרדו והגיעו לבגרות. הוא נקרא “ליימן” על שמו של האח של אביו, אך הוא לא חיבב את השם הזה, והעדיף להיקרא “פרנק”.
פרנק התחיל לכתוב בגיל צעיר, אולי בגלל עניין שפיתח בתהליך הדפוס. אביו קנה לו מכבש דפוס זול, וביחד עם אחיו הצעיר, הארי קליי באום (שהיה תמיד קרוב לפרנק), הם הפיקו עיתון ביתי, The Rose Lawn Home Journal. האחים הפיקו מספר גיליונות של העיתון, ואפילו הצליחו למכור בו פרסומות.
דעתי:
לפני שנה בדיוק שמעתי על הוצאת “עוץ” החדשה שהוקמה ע”י המתרגמת גילי בר-הלל-סמו, ונמלאתי התלהבות. אף על פי שלא התעניינתי מעולם בספרים, סרטים והצגות שעסקו בארץ עוץ, משהו ביוזמה הזו נראה לי מלא כנות ואהבת ספרים. מיד החלטתי “לתמוך” בהוצאה, וקניתי את הספר היחיד שהוצע אז למכירה – “ארץ עוץ המופלאה” – והוספתי אליו גם את “הקוסם מארץ עוץ – הספר המוער” שיצא בהוצאת אריה ניר (וכמובן בתרגומה של גילי בר הלל סמו).
כיוון שהידע שלי לגבי הקוסם מארץ עוץ הוא קלוש ביותר, החלטתי להתחיל בהתחלה – הספר הראשון בסדרת הקוסם מארץ עוץ – כדי שאוכל, אם ארצה, לקרוא את שאר ספרי עוץ שגילי עתידה להוציא (מסתבר שיש לא מעט ספרי המשך שכתב באום).
קודם כל הספר המוער שיצא בהוצאת אריה ניר הוא יפהפה מבחינה ויזואלית – מלא בציורים, כרזות ותמונות מהעיבודים השונים שנעשו לעוץ מאז יצא לאור לפני 114 שנה. ההערות שהעיר מייקל הרן (וגם גילי בר הלל סמו הוסיפה כמה הערות משלה) מעניינות ברובן, ובחלקן אף מאלפות. בנוסף, ולהבדיל מספרים מוערים אחרים, הבחירה למקם את ההערות בסוף כל פרק נוחה מאוד ולא פוגעת ברצף הקריאה.
כשהתחלתי לקרוא בספר עצמו גיליתי כמה עיוותים בידע המוגבל שלי לגבי הסיפור של עוץ. ראשית – ההערות גילו לי שאין קשר אמיתי בין “עוץ” של איוב (“אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ”) לעוץ שכתב עליה באום. הקשר נוצר רק בתרגום העברי (אני הנחתי פשוט שבאנגלית קוראים לארץ עוץ של איוב בשם Oz). באחת ההערות מוסבר מקור השם Oz כפי שמופיע באחד מספרי ההמשך שכתב באום; אביו של הקוסם Oz העניק לבנו את השם הארוך “אוסקר זורואסטר פדריג אייזק נורמן הנקל עימנואל אמברויז דיגס” שיוצרים את ראשי התיבות OZPINHEAD (אוז ראש-סיכה). הילד המסכן החליט לקצר את שמו ושמר רק את שני ראשי התיבות הראשונים, Oz. שנאמר – לא איוב ולא נעליים.
שנית – גיליתי שהנעליים האדומות הכל כך ידועות של דורתי, הן בכלל בצבע כסף. מסתבר שהן הפכו לאדומות רק בסרט המפורסם משנת 1939, שם הבמאים פחדו שצבע הכסף לא יבלוט מספיק על רקע הלבנים הצהובות, ובחרו להפוך את הנעליים לאדומות.
שלישית – לא ידעתי שאיש הפח היה פעם אדם, שבכל פעם נאלצו לכרות חלקים מגופו עד שהתקינו את כולו מאיברים תותבים עשויים פח. הדחליל, לעומת זאת, נתפר והוכן רק שלושה ימים לפני שדורתי פגשה בו; כלומר כשמתחיל המסע הוא רק בן שלושה ימים, בעוד איש הפח צבר כבר נסיון רב בעולם בתור אדם.
גם את מהלך העלילה לא זכרתי כלל וכלל. העובדה הזו אפשרה לי להיות מופתע כמו אדם שלא שמע מעולם על עוץ, במיוחד כשגיליתי שהקוסם מארץ עוץ אינו אלא אדם בשר ודם, שמשתמש בטכניקות תיאטרליות כדי לגרום לאחרים לחשוב שהוא קוסם כל יכול. למעשה ארץ עוץ כולה נקראת על שם שרלטן שנקלע למקום מסוים (הגיע לשם בכדור פורח שיצא מכלל שליטה), ומאז הוא שולט במקום. העובדה שהוא ממנה במקומו את הדחליל לשליט, מעבירה כנראה איזו ביקורת פוליטית על אופיים של שליטים (שליט שרלטן ממנה במקומו בובות קש).
