בקצרה (מתוך גב הספר):

בדרום אפריקה השרויה במלחמת אזרחים – בדויה או הזויה – והמנהל האזרחי הולך ומתפורר בה, עומד מיכאל ק’, זכר צבעוני, כהגדרתו הרשמית, וגנן על פי מקצועו, הנחשב לתם רפה-שכל, ומחליט להרחיק את אימו המשרתת הענייה מן המלחמה ומוראותיה ולצאת עמה למסע ארוך אל חיים חדשים בארץ הכפרית הנטושה. המסע הזה נעשה לו מסע מופלא, על אף רקעו הקודר, כמין אודיסיאה מרתקת של האיש המוחזק פשוט שבפשוטים ואלמוני שבאלמונים, המבקש לחיות חיי חירות משלו ולא חיים שכופה עליו הזולת בעריצותו או בחסדו. אבל בארץ מחוסרת חירות כל כך משתווה גם לחירות צביונו המוזר והמעוות של מום שבגוף. יצירת מופת מאת חתן פרס נובל לספרות לשנת 2003, שזיכתה אותו בשעתו בפרס בוקר היוקרתי.

“כיום, כאשר האפרטהייד הפך לנחלת העבר, אין לספר זה אותו מטען פוליטי חריף שהיה לו בעת פרסומו המקורי. אך עוצמתו הרגשית וערכו הספרותי לא פחתו במאום. הדיוק שבו משרטט קוטזי את עולמו הפנימי של מיכאל ק’, אדם נטול השכלה אך חד-מבט, המנסה לשרוד במציאות של עוני, אלימות ורדיפה, משאיר את הקורא פעור פה. פרס בוקר שהוענק לספר זה, ופרס נובל שהוענק למחברו, הם ביטויי הוקרה מוצדקים לעבודתו הייחודית.”

עמנואל ברמן, עורך סדרת ‘פסיכואנליזה’.

 

על המחבר:

ג’.מ. קוטזי נולד בשנת 1940 בקייפטאון שבדרום-אפריקה שם השלים תואר ראשון ושני בספרות אנגלית וכן תואר ראשון במתמטיקה. לאחר שהות בבריטניה עבר לארצות הברית, ושם קיבל תואר דוקטור בבלשנות מאוניברסיטת טקסס שבאוסטין.

ב-1968 החל ללמוד באוניברסיטת ניו-יורק שבבאפלו. בקשתו לקבל מעמד תושב בארצות הברית נדחתה עקב השתתפותו בפעולות מחאה נגד מלחמת וייאטנאם. ב-1971 חזר לקייפטאון, ושם שימש פרופסור לספרות אנגלית עד פרישתו ב-2001, לאחריה עקר לאוסטרליה והתאזרח בה ב-2006.

יצירתו הסיפורית הראשונה ארצות הדמדומים נכתבה בהיותו בארצות הברית. כמעט כל ספריו הבאים, למן הרומן בלב הארץ (1977), זכו בפרסים ספרותיים חשובים. קוטזי היה לסופר הראשון שזכה בפרס בוקר פעמיים ופרסומו העולמי הגיע לשיאו כשהוענק לו פרס נובל לספרות בשנת 2003.
 

 

דעתי:

לבושתי, “חייו וזמניו של מיכאל ק'”, הוא הספר הראשון שאני קורא שנכתב על ידי ג’.מ קוטזי – הסופר הדרום אפריקאי המפורסם שזכה בפרס נובל בשנת 2003. וגם אל הספר הזה הגעתי במקרה; נתקלתי בו לפני כמה שנים ביריד ספרים משומשים כלשהו (מקומות שבהם אני מאבד כל תחושת זמן או ממון אישי) והחלטתי להוסיף אותו לערימה רק מפני שהשם “קוטזי” צלצל לי מוכר.  

אני שמח על ההחלטה הפזיזה והנמהרת שעשיתי אז, ועל עשרים השקלים שהשקעתי בספר במצב בינוני, שהיה שייך לפנים ל-“א. אפרת” (כך כתוב לפחות בדף הראשון).

