שירה: חגית בת-אליעזר על ספר השירים “ניסויים בחשמל” מאת מי-טל נדלר

קריאה ב”ניסויים בחשמל” מאת מי-טל נדלר

איני מכירה את מי-טל נדלר, אך כנראה שמעתי על ספר שיריה “ניסויים בחשמל” מספיק דברים מסקרנים כדי לקנות את הספר לפני מספר חודשים – סמוך לצאתו לאור בפברואר השנה ולשים אותו במקום בולט בספריה שלי. זכייתה של מי-טל נדלר בפרס “טבע” לשירה של פסטיבל המשוררים במטולה הזכירה לי את הספר ושלחה את ידי לעבר מקומו על המדף ובימים אלה קיבלתי הזמנה ב-facebook  להשקת ספרה שתתקיים ביום שישי 13.6 בלבונטין 7 ב-21:00.

אני לא תל-אביבית, משתמשת כבדה בשרותי הרכבת ולא אוכל להגיע להשקה,אז אארגן לעצמי השקה פרטית: אקרא את השירים ברצף, בתפזורת ואתעד את חווית הקריאה.

“X ימים אחרי מגפת אמנזיה” – השיר הראשון הפותח את הספר, הניצב לפני כל השערים, פורש עלילה דמיונית עשירה בפרטים של מצב אחריתי. תחילתו הנמרצת והאופטימים :”לדרך הזאת יצאנו” – פתיחה נהדרת למסע הקריאה בספר. השיר חידתי ומסקרן ומפתה להמשיך לעבר האתגרים הבאים.

לתשוקה נוכחות חזקה בספר: “התשוקה שלי תמיד צעד אחד לפני” (ע’ 35) ומופע אוקסימורוני חובק-כל: “…איזו תשוקה מניעה אותי יותר, / להלחם איתך או להציל אותך.” (ע’ 13). נעים לקורא שהמשוררת מגיעה לעוצמות רגש כמו שהצופה נהנה לראות את שחקן התיאטרון לא חס על עצמו ונותן את כל-כולו במשחק עוצמתי ואם נלך רחוק יותר בעומק הסטוריית השעשועים – אין כמו גלדיאטור גונח, מדמם וגוסס על הזירה המוקפת קהל מריע.

לזמן דריסת רגל בשירי הספר: “מסדרון של זמן” (ע’ 44), “את הזמן הטוב ואת הזמן הרע” (ע’ 50). יש התיחסות מסויגת ל”אמיתי” : “מחמיצה שוב ושוב את הסיפור האמיתי” (ע’ 13), “בלילה, זמן וזיכרון הופכים לאויבים אמיתיים.” (ע’ 18), “מישהו אומר: אני בא, ומשקר.” (ע’ 51) וביטוי רב הקסם “אמת פשוטה כמו רעל עכברים.” (ע’ 29).

השיר האחרון “קיץ בעונה אחרת” לוכד את תשומת לבי.  יש בו שליטה במהלך הזמן : קיץ שלא בעתו,  עוצמת מציאת מילים חדשות, דיבור בלשון רבים שהיא למעשה לשון רבות של שתי בנות הזוג, הנווד והקביעה הפסקנית הבהירה ביותר “בחיי, אני יכולה לחיות ככה לנצח.“. הנושאים הללו מוכרים לי מהשיר הראשון בספר וכאן הם ברובם נראים כתשליל החיובי של האפלה המיסתורית הכובשת של השיר הראשון ואני חוזרת אליו, אל “X ימים אחרי מגפת אמנזיה” כמו אל זיכרון האהבה הראשונה.

עכשיו אני רואה את יופיו ועוצמתו של השיר. עלילת האימים מרתקת ומשכנעת מהמילה הראשונה באמינות של סרט אפוקליפטי רב-פעלולים. קרה אסון המוני: איבוד הזיכרון של האנושות כולה – וזאת אנו למדים משם השיר “מגפת אמנזיה“, אך כיאה לשיכחה- אין לדעת כמה ימים עברו: X  – הוא סימון ללא-ידוע וכן לדבר-מה מחוק, ללא תקנה. השורדים נטולי העומק ההיסטורי יוצאים אל הלא-נודע בלא תקווה כלשהי, אך הם בתנועה. מתנגנות לי השורות של מיכה שטרית מ”חברים של נטשה”: “מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה / שנתחמם, שלא נקפא, שלא נשתגע“. כאן האנשים אינם לבד, אך מה בדבר הקפאון?  גבם אל הציויליזציה הנכחדת ואף “משהו בנו נסוג לאחור“- דבר המהדהד מנוסת אשת-לוט האסונית מהערים החרבות. אף הטבע מהלך אימים: “השמש צימחה קור” , “הרוח כיסתה את עינינו“. לשון הרבים חזקה ומלוכדת “התקבצנו יחד. / מאמינים שרק כך נוכל לתמוך זה בזה”- דבר שמעורר אותילקרוא את הביטוי הידוע בשני אופנים :צ(ו)רת רבים – חצי נחמה.

ועכשיו, לעומת הקריאה הראשונה אני רואה בברור את הפן החיובי של איבוד הזיכרון- שיכחת ההבדלים בין האנשים. זאת הכמיהה של הדורות לחזור לאחדות שלפני מגדל בבל, אפילו במחיר מגפה ושיכחה ולאור ההבחנה הזאת – המלים שהחלו להעלם מהמילון – הן המלים הלא נחוצות של השפות השונות שאינן השפה האחת שמאחדת את בני האדם. אך אין חזרה ואין תקומה ואין סוף טוב לסרט הזה – רק ספק וקפאון- כהזהרתו של מיכה שטרית.

אני נוהגת לכתוב “קריאות פרשניות” של שירים. אין אלה רשימות ביקורת, אלא תיעוד של קריאה קשובה של שיר טוב שמדבר אלי ומעורר את מחשבתי, ואני עונה לו בהרחבה ומגייסת את הנסיון הקריאתי-כתיבתי שלי להבנתו ולהנאתי ממנו.

שמחתי לשוחח בנושא עם גיא פרל – פרשן שירה בכיר הכותב רשימות על ספרי שירה ב”עתון77“. תהיתי מדוע איני מסוגלת לכתוב על המגרעות של שירים, על שירים חלשים של ספרי שירה ואז מתוך השיחה ובתמיכתו של גיא התנסחה לי התובנה: לפרשן לעומת המבקר – השיר הטוב פותח את סכר הכתיבה והשיר הרע גורם לאלם. זאת פיזיאולוגיה אחרת.

                                     חגית בת-אליעזר, 8.6.2014

___________________________

ניסויים בחשמל, מי-טל נדלר. הוצאת ידיעות ספרים. 63 עמ’, 78 ש”ח. 

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.