ראשון-שירה: חגית בת-אליעזר על השיר “An Irish airman foresees his death” מאת וויליאם בטלר ייטס

מאת | 2014-08-03T14:52:35+00:00 3 באוגוסט 2014|קטגוריות: שירה|Tags: , , |4 תגובות

קריאה פרשנית בשיר-מלחמה ידוע

“סיפור פשוט” – פשוט חנות נהדרת : יוזמת, מקיימת אירועים לקידום השירה.

משימת אירגון האירוע “ערב שירה דחופה למלחמה” ביום ד’ 30.7 והנחייתו הופקדה בידיו של המשורר דניאל באומגרטן ולו נסיון רב-פעמי בהפקת אירועיי “סיפור פשוט”מוצלחים. נכון לקיים ערבי שירה גם בעתות מלחמה ובמיוחד בנושא המלחמה כי על החיילים בחזית לשאת בעול הלחימה ולאפשר לעורף, אפילו בעידן של רקטות אחדות שחודרות את המרחב האוירי ומיורטות ברובן, להמשיך בשגרת החיים בדומה לכדור מוליך טעון חלול שמבטיח העדר שדה חשמלי בתוכו.

המלחמה היא עתיקת יומין וכן השירה. מוכר לנו המפגש (הראשון?) של השירה והמלחמה בקינת דוד: “הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים ….  אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים, וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה”    (שמואל ב’ פרק א’, פסוקים יט-כז) ומאז המלחמה מתוארת בשירים שעל פי רוב מהללים את הגיבורים, את אומץ לבם ואת מוכנותם להקריב את חייהם בהגנה על עמם. אך ישנם גם שירים על לוחמים אחרים, שבקריאה קשובה מתגלים כלא-גיבורים כלל דוגמת הטייס האירי מכפר “Kiltartan Cross” בשירו הידוע של חתן פרס נובל לספרות –  William Butler Yeats (ויליאם בטלר ייטס) “An Irish airman foresees his death”. קיימים מספר תרגומים של השיר לעברית – 7 מהם קובצו ע”י המשורר אשר רייך ופורסמו במדור “הנשיקה מבעד למטפחת” במוסף “תרבות וספרות” של “הארץ” בתאריך 12.07.2002.

airmanטייס במלחמת העולם הראשונה

אנגלית אינה שפה כל כך זרה,  היא מתפשטת ומשתלטת: סביבינו בסרטים, באוזניות, בשיח על התקשורת והמחשבים ואף דוחקת את רגלי העברית משלטי חוצות, ומשמות הילדים העבריים. התרגום מאנגלית פחות הכרחי מאשר משפות נידחות אשר דובריהן מועטים ומרוכזים בחבל ארץ מצומצם דוגמת  אלבנית, אסטונית, פינית, קטלאנית  מהן מתרגם המשורר רמי סערי אשר מבחר תרגומי השירה שלו “הקול של כל העולמות” בהוצאת הליקון הושק לאחרונה באירוע הגיגי ב”ספור פשוט”.

ובחזרה לשיר – ננצל את ידע השפה כדי לחוות את האנגלית המקורית הנגישה, מרובדת המשמעויות, החוגגת את עוצמת הדיוק:

(המספרים בסוגריים מסמנים את מספר השורה) An Irish airman foresees his death 

(I know that I shall meet my fate  (1
(Somewhere among the clouds above  (2

(Those that I fight I do not hate (3
(Those that I guard I do not love (4

(My country is Kiltartan Cross, (5
(My countrymen Kiltartan’s poor, (6
(No likely end could bring them loss  (7
(Or leave them happier than before. (8
(Nor law, nor duty bade my flight, (9
(Nor public men, nor cheering crowds, (10
(A lonely impulse of delight  (11
(Drove to this tumult in the clouds (12
(I balanced all, brought all to wind, (13
(The years to come seemed waste of breath, (14
(A waste of breath the years behind (15
(In balance with this life, this death. (16

איזה אדם נברא בשיר? airman בשם השיר הוא “טייס קרב”, אך אינו לוחם כלל, כי הרי אינו מבחין בין הצדדים, בין האויבים לבין הידידים: אינו אוהב את אלה ואינו שונא את האחרים (שורות 3,4), אינו מונע ע”י חוק מדינה או חוב מוסרי – הוא לא מקבל כל מרות, לא מציית לכל סמכות , הוא אנרכיסט וניהיליסט – שולל הכל בכל: חיים ומוות (שורה 16) ויתרה מזאת – מכריז ששאר בני האדם כמוהו: אדישים כלפי מותו (שורות 7,8). הוא מתייחס בביטול לרגשותיהם של אמו, קרובי משפחתו, חבריו. ומה שמניע אותו למעשיו: הביטוי הבהיר המדויק והחד    delight  A lonely impulse of וכל מלה מ-3 מלות המפתח אומרת את ההפך מלוחם: lonely (מתבודד) ולא למען עמו בהגנה על עמו, impulse (דחף) בניגוד לשיקול דעת, שכנוע, מחוייבות ארוכת טווח, delight (תענוג) – לא כורח, אלא תענוג, עינוג אישי, סיפוק אנוכי של יצרים אפלים, כמיהה חתרנית למוות.

