כתבה: נוגה אלמי-הנטקה ביקרה בחנות הספרים “מילתא” ברחובות

חנות ספרים ששומרת מקום מיוחד לספרות ילדים

BW5A4665

רחוב הרצל. רחובות. שנות ה-80. רחוב ראשי שהוא מרכז מסחרי של עיר קטנה, אולי בינונית. בורקס סמי, פיצה מתי, מאמא יוקרו ופסאז’ שבקצהו עולם לא נודע – חנות מין. ובמרכז הרחוב בערך, בין צפונה לבין דרומה, חנות אחת של סטימצקי. מרבית החנויות העצמאיות ברחובות התמחו בספרי לימוד, וחנויות יד שניה צצו ונסגרו במיקומים שונים. בשנות ה-90 בנו את “המדרחוב”, ובפינתו – סניף שני של סטימצקי, ולקראת סוף שנות ה-90 נפתח קניון רחובות ובו סניף שלישי. צומת ספרים, לעומת זאת, לא נכנסה לגבולות העיר, ולה שתי חנויות גדולות בברנר ובצומת ביל”ו – מרכזים מסחריים שמקיפים את רחובות ומשרתים את מרבית ערי השפלה.

את מילתא, חנות הספרים העצמאית החדשה שנפתחה ברחובות לפני ארבעה חודשים, פתחו יחדיו אורה ניב ומיכאל פיינשטיין. השניים הכירו לפני כעשור כשעבדו יחד באחת מרשתות הספרים – אורה הייתה מנהלת החנות ומיכאל עובד בחנות. במהלך היכרותם עבדו תמיד יחד, גם כשעברו בין מספר סניפים באזור השפלה.

בעקבות התחושה שהעבודה ברשת ספרים הולכת ומצרה את האוטונומיה שלהם החליטו אורה ומיכאל לפתוח חנות “עם האופי שלנו, בדרך שלנו”. מרגע ההחלטה ועד הפתיחה עברו שלושה חודשים בלבד.

את החנות בחרו אורה ומיכאל לפתוח ברחוב יעקב – הרחוב הראשון של המושבה רחובות, שעומד במרכז פרויקט עירוני לשימור ופיתוח: בקצה הרחוב, במבנה ההיסטורי של “בית העם”, נפתח השנה היכל התרבות של רחובות, וגלריה של אמנים בני רחובות תיפתח גם היא בקרוב.

BW5A4681

לא קראתי עד גיל מבוגר. חנויות הספרים ברחובות, עיר הולדתי, היוו עבורי תמיד מקור לתחושת ניכור, כאילו נכנסתי ליקום זר שאין לי בו דבר, והאנשים בו תמיד נראו לי מרשימים, בלתי מושגים כמעט. וכמה כייף היה להיכנס למילתא ולהרגיש פשוט בנוח. החנות קטנה אך מרווחת ועשירה בספרים, ואורה, שעיצבה את החנות במו ידיה, יצרה אווירה של סלון או בית קטן ונעים, עם איים קטנים של אחסון ותצוגה שיוצרים תחושה של חופש חיטוט אינסופי.

יתרה מזאת, וכאן בעיני גולת הכותרת של החנות – במילתא יש את אחת ממחלקות ספרי הילדים המרשימות ביותר שראיתי עד כה בחנות עצמאית קטנה. ולא בכדי: כשבנו את קטלוג הספרים של החנות שמו אורה ומיכאל את תחום ספרות הילדים במקום גבוה בסדר העדיפויות. במהלך כל שנות עבודתו בחנויות ספרים, עבד מיכאל במקביל גם בהדרכת קבוצות ילדים ומבוגרים בספארי ברמת גן, ועבורו, שיחה והתאמת ספרים לילדים היא פעולה משמעותית, חלק מאופן התבוננותו על העולם. פעם בשבוע, בימי רביעי, הוא מעביר שעת סיפור – כשלושה סיפורים על נושא שהוא ואורה מגבשים.

דגשים נוספים שמו השניים על ספרות מתורגמת, שירה, פילוסופיה, תיאוריה של אמנות, ארכיטקטורה ותכנון. מגזינים מהארץ ומהעולם מקבלים גם הם מקום של כבוד, פרושים לאורכו של אחד משולחנות התצוגה בחנות.

מילתא 3

בתחילת חודש מאי התקיימה ברחובות “הליכת ג’יין” – הליכה קבוצתית מודרכת שמטרתה העמקת ההיכרות עם הסביבה העירונית. ההליכה ברחובות שמה דגש על עסקים מקומיים וקיימות במרחב העירוני, ובין היתר עצרה במילתא, אז הקריא מיכאל קטע מתוך ספרו של נחום גוטמן “החופש הגדול או תעלומת הארגזים” (הוצאת עם עובד) ומתאר את ימיו ברחובות:

 “באמצע המושבה על הגבעה על יד החנות עמד פעמון על עמודים גבוהים. הוא היה קורא בצלצוליו להתחלת העבודה ולסיומה, לאספה, לכיבוי שרפה, לחתונה או לכל מקרה חשוב שמתרחש. חבל זה התלוי בענבלו, היה מקשר אותך לכל חיי המושבה. בכל שעות היום היו עומדים שם אנשים המשיחים בחדשות היום. מאחורי גבותיהם השחוחים הייתה השמש יורדת ומאדימה, ירח חיוור עולה – ואנשים תמיד עומדים שם ומדברים ומתלחשים”.