20140812_173642-1

ובכן, כשמו כן הוא – הספר מתאר את חייו ואת זמניו של גבר צבעוני (בצבע עורו – הרבה פחות באופיו) בשם מיכאל ק’, גנן במקצועו, חסר השכלה, ובעל מום בשפתיו (שפה שסועה). אם לדייק, הספר מתמקד בטווח זמן של כשנה בחייו וזמניו של מיכאל ק’ – כשהוא כבן שלושים ובעיצומה של מלחמת האזרחים בדרום אפריקה.

בחלק הראשון של הספר, ק’ (כך מכנה אותו המספר בדרך כלל) רוצה לצאת יחד עם אמו מקייפטאון אל עבר עיירת הולדתה – פרינס-אלברט – כדי לנסות ולמצוא שם חיים טובים יותר; אולם חרף המסמכים שהם מגישים, לא מסופקים להם אישורי המעבר, ועל כן מחליט ק’ לעשות מעשה. הוא מכין כלי רכב מאולתר ממְרִיצָה משודרגת, משכין בתוכו את אמו, ומנסה לצאת איתה למסע אל עבר פרינס-אלברט.

החלק הזה של הספר מזכיר את הסרט “סיפור פשוט” של דיוויד לינץ’, בו איש זקן יוצא למסע על מכסחת דשא ישנה במטרה לפגוש את אחיו, איתו לא התראה שנים. רק שלהבדיל מהזקן של דיוויד לינץ’, אמו של ק’ לא עומדת במסע הזה, והיא מתה באמצע הדרך בבית חולים. מכאן מתחיל סיפורו האמיתי של ק’. הוא מגיע אחרי תלאות רבות לפרינס-אלברט, אבל הוא לא יודע היכן גרה אמו בעברה ולאן עליו לפנות. לבסוף הוא מוצא בית נטוש בעיבורה של העיירה ומנסה להתקיים שם כמעין אדם קדמון שמנותק מהעולם.

תיאור העלילה הזה (בערך שליש הספר), אין בו משום ספוילר, כיוון שמהות הספר אינה קשורה בהתקדמותו של ק’ מכאן לשם, וגם לא במותה של אמו; העניין המרכזי מצוי למעשה בהתנהלותו של ק’, המוגבל והמתבודד, אל מול העולם האכזר שלא עוזב אותו למנוחתו.

 

אחד המוטיבים המרכזיים בספר, היא הנטייה של השלטונות לשים אנשים במחנות ולמשטר אותם ככל שניתן, כיוון שהחופש שלהם מאיים על הסדר הטוב. דרום אפריקה הייתה אחד המקומות הראשונים בעולם (בסוף המאה ה-19) שבו נעשה שימוש במחנות ריכוז כדי לכלוא אנשים שלא פשעו; זה נעשה במסגרת מלחמת הבורים (בריטניה נגד המתיישבים הבורים).

בתקופה המתוארת בספר (אמצע המאה ה-20), בזמן מלחמת האזרחים, דרום אפריקה כבר הפכה למעין “מדינת מחנות”; אדם כמו מיכאל ק’, שבסך הכל רוצה לשבת בשממה ולהתקיים ממה שהטבע מאפשר, לא יכול לעשות זאת, ובכל פעם הוא נלקח ע”י השלטונות למחנות מסוגים שונים (מבחינתו, גם בית החולים שבו הוא מוחזק למען בריאותו הוא כלא, כיוון שלא מאפשרים לו לצאת ממנו מתי שהוא רוצה).

כדאי לציין שלמחנות יש גם פנים חיוביים. ברובם מייצרים לשוהים דרך להרוויח כסף על מנת להאכיל את עצמם ואת משפחותיהם, וגם מספקים לאנשי המחנה קורת גג. למי שנמצא משוטט מחוץ להם צפויות סכנות רבות, וסיכויי ההישרדות שלו נמוכים יותר מאשר בתוך המחנה. זו טענה ששימשה גם את בעלי העבדים בארה”ב בתחילת המאה ה-19, שטענו שוב ושוב שהם דואגים לעבדים, אוהבים אותם ומשמשים כמשפחה הגדולה שלהם (דבר שבמידה מסוימת היה נכון כשבוחנים את האופן שבו התנהלו החוות הגדולות, כמעין משפחות פטריארכליות מורחבות); יש לזכור שביטול העבדות גרם לכך שעבדים היו צריכים להתמודד בשוק החופשי ולהשיג אוכל ומגורים לעצמם – דבר שיכול לגרום לירידה ברמת החיים הבסיסית שלהם.