קריאה בספר כאדם מבוגר מאפשרת גם קריאה ברורה של המסרים אותם מנסה באום להעביר. המסר העיקרי והאוניברסלי של באום קשור בגילוי הכוחות שטמונים מלכתחילה בבני אדם, אולם הפ נדרשים לעבור מסעות שונים כדי לגלות את הכוחות הללו. עוץ “הקוסם” נותן לדחליל, איש הפח והאריה מעין תרופות פלצבו שגורמות להם לעורר בעצמם את התכונות שהם חשבו שחסרות להם (שכל, רגש ואומץ בהתאמה). גם דורתי, שרצתה לשוב לביתה בקנזס, נסעה עמה לכל אורך המסע את הדרך לעשות זאת, אך היא לא שמה לב לכך. הפתרון היה טמון בנעלי המכשפה מהמזרח אותן היא נעלה מהרגע הראשון; כל שהייתה צריכה הוא לבקש מהנעליים להשיב אותה הביתה ותוך שלושה צעדים היא הייתה מגיעה (זה מה שקורה לבסוף).
אם יש חלק מאכזב בספר, הוא מגיע לאחר חשיפתו של הקוסם השרלטן. פה היה צריך להסתיים הספר (הקוסם מכין כדור פורח כדי לחזור לביתו, אבל דורתי לא מספיקה להעלות יחד איתו ולכן היא צריכה להמשיך לחפש את הדרך הביתה). לאחר הסצינה הזו, כשהמשכתי לקרוא על המסע של החבורה לעבר הדרום במטרה למצוא את המכשפה הטובה שתחזיר את דורתי הביתה, כתבתי לעצמי הערה בצד : “התחלתי להתעייף מהסיפור. השיא כבר היה כשנחשף הקוסם ועכשיו זה סתם עוד מסע”. שמחתי לגלות כמה דפים מאוחר יותר שקלעתי לדעת גדולים, כשבאחת ההערות היה כתוב שסלמן רושדי כתב בדיוק אותו דבר (אם כי הוא חשב שהספר היה צריך להסתיים עוד קודם). נדמה שבאום רצה להאריך את הספר, ולכן גרם לחבורה לצאת למסע אחרון, אבל המסע הזה לא משכנע. דורתי הייתה יכולה להעלות עם הקוסם על הכדור הפורח, או לחילופין – שהקוסם יגלה לה את כוחן של נעלי הכסף.
הקריאה ב”הקוסם מארץ עוץ”, אם כן, הייתה בסך הכל חווייה מהנה, בעיקר לאור ההערות המחכימות של מייקל פטריק הרן וגילי בר הלל סמו. אחרי הקריאה אני יכול להיות מרוצה מכך שעוד חלל בבורות הספרותית שלי נסתם. עכשיו נשארו רק עוד אינסוף חללים כאלה לסתום.
בינתיים הספקתי גם להפיק מאיש הקש איזו מסקנה כוללת באשר לחיים שלנו פה; מסתבר שכל ההידבקות שלנו למקום החם והמיוזע שאנחנו חיים בו קשורה בעובדה שיש לנו שֵׂכֶל, ודווקא הוא זה שמשמש לנו לרועץ:
הדחליל הקשיב בעניין, ואמר, “אינני מבין מדוע את רוצה לעזוב ארץ יפה שכזאת כדי לשוב למקום השחון והאפור שאת קוראת לו קנזס.
“זה בגלל שאין לך שכל,” ענתה הילדה. “לא משנה עד כמה עגומה ואפורה היא ארצנו, אנו, אנשי בשר ודם, מעדיפים לגור בה על פני כל ארץ אחרת, יפה ככל שתהיה. אין כמו הבית.”
הדחליל נאנח. “ודאי שאינני מבין זאת,” אמר. “אילו גם לכם היה ראש ממולא קש, כמו ראשי, ודאי היתם כולכם גרים רק במקומות היפים, ובקנזס לא היה נותר איש. מזלה של קנזס שיש לכם שכל.”
_________________________
“הקוסם מארץ עוץ – הספר המוער”, ל.פרנק באום. הערות: מייקל פטריק הרן. מאנגלית: גילי בר הלל סמו. הוצאת אריה ניר. 304 עמ’.
ציטוט נבחר:
עוץ, שנותר לבדו, חייך כשהרהר באופן שבו הצליח לתת לדחליל ולאיש הפח ולאריה בדיוק את מה שחשבו שהם רוצים. “איך אפשר שלא להיות נוכל,” אמר לעצמו, “כשכל האנשים האלה מאלצים אותי לעשות דברים שכולם יודעים שאי-אפשר לעשותם?”
על הספר ברשת:
אלי אשד, “המולטי יקום של אלי אשד”
[…] הקריאה בספר "במבי" (כמו ב"קוסם מארץ עוץ" לפניו) הייתה מבחינתי מפגש ראשוני עם סיפורו של העופר […]