הטוב, הרע והאהבה

לא מזמן ראיתי את הסרט “ציידי האוצרות” של ג’ורג’ קלוני, אשר מגולל את סיפורה של מחלקה צבאית מיוחדת שיוצאת להציל יצירות מופת שנגנבו על-ידי הנאצים ולהחזיר אותם לבעליהם החוקיים. זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לתופעה הזו ואחרי הסרט שאלתי את בעלי האם הוא שמע על מקרים כאלו. מסתבר שזו תופעה מוכרת וכנראה רק אני לא שמעתי עליה.

כמו שקורה לי כמעט תמיד, כשאני לא יודעת משהו אני מבקשת ללמוד עליו, וכמו משמיים, כמה ימים לאחר מכן, נחת לי בין הידיים הספר “הנערה שהשארתָ מאחור”. 

קצת לפני שאדוארד לפבר יוצא אל החזית בשנת-1916 הוא מצייר את אשתו סופי ואז משאיר אותה בכפר צרפתי. כמעט מאה שנה מאוחר יותר, דיוויד הלסטון קונה לאשתו ליב את התמונה “הנערה שהשארת מאחור” שצייר אדוארד. דיוויד מת זמן מה לאחר מכן ומשאיר את ליב שבורת לב. יום אחד, מקבלת ליב מכתב מחברה המתמחה באיתור יצירות אמנות והשבתם לבעליהם שנבזזו על-ידי הנאצים ובו נאמר לה כי התמונה שבידיה שייכת לאותם קורבנות אשר הנאצים גנבו מהם. לתמונה יש משמעות גדולה עבור ליב והיא מסרבת להחזירה ומכאן והלאה מתחיל מאבק משפטי עיקש. 

מויס מצליחה באופן מופתי לקשור בין שתי הנשים ולהתוות חוט מקשר בין גורלן, ולמרות שמפרידות ביניהן מאה שנה הן דומות מאוד: שתי הדמויות הללו נשפטות על-ידי הסביבה – האחת בידי אנשי העיירה שהאמינו ששיתפה פעולה עם הגרמנים, והשנייה על-ידי התקשורת והציבור בשל העובדה שהיא מחזיקה יצירת אומנות שנחשבת לגניבה בזמן מלחמה. שתי הנשים הללו נלחמות בעבור האמונה שלהן והן מוכנות לשלם כל מחיר בשביל מה שהן מאמינות בו. 

בגב הספר ישנה הבטחה כי “הרומן יגרום ללבכם לנתר אל מחוץ לחזה”, אני מוכרחה להודות שהייתי קצת סקפטית לגבי גודל ההבטחה, אך את 140 העמודים הראשונים של הספר, המספרים את סיפורה של סופי, קראתי בנשימה אחת. פשוט לא יכולתי לעצור. סופי היא אישה מיוחדת, עצמאית, רגישה, עוצמתית, בעלת תושייה ואמיצה. אי אפשר שלא להתאהב בה.

התחלתי לקרוא את הספר בדיוק בזמן שבו הייתי צריכה להתכונן לבחינת הגמר שלי לסיום התואר, ונאבקתי בעצמי לא להניח לכל המאמרים שהקיפו אותי ולחזור אל הספר. הערצתי אות סופי, ורק רציתי לדעת מה שלומה ואיך מתקדם המאבק שלה. 

בגלל הפתיחה המרשימה של הספר, קצת התאכזבתי מחלקו השני, המספר את סיפורה של ליב, אם כי הוא עדיין היה מעניין, אך לרגעים קשה להאמין שאותה סופרת כתבה את שני החלקים. החלק השני סובל מלא מעט קיטש, והלשון הספרותית בו שונה כל-כך מן החלק הראשון. 

“הנערה שהשארת מאחור” מאגד בתוכו נושאים רבים. הוא עוסק במלחמת העולם הראשונה, מלחמה שכמעט ולא נזכרת בעולם הספרות למרות שהותירה אחריה קורבנות רבים ואין סוף צלקות; הוא עוסק במסעה של תמונה אחת מצרפת בזמן מלחמת העולם הראשונה ועד לונדון של ימינו;

אך מעל הכל, אני חושבת שהספר עוסק במאבק בין הטוב והרע, ובאהבה ובכוח שלה לשרוד תלאות ולחצות מרחבים. האהבה היא הכוח המניע בספר הזה ובזכותה מצליחות גיבורות הספר לשרוד את כל הקשיים. 

אפשר להבחין בשלושת הנושאים האלו כבר במבט בצבעים המעטרים את כריכת הספר: לבן-שחור-אדום אשר מסמלים את הטוב-הרע-האהבה. על הכריכה ניצבת צללית שחורה של נערה, יושבת וקוראת מכתב, האדמה תחתיה שחורה ומוקפת גדר תיל – כל אלו מסמלים את הרע אל מול רקע לבן שמסמל את הטוב ופרחים אדומים המקיפים הכל אשר מסמלים את האהבה. 

ג’וג’ו מויֶס הבריטית, לא מוכרת לקהל הקוראים הישראלי אך היא סופרת מוכרת ומוערכת בעולם ו”הנערה שהשארת מאחור” הוא הרומן הראשון שלה שתורגם לעברית. הספר הזה הפך מיד לרב מכר ואפשר להבין למה. היא משרטטת ביד אמן את כל הקצוות וקושרת בניהם בצורה אמינה, סוחפת ומרתקת ואני כבר מחכה לקרוא עוד ספרים שלה.

 ______________________

הנערה שהשארתָ מאחור, ג’וג’ו מויֶס. מאנגלית: תמי איינשטיין. הוצאת ידיעות ספרים. 436 עמ’, 98 ש”ח. 

***

נטלי סלע, 28, בוגרת החוג לרוח ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן. בימים אלה מסיימת תואר שני בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון.