1) מהו הספר האהוב עלייך?
אלוהים אדירים, איך אפשר לבחור? “שיר השירים” או יצירות של קוטזי? “קנדיד” או “פו הדב“? ספר יחזקאל או “שלושה בבומל“? סטניסלב לם או טולסטוי?
לאהבות שונות- אופי שונה, ואינני יכולה להשוות בין אהבותי.
2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?
ספר ילדים טוב הוא פשוט ספר טוב, לאו דווקא למגזר נמוכי הקומה. גילגי (בילבי) וכל סיפורי המומינים הם ספרים מעולים לפי כל קנה מידה.
3) מה הספר האחרון שקראת?
“אנשים עלובים” מאת דוסטוייבסקי. התרגום נהדר, וזהו דוסטוייבסקי שלא הכרתי.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
הממ… לא נעים… ספריו של מוריקמי, נגיד, להוציא סיפור או שניים.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
נראה לי שמעטים קראו את ספריו של ורלם שלמוב, או שמעו עליהם. (“סיפורי קולימה“, “הגדה השמאלית” ו”אמן את החפירה“) אני מהססת להמליץ עליהם, כי אלה הסיפורים המדכאים ביותר שקראתי מימי. רק מעשה האמנות הגאוני גואל את הקורא מהגיהנום הקפוא שמתואר בהם.
6) מיהו הסופר האהוב עלייך?
יש חבורה גדולה, ואינני מסוגלת לבחור באחד. אם אגביל את השאלה לסופרים חיים, תשובתי היא: איאן מקיואן, ואולי גם פיליפ רות’, אבל רק בספריו האחרונים, בנובלות שלו.
7) ספר שנתן לך השראה?
הרומן האחרון שלי, “אני ליאונה” , נכתב בין השאר בהשראתו של דיקנס.
8) ספר עיון מומלץ?
“שאלת האשמה” מאת קרל יאספרס. בעיני, זהו מופת של חיפוש פילוסופי, שנעשה מתוך ענווה גדולה ומתוך רגש אמתי.
***
גַיל הראבן, ילידת 1959, סופרת, מחזאית ופובליציסטית. זכתה במשך השנים בפרס ספיר (2002) ובפרס ראש הממשלה (2013). בימים אלה יצא לאור ספרה ה-15 במספר – “אני ליאונה” (הוצאת אחוזת בית).
עוד על הספר “אני ליאונה” (מתוך הקומוניקט):
בתחילת חייה, נדמה שדרכה של ליאונה על פני האדמה תהיה מאושרת. השמים הכחולים של יבשת אפריקה (שבה נולדה) מחייכים לה, ריחות ומזמורים קוסמים לה, והשמש מאירה את עולמה. ליאונה מרגישה אהובה, אך בהיעדר אנשים שלא רק יאהבו אותה, אלא גם יטפלו בה – היא שוקעת מגיל צעיר בספרים, והם אלה ש”מגדלים” אותה. גיבורי הספרים משמשים לה כחברים וכמודל להתנהלות בעולם. ואז, יום אחד הכול משתבש.
ביום בהיר אחד נאלצת ליאונה לעזוב את אפריקה ולנסוע עם סבתה לישראל, ושם להתחיל את מסע חייה הבלתי צפוי ורווי-העלילות. מסעה חוצה בסערה שכבות חברתיות – בעוד היא הופכת לנערה מושכת ואז לאישה שפוגשת אהבה. הוא מתחיל בקיבוץ, עובר בקהילה החרדית, ממשיך אל החברה האקדמית-בוהמיינית בירושלים, וכך הלאה. בדרכה נקרים לה טיפוסים שונים, מגוונים, אהובים ויריבים, שכדי להתמודד איתם, היא מקשיבה שוב ושוב לקולות גיבורי ספריה, המבקשים את הטוֹב, המוסרי והנאצל.
“אני ליאונה” הוא רומן גדול וסוער. זהו רומן ששואב את השראתו ממסורת הרומנים הפיקרסקיים הגדולים של המאה התשע-עשרה. במרכזו עומדת גיבורה ששפתה הייחודית יונקת מהספרים שקראה מאז ילדותה, והשפה הזאת גורמת לה להישמע באוזני סובביה כמישהי שכאילו יצאה בעצמה מבין דפיו של ספר. ליאונה היא צעירה אמיצה ומעוררת השראה, המבקשת להפוך לגיבורת חייה ומתמודדת עם קשיים רבים בלי לוותר על חיפוש אחר הטוֹב שבאדם.
ההחלטה של גיל הראבן לסַפֵּר את סיפורה של ליאונה הישראלית ברוח הרומנים הפיקרסקיים הגדולים, היא החלטה חתרנית, כזאת שמסרבת לוותר על עולם שבו קיימים גיבורים אשר משנים את חייהם, לצד דמויות מופת וערכים של טוּב ושל אצילוּת. החתרנות נמצאת גם בעצם כתיבת רומן “גדול” ואפי; כזה שאינו קצר-רוח, ופורש בפני הקוראים סיפור רב-דמויות, רב-מעללים ורב-נופים חברתיים; כזה שמאפשר צלילה ללילות קריאה ארוכים, ושהייה רחבת-לב בחברת הגיבורה, אהבותיה, פחדיה והדרמות שמזמן לה מסע חייה.
“אני ליאונה” הוא ספרה החמישה-עשר של גַיל הראבן, כלת פרס ספיר לשנת 2002, כלת פרס ראש הממשלה לשנת 2013, ומחברת רבי-המכר “שאהבה נפשי” (כתר, 2001), “השקרים האחרונים של הגוף” (אחוזת בית, 2008) ו”לב מתעורר” (אחוזת בית, 2010).
לעמוד הספר “אני ליאונה” באתר ההוצאה לחצו כאן.
[…] השאלון של בלוג "קורא בספרים", עם גיל הראבן, 19.6.14 […]