ראשון-שירה: חגית בת-אליעזר כותבת על מופע קריאת הספר “נעורים” מאת רון דהן בליווי מוסיקלי של להקת Farthest South

 

מופע קריאת “נעורים” עם צלילים רועמים

יום ב’ 16.6, תיאטרון תמונע

 

הרשימה של שירה עבו כאן לפני שבוע הציפה את הפואמה “נעורים” של רון דהן בת השנתיים לתודעה וגירתה את הסקרנות. נהרתי אל תיאטרון תמונע. על הבמה המשורר-סופר-פרפורמר רון דהן וסביבו נגני ההרכב Farthest South: יאיר יונה על הבס, ברי ברקו בגיטרה ויאיר עציוני האמון על תכנות וקלידים.

להקת פרדסט סאות

צילום: אריה קישון

הפואמה “נעורים” יצאה בשנת 2012 בפורמט דיגיטלי בלבד באתר אינדיבוק. לצורך הקריאה היא הודפסה על דפי A4  מאוגדים לחוברת ספירלה לא מעוצבת, לא ספר, לא חפץ, רק אמצעי להביא את דבר “נעורים” לעולם.

רון דהן פתח בקריאה:

בְּלֵב הַנְּעוּרִים הַמֻּפְרָעִים שֶׁלִּי,

עֵץ דֻּבְדְּבָן.

שֶׁעָמַד לְיַד הַבַּיִת בִּקְיוֹטוֹ

וּמֵעוֹלָם לֹא פָּרַח.

כְּלוֹמַר,

אֲנִי,

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת שַׂעֲרוֹתָיו מַלְבִּינוֹת

כְּשַׂעֲרוֹתָיו שֶׁל אָבִי

שֶׁבִּן לַיְלָה

שָׁחַט אֶת נְעוּרָיו,

הַיָּפִים.

זהו שיר יפה, חזק בפני עצמו, מפתיע ומחדש בהקשרים המשתלבים-צורמים וכן משמש כשיר מבוא לפואמה ומציג את היסודות המוצקים שלה שעוד יבואו על פיתוחם: יפן – ויהיו עוד טיולים בארצות העולם, עץ הדובדבן – תהיה התיחסות לטבע, אבא – הקשר הבין דורי בין גברים החשוב כל כך והנושא המרכזי- שחיטת הנעורים ומי שוחט אותם? התשובה בשורה הבאה, מעבר ל- tab של הדפדוף:

הַנְּעוּרִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלִּי …. ְהִסְתַּיְּמוּ בְּמִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה. 

זהו רעיון מעניין, רגשי-חוויתי, מנתץ את אתוס חיינו על החרב.

לפנינו מניפסט אנטי מלחמתי ביותר: המלחמה אף אם לא שמה קץ לחיים היא גוזלת, גומרת, שוחטת את הנעורים.

רון מרים את קולו מעל לצלילים הרועמים הצורמים של הלהקה והם לא מלודיים, לא הרמוניים, כמעט לא-מוזיקליים, הם תיפקודיים, פס-הקול של אימת המלחמה.

רון דהן קורא נעורים

צילום: אביעד זיסמן

המסעות בעולם שמתמצים במסעות- אל.אס.די משמשים כרקע ותפאורה לתיאורי הקרבות של מלחמת לבנון השניה ואלה מגיעים לשיאים של מקוריות ומוחשיות פלסטית:

אִמָּא מִלְחָמָה יוֹלֶדֶת אוֹתִי מֵחָדָשׁ

אֵיבַר-מִינָהּ מְדַמֵּם, מְכֹעָר וְרָפוּי

אֲנִי נִפְלָט מִמֶּנּוּ חָמוּשׁ וְרַצְחָנִי

מֵחֶשְׁכַת הָרֶחֶם אֶל חֶשְׁכַת הַקְּרָב

 

אִמָּא מִלְחָמָה קְטַנָּה וַחֲרֵבָה

כּוֹרַעַת לְהַשתִּין עַל הָאֲדָמָה

מְחַיֶּכֶת בְּפֶה חַף שִׁנַּיִם

מְבַקֶּשֶׁת מַיִם.

