קצרים: על הספר “אורה הכפולה” מאת אריך קסטנר

מאת | 2014-08-26T23:59:03+00:00 26 באוגוסט 2014|קטגוריות: ילדים ונוער|Tags: , , |6 תגובות

*הטקסט להלן פורסם בעמוד הפייסבוק של הבלוג ב-22 ביולי ואפשר לקרוא אותו ואת התגובות אליו כאן*


הפוגה מהלחימה:
הזכרתי כאן כמה פעמים את העובדה שלא נהגתי לקרוא ספרים בתור ילד או נער, ושבעקבות כך אני מנסה מידי פעם להשלים קלאסיקות ספרותיות לילדים (כדי לגרש מעט את חשכת הבורות שלי).

את ספריו של אריך קסטנר היה לי חשוב במיוחד לקרוא, כיוון שהוא פעל בתקופה היסטורית שעסקתי בה לא מעט במסגרת לימודי האקדמיים, וגם כיוון שהוא השפיע רבות על ילדי ישראל (הספרים שלו מככבים בשאלונים בבלוג בקטגוריית ספרי הילדים). הספקתי כבר לקרוא את “35 במאי” ואת “אמיל והבלשים”, ואתמול החלטתי לקרוא את “אורה הכפולה” (וממנו לקוח הציטוט על הפסקת האש ששמתי בעמוד הזה).

אין טעם לכתוב ביקורת על ספר כל כך מפורסם, לכן אכתוב כאן רק כמה הערות שעלו בראשי בזמן הקריאה.

ראשית – כשסיפרתי לידידה שלי שאני קורא את אורה הכפולה, היא אמרה שלדעתה אני הזכר היחיד שקרא את זה אי פעם (אולי חוץ מהסופר ומהמתרגם). יש בזה הגיון; הרבה חלקים בספר נדמים כאילו נכתבו במיוחד לקוראות צעירות, ומתוך רצון לעניין אותן (במיוחד אם משווים את הספר לאמיל והבלשים, למשל, שהוא ספר “בנים” במובהק). מנקודת מבט של המאה ה-21, ישנן כמובן לא מעט בעיות שקשורות בייצוג הבנות בספר; קסטנר מזכיר פעם אחר פעם את העובדה שנשים “מקרקרות”; גם אורה וגם גברת גרלך מתנהגות בצורה מניפולטיבית; וכשאורה לא מקבלת את מבוקשה היא נופלת ל”קדחת עצבים”, כמו נשים רבות בספרות שנכתבה במאות הקודמות.

שנית – בתחילת הקריאה חשבתי שמדובר בספר מצוין לילדים להורים גרושים; ככל שהוא התקדם הבנתי שיש בו מסר מאוד בעייתי. האושר יכול להגיע רק כשההורים חוזרים להיות ביחד. זו תמה קצת בעייתית כשמדובר על העולם המערבי שאחוז הגירושים בו רק הולך וגדל.

זה מביא אותי לנקודה השלישית והאחרונה – האם הספר הכל כל כך אהוב הזה, רלוונטי בכלל לילדים בימינו?
הן מבחינת המסר שלו והן מבחינת רמת השפה – אני מתקשה לחשוב על ילדים שיהנו לקרוא אותו היום (גם לא ילדות, אם מתעקשים על ההפרדה המגדרית).
מה דעתכם? מישהו מהילדים היום יבין משפט כמו “פניה של שטפי מתכרכמות”?
וגם אם לא יבינו כמה משפטים – העלילה תוכל לסקרן ילדים בני זמננו?

10570559_654467404621777_7177998221459330757_n

ועוד כמה הערות קטנטנות:

א) אורה ו-לי יושבות לשתות לימונדה בפונדק של היערן. מה זה בדיוק יערן ולמה יש לו פונדק?

ב) מה הקטע של ילדו בנות 9 שמסתובבות לבדן בעיר, ואחת מהן מבשלת ומנקה. האם זו הגזמה של הסופר או שבתחילת-אמצע המאה ה-20 ילדים עדיין היו מעין מבוגרים קטנים? (יש טענה כזאת לגבי ימי הביניים).

ג) שאלה לשונית – הבנתי שאסור להגיד “למרות ש” אלא רק “על אף ש”; בספר בעמוד 86 כתוב “למרות שהדבר היה מעבר להבנתו…”. האם זה נכון? יש טעות לשונית בתרגום?

בכל אופן, לי היה כיף לקרוא את הספר כמנוחה מכל הספרים הכבדים והרציניים שאני קורא. זה לא ספר טיפשי והעלילה בו דיי מסקרנת ונחמדה, גם אם לעיתים מתיילדת (לא שאפשר להאשים בכך ספר שמיועד לילדים).
אז אמנם אני לא יכול לחוות את חווית הקריאה כמו ילד, אבל לפחות אוכל להשתתף בשיחה בה אנשים מתרפקים על הספר מבלי להרגיש בור מוחלט (אלפי שיחות כאלה מתקיימות ברחבי הארץ ברגע זה).

6 תגובות

  1. ronitlib 27 באוגוסט 2014 ב- 7:46 - Reply

    לגבי עיוותים של מגדר: גדלתי על ספריו של קסטנר.בילדותי לא הבחנתי בחלוקת התפקידים הסטריאוטיפית, שהייתה שגורה, כמובן, גם בישראל. כך גם לגבי ‘נשים קטנות’ הקלאסי. ג’ו הסופרת לא יכלה להפוך לדמות עגולה, שלמה כביכול, חרף כשרון הכתיבה שלה, כל עוד לא מצאה את בחיר לבה ונישאה לו.

  2. shlolica 27 באוגוסט 2014 ב- 8:57 - Reply

    קשה לבקר אהבות ילדות, לגבי התרגום לפני כמה שנים יצאו תרגומים חדשים של מיכאל דק לספרי אריך קסטנר, מעניין אם קראת את התרגום שלו או תרגום ישן יותר, לגבי המסר זו באמת נקודה מעניינת, ממליצה על המשך קריאה, עצרת החיות, האיש הקטן והאיש הקטן והעלמה הקטנה, פצפונת ואנטון והביוגרפיה שוברת הלב כאשר הייתי נער קטן. בדיוק פרסמתי פוסט בסלונה על הכיתה המעופפת לקראת החזרה ללימודים.

  3. מרים ברוק-כהן 28 באוגוסט 2014 ב- 7:07 - Reply

    אני מתרשמת שקראת , תרגום ישן, ומכאן חלק מהמילים מראות לך בעייתיות. ‘בעיה’ נוספת בתרגומים ישנים, או משנות ה1950-60 היה המנהג לקצר ו/או לא לתרגם הטפות מוסר נוצריות, שהיו חלק בלתי נפרד מכתביהם של סופרים אירופיים אמריקאים. אני קראתי את מירב הספרים הללו בילדותי, וניסיתי לקראם בשפת המקור [אם אני יכולה] או בתרגום לשפה אירופית קרובה למקור וגיליתי שהיו קטעים רבים שחסכו מאתנו לקרוא. לגבי העיוות המגדרי לדבריך, הספר נכתב מתאים למושגי הזמן שלו. אפשר ללמוד מממנו על מה שהיה נהוג אז. מרים

  4. […] היה להחזיר אותי לחברת הבנים, אחרי שרעיתי בשדות "אורה הכפולה" […]

  5. טיגה 12 בנובמבר 2014 ב- 13:51 - Reply

    כמה טוב להיזכר באהבות ותיקות. מציעה לך לקרוא את ״כאשר הייתי נער קטן״ מול ״סיפור על אהבה וחושך״ לעמוס עוז.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 6 ביוני 2016 ב- 11:58 - Reply

    אני אם גרושה…. קוראת לביתי בת השבע בימים אלו את הספר. היא מרותקת ואוןהבת את אורה ולי. היא גם יודעת להבחין בין אופציות שונות של גירושין. היא מאחלת לאורה ןולי שההורים שלהם יעברו לגור האחד ליד השני. אפילו המליצה להן שלא יפעלו למען חזרתם האחד לשני…כי אולי הם לא מסתדרים. היא בעיקר צוחקת מהשובבות של השתיים. הספר נותן אפשרות לשיחה פתוחה על פרידות וגירושין… מבחינתי זה נפלא

השאירו תגובה