ביקורת ספרים: “קיטש ומוות – על השתקפות הנאציזם” מאת שאול פרידלנדר

בקצרה (מתוך גב הספר):

הנאציזם נעלם, אך הוא רודף אותנו כדיבוק כפייתי גם בימינו בספרות, הציור, בקולנוע ובטלוויזיה.

בהבדל מגישות קודמות אל הנאציזם, אין הנוסח החדש של חקר הנאציזם ושל העיסוק בו מנתחו ניתוח פוליטי, כלכלי או חברתי, אלא מתייחס אליו אל הרובד הרגשי והדימויי שבו.

יוצריו השונים של נוסח חדש זה משחזרים ומפרשים את הנאציזם בלי הרף, ונשאלת השאלה האם העיסוק הכפייתי הזה בעבר הוא העלאה של הזיית שווא, או מעין גירוש שדים?האם הוא נובע מהצורך להבין, או שמא הוא ביטוי לפחדים סמויים אצל אלה וביטוי לכיסופים כמוסים אצל אחרים?

קיטש ומוות – על השתקפות הנאציזם, שאול פרידלנדר. תרגום: ג’ני נבות. הוצאת כתר, 130 עמ’. 

על המחבר:

שאול פרידלנדר הוא מבכירי חוקרי השואה בימינו. ספריו ומאמריו הרבים בנושא העמידו אבני דרך חשובות בהתפתחות חקר התקופה. חתן פרס ישראל בהיסטוריה כללית (1983). ב-2008 הוענק לו פרס פוליצר לספרות עיונית על ספרו “גרמניה הנאצית והיהודים”‏‏. השנה (2014) הוענק לו פרס דן דוד‏.

מספריו: קורט גרשטיין או הדו-משמעות של הטוב, 1968; דו-שיח ערבי-ישראלי, במשותף עם מחמוד חוסיין (עורכים), הוצאת דביר, 1975; עם בוא הזיכרון, הוצאת אדם, 1980; גרמניה הנאצית והיהודים, שנות הרדיפות: 1939-1933. ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, 1997; גרמניה הנאצית והיהודים, שנות ההשמדה: 1945-1939, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד ויד ושם, 2009‏.

דעתי:

בזמן כלשהו בעברי נתקלתי בשם הספר “קיטש ומוות – על השתקפות הנאציזם” מאת שאול פרידלנדר, והחלטתי שאקרא אותו. באותו זמן לא היה לי עותק משלי, אבל בשלב מאוחר יותר הצלחתי לשים את ידי על הספר במסגרת שיטוט בחנות ספרי יד שניה. מאז הוא ישב אצלי בספריה, חיכה לקריאה.

בשבוע שעבר הסתכלתי על המדפים בספריה שלי ומבעדם הוא הציץ אלי, דק, שחור ועם השם המסקרן הזה שמשלב בין שני נושאים מעוררי דחייה כל כך – קיטש ומוות. לקחתי אותו והתחלתי לקרוא.

המסה הזו של פרידלנדר מבקשת לבחון את הגישות השונות לנאציזם, ומתמקדת, בין השאר, בדרך שבה הנאציזם משתקף מבעד לספרות ולקולנוע. הטענה המרכזית של פרידלנדר, אם אני מבין אותה נכון, היא שביחס לנאציזם קיים “נוסח חדש” (שמשתקף בספרות ובקולנוע המודרניים) שהוא שילוב בין התעסקות מדוקדקת בָּפרטים שידועים אודות התקופה, ובין דימויים אמנותיים שמתייחסים לתקופה אך מפליגים בדמיון בלי להתחייב לקשר ישיר עם מהלך האירועים ההיסטורי.

פרידלנדר טוען ש”הנוסח החדש” הזה יוצר אי-נוחות מסוימת בקרב הקהל; הן בעקבות העובדה שתיאורי ההתנהגות הכוחנית וההרסנית של הנאצים (שחוזרים שוב ושוב בספרות ובקולנוע) יוצרים מעין משיכה כלפיהם (אולי אפילו משיכה מינית); והן בעקבות מהלך שפרידלנדר מכנה “גירוש-שדים” – כלומר, עיבוד העבר באופן חוזר ונשנה דרך אמצעים אמנותיים, שגורם לנו להתרחק ממנו ולהיות הרבה פחות רגשיים כלפי התופעות המזוויעות שקרו תחת שלטון הנאצים.

