ראשון-שירה: חגית בת-אליעזר כותבת על ספר הביכורים “לפני שתפגוש אותי המלה” מאת המשוררת אוריה קדרי

מאת | 2014-08-10T14:25:47+00:00 10 באוגוסט 2014|קטגוריות: שירה|Tags: , , , |4 תגובות

“לפני שתפגוש אותי המלה” –

ספר הביכורים של המשוררת אוריה קדרי

הכריכה של אוריה

“חדש” – מושך תשומת לב, מעורר את יצר הסקרנות הטבעית של האדם – על אריזות דגני בוקר או מעדני חלב ובמיוחד כשמדובר בספר ביכורים: משורר חדש בא לעולם וקולו ייחודי ומסקרן בזכות ראשוניות צעקתו.

קריאה מרובה של שירים מעצבת את הטעם בשירה ומטבע הדברים מעלה את רף הדרישות מהשיר הטוב, מחמירה את הביקורתיות ועם זאת מגבירה את הכמיהה לשיר האחר, השונה, הלא-צפוי.

בעומדי בפתחו של ספר שירים, אני מביעה משאלה לצאת להרפתקה, להתמודד עם אתגר קליטת התדרים מתוך הרבדים, לגלות את המטמונים אליהם מובילים כתבי החידה  וגם להינות – לא רק לנתח או לשפוט.

פגשתי את אוריה קדרי –  אמנית ומשוררת, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי ומכללת עלמא – לראשונה בערב “שירת נורמן 5” בה היא קראה שירים לצד עוד כ- 10 משוררים צעירים באירוע ביוזמתו והנחייתו של יחזקאל נפשי – משורר, סופר, עורך השירה של העיתון מעריב. שיריה של אוריה עוררו את סקרנותי ושמחתי לקבל מידיה את ספר ביכוריה “לפני שתפגוש אותי המלה” שיצא לאור בהוצאת “כרמל” בפברואר השנה. הספר נעים למגע, מושך את העין, כשהעבודות המצולמות על הכריכות עוצבו בידי אוריה עצמה. יש חשיבות לשיר הראשון בספר: מוטב שיציג את הספר וימשוך את הקורא. השיר “בחזקת שני נעלמים” עומד במשימה:

בחזקת שני נעלמים

השיר מתנהל במקביל בשני מישורים: זה המתמטי-מדעי הפשוט כמשל  והשני העיקרי – תסבוכת חיי האדם. הכפילות המעשירה הזאת מתחילה משם השיר : כל אחת מ-3 מילותיו מתפקדת במקביל בשני המישורים והדבר נגיש- רק צריך להגות כל מלה בנפרד, להקשיב לה מתוך אהדה עמוקה ולשמוע את שתי המשמעויות שלה שרות דואט. ההקבלה ממשיכה לכל אורך השיר ומניבה ביטויים חדשים ויפים: “נפחם של גופים שבורי צלעות” – יכול היה להתפרש במסגרת ההנדסה בלבד אילולי המטען האלים של “שבורי”. חלקו השני של השיר כתוב גרפית כעמודת תרגיל חשבון ואני קוראת בו את הסיבוך של כפל בני זוג.

השיר מרשים מאוד בזכות הלכידות שלו, אך גם בשירים הפחות מגובשים לכל אורך הספר מנצנצות פנינים רעיוניות ולשוניות: “הסודות נערמים על הרצפה הלבנה עם בוקר” (ע’ 9),  “אתה רושם בגופך את מלוא הכורסא הרכה” (ע’ 13), “איך שעברתי מיד ליד עד שהפכתי שארית” (ע’ 16), “שני צדפים הממונים על ההמיה בלב הים” (ע’ 59)- בשיר המתנוסס גם על הכריכה האחורית והנושא המרכזי שנתן לספר את שמו : “מרוה את שתיקתי / ואני ממהרת לגמוע / לפני שתפגוש אותי / המלה” (ע’ 48).

היפה חי בזכות עצמו, בלתי תלוי בשכניו ויכול לפרוח בשיר הפחות מגובש כמו שבלוגיקה מתמטית האמת נובעת מכל דבר- והדימוי הזה בזכות איזכור המתמטיקה בשיר הראשון בספר.

ויש עוד שיר יפהפה שנלגם באחת, מרווה עד כדי מציף:

 מטילי זהב

השיר מהדהד הקשרים ספרותיים-תרבותיים : מטילי זהב הם תחליף מהודר לפירורי הלחם כסימון שביל החזרה ביער, למילים “קבורים”, “כהונתה”, “לחם פניה” צליל פעמוני הנצרות.

מתוך הקריאות המרובות בספר מתנסחות לי שתי הערות:

לשני שירי הספר שמות ולשאר מספר סידורי רץ – השיטה הזאת לא נהירה, מעלה תהיות שלא באות על פתרונן והדבר השני יותר מהותי-תוכני: לאורכו של הספר נשמרת אותה נימה נוגה, סבילה. ניתן להדגימה בשימוש החוזר במושג הנסיגה: “אתה נסוג אל ביעותיך” (ע’ 16), “נסוגה אל סודותיה” (ע’ 17), “בלי לסגת” (ע’ 45). לצד היתרונות של אחידות הנימה, היא עלולה לגרום לתחושת דלות מסויימת ואיבוד העניין אצל הקורא.

מאחר ובמהלך קריאת הספר עברתי חוויה של גילוי הביטויים והדימויים המקוריים והיפים  והתענגות על מספר שירים מגובשים ושלמים, אני ממליצה לקרוא את ספר השירים “לפני שתפגוש אותי המלה” מאת אוריה קדרי – היפה, המאתגר והמתגמל.

                                                                        חגית בת-אליעזר, 10.8.2014

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.

4 תגובות

  1. ענבל אשל כהנסקי 10 באוגוסט 2014 ב- 15:36 - Reply

    חגית יקירתי, נתקלתי לראשונה בשיר של אוריה קדרי על הקיר של שירי עובד בפייסבוק וכעת את כותבת עליה.. אני מתענגת על השירים ועל הפגישות עם משוררת מכמה זוויות מרתקות, בעיני!!

  2. ארלט 10 באוגוסט 2014 ב- 16:30 - Reply

    חגית משביעה את סקרנותה ואת סקרנותנו לגבי המשוררת החדשה אוריה קדרי. מנהגה לסרוק ולצפות בערבי שירה מניב לנו, בטטות כורסה שכמונו, את מנת הריגוש הספרותי הנחוצה לנו על מנת להתנער ולהתחדש. תודה למשוררת החדשה ולחגית.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 11 באוגוסט 2014 ב- 5:38 - Reply

    תמהני מדוע מתקשרות לך המלים “קבורים”, “כהונתה”, “לחם פניה” לנצרות דווקא? מדוע לא לבית המקדש (יחד עם ריח המור)?

  4. חגית בת-אליעזר 11 באוגוסט 2014 ב- 16:15 - Reply

    אני שמחה שגם אתה – משתמש אנונימי – חש באווירה של טקס דתי וטוב שציינת את האפשרות של בית המקדש. לילדה האובדת קורבניות נוגה וזה הוביל אותי לסיפור צליבתו-קבורתו-תחייתו של ישוע. ובנוסף, הצירוף “לחם פניה” הבלתי שיגרתי הזכיר לי את הפולחן הנוצרי של אכילת לחם ושתיית יין המסמלים את בשרו ודמו של ישוע.

השאירו תגובה