ובכל זאת, לפי קוטזי, אין מחיר לחופש. או אולי יש, אבל עדיף לשלם אותו ולא להתפשר על כליאה הישרדותית.

ק’, כאמור, רוצה להתחבר לאדמה באיזור הסְפָר, וכל פעם נגדע חלומו ע”י הצבא והמשטרה שמחזירים אותו למסגרת כלשהי. השלטונות פשוט לא יודעים כיצד להתמודד עם אדם שלא רוצה לאכול ובמידה מסוימת לא רוצה לחיות (אבל לא עושה שום דבר מיוחד כדי למות מהר).

 hayav_uzmanav_michal_k(3)

“חייו וזמניו של מיכאל ק'”, אם כן, הוא מעין משל על מקומו של האדם בעולם ועל חופש הבחירה המצומצם שלו במציאות המודרנית. סביר שהבחירה בשם ק’ מרפררת אל גיבור “המשפט” של קפקא – יוזף ק’ – שגם הוא מתמודד מול בירוקרטיה שרוצה לכלוא אותו על לא עוול בכפו (או לפחות – הוא לא יודע מה העוול שעשה). אבל לעומת יוזף ק’, מיכאל ק’ הוא גיבור של ממש; הוא לוחם למען החופש שלו, ולפחות משלב מסוים בספר, הוא ממוקד מטרה. הוא גם מצליח לחמוק במידה מסוימת מהבירוקרטיה ולשמש השראה לקצין רפואה שהופך בחלק השני של הספר ל”מספר” (אם כי רק לכמה עשרות עמודים) ומתאר מנקודת מבטו את התנהלותו המיוחדת של ק’.

אף על פי שמדובר בספר מעט מדכא, נהניתי לקרוא בו ולהיכנס לעולמו המיוחד של ק’ (וגם להכיר דרכו את דרום אפריקה של אותם זמנים). מתוך האווירה הקשה המתוארת בספר עולה מסר שהוא כמעט בודהיסטי – היכולת של ק’ להתעלם מהעבר והעתיד ולהתמקד ברגע עצמו, להינות מטעמה של הדלעת שזרע וגידל בעצמו – כל אלה מלמדים שאפשר למצוא חירות מסוימת גם במצבים של עוני, רעב, בדידות והיעדר תקווה למצב טוב יותר בעתיד.

כדאי לקרוא.

____________________

חייו וזמניו של מיכאל ק’, ג’.מ קוטזי. מאנגלית: אמציה פורת. הוצאת עם עובד. 191 עמ’, 74 ש”ח. 

ציטוט נבחר:

אילם וסכל הייתי בראשיתי, אילם וסכל אהיה באחריתי. אין לו לאדם להתבייש שהוא תם שכזה. את התמים רפי-השכל כלאו קודם שכלאו כל אדם אחר. עכשיו יש להם מחנות לילדים שהוריהם בורחים, מחנות לבני-אדם שמבעטים ברגליהם ופולטים קצף מפיהם, מחנות לבני-אדם בעלי ראשים גדולים ולבני-אדם בעלי ראשים קטנים, מחנות לבני-אדם שאין להם אמצעי מחיה נראים לעין, מחנות לבני-אדם שגורשו מעל הקרקע, מחנות לבני-אדם שמוצאים אותם גרים בתעלות הניקוז למי סופות הגשמים, מחנות ליצאניות, מחנות לבני-אדם שאינם יודעים לחבר שתים ועוד שתים, מחנות לבני-אדם ששוכחים את תעודותיהם בבית, מחנות לבני אדם שגרים בהרים ומפוצצים גשרים בלילה. אולי האמת היא שדי לו לאדם שהוא שרוי מחוץ למחנות, מחוץ לכל המחנות בעת אחת. אולי יש בזה הישג גדול למדי, לפי שעה. וכי כמה בני-אדם נשארו עוד, בני-אדם שאינם כלואים ואינם שומרים בשער? ואני ברחתי וניצלתי מן המחנות. אולי אם אשתוחח דיי אנצל גם מן הצדקה והחסד.

על הספר ברשת:

ביקורות באתר סימניה

Frustrated, פורום ספרים וספרות של תפוז