פוסט אורח: דורית קידר על הספר “כחלום יעוף וכדיבוק יאחז” בעריכת רחל אליאור, יורם בילו, יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן

מעבר לקווי המציאות 

חציית גבולות מאיימת מזה ומבטיחה פרספקטיבה חדשה מזה. יש כאלו השואפים להתבצר במרכז, ויש המסוגלים להגדיר את המרכז רק כשהם בשוליים. כך נראה העולם מפרספקטיבה בלתי מקובלת של חלום מזה ודיבוק מזה. הספר “כחלום יעוף וכדיבוק יאחז” מביא ריענון לקורא המהלך בביטחון בתחומים לימינליים אלו של החיים, ומביא שלל חידושים לקורא המהלך בדרך כלל במרחב המוכר והידוע של שביל הזהב.

על מה היא מדברת אתם שואלים את עצמכם, ועל כן אבחר אחד מתוך שפע המאמרים האסופים בספר, ואספר על חלום, על פירוש, מוטה לעיתים, ועל חכמינו זיכרונם לברכה.

התלמוד כידוע עסק בכל מכל ובין היתר גם בחלומות.

הגיבורים הם חבורת גברים שדנה והתפלפלה בנושאי הלכה שהקרינו על חיי היומיום. דיוניהם אמנם נערכו לפני מאות בשנים אולם אין כל ספק שהם רלוונטיים לחיים המודרניים וניתן לקרוא את מילותיהם בלבוש מודרני ואם באמת רוצים ניתן גם להלביש על מילותיו כסות חתרנית.  

אז מה יש לנו כאן?

מילייה השומר על עצמו = חז”ל.

שכבה המנסה לפלס דרכה מעלה בדרכים אלטרנטיביות חתרניות = רבנן נחותי.

וחלומות = 1001 פירושים להם.

לקח חיים וייס אלמנט אחד המופיע בחלום – חבית, ועל פי פירוש עתיק יומין מזה ותרבותי מזה, הוא מסביר לנו את שהתרחש אי אז בימים.

ומעשה שהיה כך היה.

שני רבנים מכובדים, אמוראים מגדולי קהילת בבל, נפגשים עם רב לא מקומי, שבכלים של היום היינו רואים בו מסאי, אוטודידקט או טיפוס ניו אייג’י ושמו בר-הֶדְיָה או בר חִידְיָא במובן של פותר חלומות. שני הרבנים רמי המעלה מספרים לבר הדיה זה את חלומותיהם. למרבה הפלא, שניהם חולמים בדיוק את אותו החלום, והולכת וגוברת הפליאה כאשר אותו אדם הרואה בבהירות את החלום, מספק לכל אחד מהם פתרון שונה. בין השיטין התלמוד מגלה לנו, אולי, מדוע קיבל האחד פירוש חיובי ואילו השני נאלץ להסתפק בפתרון מחמיא פחות.

ובכן – כך נאמר בתלמוד במסכת ברכות נו ע”א: “בַּר הֲדָיָא פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת הָיָה. מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׂכָר פָּתַר לוֹ לְטוֹבָה, וּמִי שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ שָׂכָר פָּתַר לוֹ לְרָעָה. אַבַּיֵּי וְרָבָא רָאוּ חֲלוֹם, אַבַּיֵּי נָתַן לוֹ זוּז, רָבָא לֹא נָתַן לוֹ.”

אם כן מתברר ש”העובדה שמדובר כאן בחלומות זהים לחלוטין מחדדת כמובן את הפער העצום בפתרונות ומדגישה את האכזריות והשרירותיות שבמעשיו של בר-הדיה” (153).

תמונת החלום המשותפת היא “ראינו בשר על פי החבית“,

והפתרון:

לזה שנתן זוז נאמר “יינך יתבסם וכל העולם יקנו ממך לשתות עם הבשר” – כלומר, הצלחתו הכלכלית של אביי מובטחת.

לעומתו, רבא שלא שילם עבור פתרון חלומו קיבל פירוש פגום משהו: “יחמיץ יינך ויבואו כל העולם לקחת חומץ לצלות את הבשר” כלומר: היין יחמיץ ותכולת החבית מאבדת את הערך הכלכלי שלה. לחבית של יין שהחמיץ אין כל ערך כספי ואת היין שהפך לחומץ נהוג היה לחלק חינם לכל דורש.

חיים ויס לוקח את החלום הזה ונותן לו משמעות נוספת הנמצאת במרחב שמעבר לתחום הפרנסה.

על פי מקרי שיח נוספים המופיעים בנושא חביות, הוא מסיק שהחבית, כסמל תרבותי,  מהווה ייצוג של הגוף הנשי. אם כך, “ההבנה שהבשר והחבית עשויים לשמש דימויים טרנספורמטיביים לגוף הנשי ולמיניות הנשית, מאפשרת קריאה חדשה של החלום” (162). על כן, הפתרונות הנוספים משקפים פריון ומיניות. לאביי מבשר החלום הולדת בנים, ואילו לרבא שהיין בחביתו החמיץ, ייוולדו בנות רחמנה לצלן…

ואם בתלמוד עסקינן – הערה אישית.

אני מסיימת עתה שנתיים של לימודים ב”עלמא –  בית לתרבות עברית”. בשבילי הקריאה בתלמוד היא חוויה מיוחדת במינה. אין לי ספק שהטקסטים הרבניים משקפים את ההיררכיה של סדרי חברה פטריארכליים ושמושג האישה הוא למעשה אוסף של דימויים גבריים, סטריאוטיפים וציפיות מן הנשים הנובעים משיח פנימי וקוד חברתי מאד, מאד סובייקטיבי. יחד עם זאת, שיטוּט במרחבי התלמוד ומסע בעקבות רעיונות, ציטוטים והתפלפלויות לעיתים מעט הזויות של חז”לינו, היה מרתק מאין כמוהו.

_________________

“כחלום יעוף וכדיבוק יאחז” בעריכת רחל אליאור, יורם בילו, יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן. הוצאת מאגנס. 480 עמ’, 128 ש”ח. 

***

הסופרת דורית קידר הוציאה לאחרונה את ספרה השני “כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית“.