בסיומה של הפגישה עם אורה ומיכאל, ביקשתי מהם לבחור ספר מהחנות שהם אוהבים במיוחד, בחירה אישית שחושפת עוד קצת את העבודה שעושים השניים, ומדגישה רגע משמעותי של שותפות וחברות ארוכת שנים:

מיכאל בחר את “על הגשר הקט” מאת עילם בן דרור (הוצאת מטר): “הספר פונה לילדים בני 4-5. העברית שלו כל כך עשירה וכל כך לא מתנצלת ומתפשרת. זה מקסים שבספר לגילאים האלה מופיעות המילים “הצטדד”, “דהור ושעוט”, המילה מעריב משמשת כפועל (“עוד מעט היום מעריב”). לא צריך ‘להוריד’ את השפה כשכותבים לילדים, אלא להיפך”.

אורה בחרה את “מוקדם ומאוחר” מאת לאה גולדברג (ספריית פועלים), “כיוון שהיא כותבת בצורה מאוד מדויקת את הרגשות שלה.” מתוכו ציינה את השיר “קולומבוס 1957” האהוב עליה במיוחד.

פעילויות ואירועים:

ימי שני, 20:30 – סדנת כתיבה בהנחיית רחלי דור רפפורט.

ימי רביעי, 17:30 – שעת סיפור עם מיכאל. כל שבוע בוחרים אורה ומיכאל מספר ספרים בנושא שהם מגבשים. לגילאי שנתיים וחצי עד שבע.

ימי חמישי, 20:30 – “מבוא לתלמוד” בהנחיית ד”ר אור מרגלית.

רעיון חמוד שאהבתי:

על קו הקופה, סדרת “קלאסי כיס” של הוצאת עם עובד וסדרת “קצרים” בהוצאת כתר. לא עוד “מוצר קופה” רשתי.

מילתא 4

רגע עירוני:

עם פתיחת החנות פנתה אל אורה ומיכאל עפרה אמיתי, תלמידה בקורס הפנסיונרים של הטלוויזיה הקהילתית. במסגרת תרגיל “גיבור מהעיר” עשתה סרט על החנות. הסרט נמצא כעת בשלבי עריכה וישודר במסגרת שידורי הטלוויזיה הקהילתית.

פרטים:

מילתא, רחוב יעקב 36, רחובות.

ימים א’-ה’: 8:00 – 20:00

יום ו’: 8:00 – 14:00

טלפון: 08-6498979

http://www.miltabooks.co.il

לעמוד הפייסבוק של החנות לחצו כאן

********************************

קולומבוס 1957/לאה גולדברג:

א

הסער לא גבר. אך שבעתים

סגרה העלטה על התרנים.

וזועפים וחתומי שפתיים

צופים לתוך הליל הספנים.

ואין דרך במים רבים.

לו אך כוכב אחד דרך עלינו!

לו אך הביא הרוח בכנפיו

ריחו של איזה חוף! לו אך נלאינו

עד חלומות על בית ועל טף!

כי אין דרך במים רבים.

רבוא לילות בעלטה וסער –

כבר אין אומר: אשרי המאמין.

כבר אין רוטנים ומוכיחים בשער.

כבר אין בנינו מאמין.

אין דרך במים רבים.

אין מדליק כוכבים בשמים.

אין ארץ, אין חוף, אין חלום.

רק לילה וחושך על פני המים.

ב

כל רבותינו אילמים,

מנחמינו – פיהם בלום,

ונגעו דמים בדמים

ביום האימים.

כל מבויינו סתומים

והסהר פגום.

והלכו סומים אל סומים

בנתיבות עקומים.

והספר ההוא חתום.

ואשר נפל לא יקום.

אבל באחרית הימים

תהיה אחרית הימים.

ג

וכבר יודעים הכול כי אין יבשת,

וכבר ברור שלא יהיה כוכב.

בלבב ימים תועה ספינה נואשת,

האלוהים שכח את מלחיו.

אבל פתאום כגשם ביום קיץ,

כאהבה גדולה בלא בושה,

אבל פתאום אני אבוא אליך,

אל חיק חופיך, ארץ חדשה.

חכי, חכי לי, כי אבוא אליך,

כי יש נתיב אחד בכל שביליך –

כוכב שביט קורע את לילי –

חכי, מחר אני אבוא אליך

לגלותך, אמריקה שלי.

______________

*) כל התמונות צולמו בידי נוגה אלמי-הנטקה.

***

נוגה אלמי-הנטקה, בת 36, חיה בתל אביב. למדה אמנות, למדה קולנוע וניהלה חנות של צומת ספרים. אבל יותר מהכל – קוראת. הכל נע משם.

2 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 23 באוקטובר 2014 ב- 16:47 - Reply

    החנות מדהימה. אני הייתי שם בסוכות והתפעצתי מן היופי העדין והשליו של החנות, לא ידעתי על מקום כזה מופלא עד שביקרתי, והכל, תודות לכתבה הזו…

  2. […]  לכתבה שפרסמה נוגה אלמי-הנטקה על "מילתא" לחצו כאן.  […]

השאירו תגובה