 

אִמָּא,

מִלְחָמָה הִיא גַּעְגּוּעֵי הַמָּוֶת אֶל עַצְמוֹ

בחלל התיאטרון נוצרה מציאות וירטואלית של מלחמה – בזכות התיאום המושלם בין התוכן, הקריאה, והצלילים המרטיטים ועבורי- כאישה שחייה מוגנים מסכנות קיומיות חריפות – זה היה הכי קרוב לשדה קרב ממשי. שמעתי מידידי, לוחם חי”ר שכבר נכח בכמה קריאות של “נעורים” בעבר, שהמופע אמין מאוד ומצליח לבנות את חווית תופת המלחמה. לרון דהן התנסויות אישיות בנושאים המתוארים וכשרון כתיבה מרשים. בהקשר הזה אני נזכרת  בתלמידת י”ב מצטיינת אחת שבנוסף לכל הבגרויות וממוצע הציונים 98.8 העילאיי שלה עשתה עבודה מקיפה על דוד ויונתן בתנ”ך ובספרות המאוחרת. אני רואה את האבסורד: ריבונו של עולם! מה הילדונת הזאת, מתוך הלימודים הבורגניים המוגנים שלה מבינה בלחימה, בלוחמים, באחוות לוחמים, בסכנות המיידיות של לוחמי חי”ר, בתופת של שדה הקרב ובהפוגות קצרות הטווח החלומיות בין הקרבות? אם היא צריכה לענות על השאלה בנושא במבחן בגרות – שתכתוב כבר משהו כדי לא לרדת מפסגת ה-100 שלה, אך מבחינת תנאיי ההתחלה שלה והנסיון האישי היא הכי פחות מתאימה לחדש דבר-מה בנושא.

מתחוורת לי עוד תובנה: מלחמה –היא כשלון של הדיפלומטייה של המדינה, מעילה של הממשלה באימונם של האזרחים. היא אלימות ממסדית, משחק שח-מֵת רצחני לא בחיילי עץ או בחיילי עופרת אלא במיטב הנוער שמאבד את מתנת נעוריו.

נעורים על הבמה

צילום: אביעד זיסמן

שיר הסיום רועם מוות:

מוָתֶ

עוֹד וְעוֹד מָוֶת

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי חוֹזֵר עַל עַצְמִי

אֲבָל אֵין לִי דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהַעֲבִיר אֶת זֶה

מָוֶת

מָוֶת

.

.

מָוֶת

 

כי :

צָרִיךְ שָׂפָה חֲדָשָׁה עַל מְנָת לְתָאֵר אֶת

זְוָעוֹת הַמִּלְחָמָה.

 

אבל המילה האחרונה ב”נעורים” היא בכל זאת “חיים”.

על הבמה

צילום: הילה שאגן

גם אני אסיים בנימה חיובית – בדימוי טבע בהיר:

כמו חיות קצות היער הנפגשות ליד המעין,

כך אני שמחתי להיפגש עם ידידי היקרים: דניאל באומגרטן, ענת לוין, עדי עסיס, נדב נוימן ליד מעין הנעורים של רון דהן.

                                חגית בת-אליעזר, 22.6.2014

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.

3 תגובות

  1. ארלט 23 ביוני 2014 ב- 0:12 - Reply

    תודה לך, חגית, על שכתבת על הספר החשוב הזה ועל המופע. מבקשת את רון ליידע על מועדי המופעים הבאים.

  2. נפתלי 23 ביוני 2014 ב- 10:48 - Reply

    סוף סוף אמירה פוליטית – האם הפציפיזם נחבא בין השורות? איך אפשר ליצור שירה אוניברסלית כאשר התותחים רועמים – עובדה, אפשר, ותודה לחגית שהביאה מאמר זה לפרסום ברבים.

  3. צדוק עלון 24 ביוני 2014 ב- 21:21 - Reply

    נהניתי (ספרותית) מאוד לקרוא את הסקירה האישית והיפה על יצירה עזת ביטוי וחדה על אודות גילויים שכילדים לא האמנו שנצטרך לעמוד מולם.
    צדוק

השאירו תגובה