ועוד מלה בשיר הזה בשפה האנגלית – מלת קסם – flight –  עשירת שתי משמעויותיה “טיסה” ו- “בריחה” מספיק רחוקות אחת מהשניה שמאפשרות את חזהו המתרחב של השיר, שמהוות את שני קטביו הטעונים ואת הניצוצות המתרוצצים ביניהם. יתכן שהמלה הנדיבה – היא זאת שהציתה את בערת השיר. וכמה טעון השם Kiltartan Cross  שאכן היה קיים על מפת אירלנד שלפני מלחמת העולם הראשונה – שאינו אלא הרג (l)Kil והצלב Cross שעל המצבה. מותו- אינו מות גבורים אלא מוות מיותר, על גבול ההתאבדות וכמה מרשים וייחודי הטייס האירי של ייטס  – הוא התגלגל בדמות ספרותית – Larry Keller ממחזהו המופתי “כולם היו בניי” של ארתור מילר שעשה שימוש לרעה במטוסו, במשימתו כדי לסיים את חייו אם כי מתוך מניע מוסרי של בושה מכלה בשל פשע אביו.

ועוד השפעה מעניינת של השיר. בשנת 1964 – לפני 50 שנה – יצא בתל-אביב פרסום אוונגרדי בשם “קילטרטן”, שהוגדר כ”כתב עת חד-פעמי” ונערך בידי המשורר האנרכיסט מקסים גילן ומאיר ויזלטיר הצעיר וכלל את הפרסום הראשון של יונה וולך בת ה-20. זה היה קובץ ניסיוני, חלוצי, אנטי־ממסדי, כתוב ומעוצב באירוניה ובהומור בהשפעת האוונגרד האנגלי של תחילת המאה העשרים והדאדא והסוריאליזם בצרפת וכלל ניסיונות אסתטיים משמעותיים לצד ביקורת תרבותית ופוליטית חריפה ונועזת. שמו של כתב העת נלקח מהשיר בו אנו דנים  והשיר עצמו במקור האנגלי פתח את הקובץ.

כתב עת קילטרטןכתב העת “קילטרטן”

יש מי שיאמר שהטייס האירי הוא אדם מושחת, נהנתן, פורע חוק וסדר והוא יוצא מן הכלל בקרב החיילים, אך אני אומרת שיוצא מן הכלל מעיד על הכלל: לכל חייל שמץ הרפתקנות של חווית סכנת מות. בשל יצר ההסתכנות תמיד יהיו חיילים והחיילים מביאים את המלחמה כי הרי לא יתכן שיכלו כל זמנם באימונים, הם ירצו את הדבר האמיתי ועכשיו אני קוראת אחרת את האמרה הידועה “קשה באימונים – קל בקרב” : אם קשה באימונים וקל לקרב אז קדימה אלי קרב כי קל בו!

ויש עוד דבר שמקבע את המלחמה בחיי החברה: אפילו אם הנאורות וההומניות יתגברו על יצר הלוחמה – כבר מאוחר מדי, אין דרך חזרה. על בסיס הצבא והמלחמה קם מבנה כלכלי איתן ושולט של תעשיית הנשק העולמית, המעשיר מעטים ומפרנס רבים.

ובחזרה למטוס – אותו חיקוי-ציפור-דרור המעיד אלפי ניפנופי כנפיו על גאון ההמצאה האנושית , שבילה את 12 השניות הראשונות שלו באויר, מוטס בידי אורוויל רייט בדצמבר 1903, הפך כעבור עשור בלבד במלחמת העולם הראשונה , שפרצה לפני בדיוק 100 שנה בימי אוגוסט הראשונים של 1914, לכלי מלחמה אכזרי, הזורע  הרג סביב.

כל הפעילות האנושית,

לרבות כוחות הדמיון והחוכמה

 מופנים לתמיכה במלחמה.

                                         חגית בת-אליעזר, 3.8.2014

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.

4 תגובות

  1. דוד ברבי 3 באוגוסט 2014 ב- 15:49 - Reply

    כדרכך חגית כתבת יפה ואף השכלתי מכך
    אבקש את השיר המתורגם
    וזה מזכיר לי משהו מהביקורת של גדעון לוי על הטייסים

  2. sabrinaderia 3 באוגוסט 2014 ב- 15:55 - Reply

    חגית
    אהבתי את הניתוח של השיר, ועוד את ההקשר שלו לימים שאנו עוברים בתקופת מלחמה זו. נהיליסט פרוע, ואולי אמיץ יתר על המידה, אנרכיסט. יש קסם באנשים כאלה אך מצד שני מרתיע שהם חושבים בעיקר על עצמם.
    הניתוח של מעמיק ומעורר מחשבה, כן ירבו כאלה טקסים.

  3. איציק שחר 3 באוגוסט 2014 ב- 19:05 - Reply
  4. ארלט 3 באוגוסט 2014 ב- 21:51 - Reply

    הבחירה של חגית לכתוב על השיר הזה בימים טרופים אלה היא חשובה ורלבנטית. גם לי כמו לדוד ברבי השיר הזכיר את הביקורת של גדעון לוי על הטייסים. אולי יש משהו בתחושת השליטה על כלי רב כוח במרחב השמיים, הרחק מבני האדם שנראים כה קטנים מלמעלה, שעלול להשפיע על תחושת הניכור מגורלם ההכרחית כנראה למי שמטיל פצצות של טונה על בתי מגורים מאוכלסים באזרחים. תודה לך, חגית!

השאירו תגובה