העיסוק האובססיבי של התרבות שלנו בתקופה הזו, לדידו של פרידלנדר, מצליח לנרמל אותה במובן מסוים ומאפשר לנו להסתכל בה נכוחה – כתופעה שיכולה לקרות כשנסיבות מסוימות מצטרפות זו לזו. הוא מראה שגם ההסברים המוצעים על-ידי האקדמיה לתופעת הנאציזם לוקים בחסר, כיוון שהם מנסים להשוות את הנאציזם למקרים מוכרים אחרים וע”י כך מפספסים את הייחודיות שלו; הוא מציג את אי-יכולתם של הטיעונים הכלכליים (במיוחד זה המרקסיסטי) להסביר את התופעה, עובר לנגח את התזה ה”טוטליטארית” שמתייחסת לנאציזם כחלק ממכלול של שלטונות טוטאליטרים ופשיסטים, ומסיים בחשיפת החוֹרים הקיימים בהסברים הפסיכולוגיסטיים והפסיכו-היסטורים לתופעה ההרסנית הזו. 

המסה הזו – “קיטש ומוות” – נכתבה בשנת 1982, ויצאה בעברית בשנת 1985 – שנה אחרי שנולדתי. מאז השתנו לא מעט דברים, גם בחיי האישיים, וגם בחקר הנאציזם; רבים מהנושאים שמעלה פרידלנדר נידונו בהרחבה, ובזמן שעבר הוצעו גם נקודות מבט חדשות על הרייך השלישי. בנוסף, מאז נכתב הספר נכתבו אינספור ספרים ויצאו אינספור סרטים שעוסקים בתקופה הזו – כך שמקרי המבחן המוצגים בספר התיישנו במידה רבה, וגם אם חלקם עדיין רלוונטיים – הרי שהם מהווים עתה רק חלק קטן מתוך שפע היצירות הרלוונטיות לדיון מסוג זה.

במובן הזה, אני לא בטוח שיש סיבה אמיתית לקרוא את “קיטש ומוות” כיום. מדובר בספרון קצר שאמנם מעלה נושאים לדיון, אבל נטול כל הוכחות היסטוריות (כפי שמצהיר המחבר כבר בתחילתו).

ובכל זאת – אם כמוני, גם לכם יש עותק של הספר ולא יצא לכם לקרוא אותו, אני דווקא ממליץ לנסות. גם אם לא תצאו עם תשובות נחרצות, ובטח שלא תזכו להצצה לשיח ההיסטורי העדכני ביותר – יהיה דבר אחד שהקריאה בספר תגרום לכם, והוא דבר חשוב מאין כמותו: הספר הזה יגרום לכם להרהר. הרהורים על היסטוריה, על טוב ורע, על פסיכולוגיה אנושית, על אמנות, על תרבות, על מוסר, על מיניות ועל המחקר האקדמי. הרהורים מהרהורים שונים, שהופכים את הקריאה בספר לבעלת משמעות.

 _______________________

קיטש ומוות – על השתקפות הנאציזם, שאול פרידלנדר. תרגום: ג’ני נבות. הוצאת כתר, 130 עמ’. 

ציטוט נבחר:

ברמת החוויה האישית אין הקיטש והמוות עשויים, על פי מהותם, לדור בכפיפה אחת. הצירוף של שני יסודות מנוגדים אלה זה בצד זה מהווה את היסוד לאסתטיקה דתית מסוימת, וזוהי, לדעתי, אבן הפינה של האסתטיקה הנאצית, וכן גם תיאורו החדש של הנאציזם.

על הספר ברשת:

ראיון בשני חלקים עם שאול פרידלנדר בתוכנית חוצה ישראל עם קובי מידן.