ביקורת אורחת: עמית שביט על הספר “ראשית” מאת ברנרד בקט

הסיפורת של הגֵן האנוכי

כמו רוב הסטודנטים בארץ, גם אני נזקקת להשלמת הכנסה. את השלמת ההכנסה שלי מצאתי בסניף של אחת משתי רשתות הספרים שאינן זקוקות לפרסום נוסף, שתי משמרות בשבוע, בשכר מינימום. בשבילי זה תמיד היה כמו חוג שמשלמים לי עליו, בילוי בקרב הספרים ועדכונים שוטפים על מה שקורה בתחום הספרות ועל הוצאתם לאור של ספרים חדשים. את רוב המשכורת שלי החזרתי אל הרשת מדי חודש, עד לפברואר – הרי הוא סוף עידן המבצעים.  כיום הכיס שלי מעדיף רכישה ישירה מההוצאות והמצפון שלי מעדיף רכישה בחנויות הפרטיות.

למזלי, הסניף בו אני עובדת הוא קטן ושכונתי, ומכאן שיש לנו קהל לקוחות קבועים ומקסימים שהדיאלוג עמם יוצר תחושה יותר חברית וקהילתית ופחות תחרותית ומכירתית. אחת מהלקוחות האלה היא אפרת. לפחות אחת לשבוע היא מגיעה לחנות ומיד אנו מתחילות להתדיין על מה שקראנו ומה שאנו צריכות לקרוא. אני אפילו לא יודעת על כמה ספרים כבר המלצתי בשמה ללקוחות (מרוצים, כמובן).

עוד לפני פברואר רכשתי בהמלצתה את הספר “ראשית”, שהיה אז במבצע החודשי, מה שהוא לא היה. היא הבטיחה לי שזהו ספר נהדר ושאני חייבת לקרוא בו. שתינו אוהבות דיסטופיה טובה, אבל מדע בדיוני מעולם לא היה הצד החזק שלי. כמובן שאת הקאנונים ואת הפוליטיים קראתי, אלה שמעוררים מחשבה על מה שאנחנו עושים עם המין והעולם שלנו. אבל בכל זאת, אני נוטה להעדיף רומנים שעוקצים אותי באקסצנטריות, באבסורד ובמטאפורה. שמעבירים מסר או מעוררים מחשבה באופן שאני יכולה לדמיין ולתפוס בעולם שלנו. בכל מקרה, הבטחתי לה לקרוא אותו ולחזור עם חוות דעת, או לפחות עם מספיק ידע עלילתי כדי שננהל שיחה.

ואז, שוב, כמו רוב הסטודנטים בארץ, החלה תקופת המבחנים. וכשזו נגמרה החל המרתון לכתיבת הסמינר של סמסטר א’ אותו הגשתי באפריל, ו”ראשית”? הוא חיכה לי ליד המיטה בראש ערימה אינסופית, ואני תירצתי לאפרת.

והנה הגיע יום שישי שאחרי חופשת הפסח. הגב שלי נתפס במהלך משמרת הבוקר בחנות וחזרתי הביתה מוקדם לכלבה מאושרת, חתול מבולבל ובן זוג דואג שמיד שיכן אותי במיטה והורה לי לנוח ולקרוא משהו, הוא כבר ידאג לניקיונות. אז הרמתי את בראשית, ועוד באותו ערב הנחתי אותו חזרה, לאחר שגמעתי את כולו בשקיקה. פשוט לא שמתי לב שהוא עומד להיגמר לי, וכבר הרבה זמן שלא הייתה לי קריאה שכזו. יום לאחר מכן, בשבת בבוקר, חזרתי ועלעלתי בו שוב על מנת לברור ציטוטים ולסדר קצת את המחשבות והרעיונות שרצו במוחי, כי זה פשוט ספר שכזה, ספר שלא מספיקה קריאה אחת בו.

הסיפור הוא סיפורה אומה עתידנית ומבודדת, ואנו שומעים אותו מפיה של גם אנכס בת הארבע עשרה, במהלך ראיון קבלה בן ארבע שעות לאקדמיה. שמה  המלא של אנכס הוא, אנכסימנדרוס, בספר אין התייחסות לכך, אבל וויקיפדיה גילתה לי שאנכסימנדרוס היה פילוסוף יווני מהזרם הקדם-סוקרטי, והיה הראשון שטען שכדור הארץ מרחף בחלל ללא כל עצם המייצב אותו. ובכלל, רוב השמות שמזכירה אנכס בסיפורה על הרפובליקה הישנה הם שמות פילוסופים מוכרים יותר ופחות, ביניהם אפלטון, סוקרטס ועוד. הרפובליקה עליה היא מספרת בראיון הקבלה היא חברה המורכבת מקאסטות, כאשר בראש הפירמידה נמצאים הפילוסופים.

אני לא רוצה להרוס את העלילה, שכן היא מותחת מאוד ופרטים שונים מתגלים רק לאורך הסיפור,  ולכן, רק אוסיף ואומר שראיון הקבלה של אכנס הוא בנושא היסטוריה, בדגש על דמות בשם אדם פורד וחייו. אדם פורד השפיע רבות על עיצובה של אותה אומה, בדרכים שאתן לכם לקרוא לבד, ודרך דבריה של אכנס עליו הוא למעשה הופך לגיבור הלא מוצהר של הסיפור כולו.

מבעד לעלילה, נמצא עולם ומלואו. מעבר לאזכורים הפילוסופים, יש כאן סיפור המעלה דיון מעמיק על החברה האנושית המודרנית, ועושה זאת בצורה אינטליגנטית להפליא. דיון על אינדיבידואליות, הקשר בין אדם למכונה ולמדינה ולחברה, על מהותה של בינה (ובינה מלאכותית), על היררכיה, על פחד, על רעיונות ועל אבולוציה וקידמה. על המחיר של הקידמה ואף על מחירם של השלום ושל השלווה. על הסכנות שבחברה טכנוקרטית, אוטופית ככל שתדמה, ועל הדרך בה הפחד משינוי יכול לעודד קידמה תוך שמירה על הסטאטוס קוו – כיצד כל חברה, ולו הנעלה ביותר, מחזיקה בפחד כלשהו והוא זה שמניע את מעשיה בסופו של יום. ויותר מכל, בעיני, הספר עוסק בגולם שקם על יוצרו.

הגולם בא במקומות שונים ובצורות שונות. הכוונות הטובות שמביאות למעשי זוועה והרעיון שהופך לגדול יותר מההוגה. זהו בסיסו של הספר.

“המוח אינו מכונה, הוא רעיון. והרעיון מתנגד לכל הניסיונות לשלוט בו.” (עמוד 164)

ביום שבת, אחרי שכבר סיימתי את הספר והמחשבות רצו במוחי, קראתי את הכריכה האחורית שזנחתי עד אותו רגע, הרי אפרת המליצה לי עליו, ואני סומכת עליה. על הכריכה האחורית נכתב כבדרך אגב, שבקט כתב את הספר בזמן קיבל מלגה מהאגודה המלכותית וחקר את הגנטיקה של מוטציות בדנ”א בניו-זילנד. בשבילי פיסת מידע זו היתה קריטית להבנת הספר, כאן נפל לי האסימון; הוא ביולוג אבולוציוני שמרפרר לפילוסופים. בתור סטודנטית לאנתרופולוגיה אין לי ולו ידע כללי בביולוגיה וידע בסיסי בלבד בפילוסופיה, אבל כן קראתי את “הגן האנוכי” של דוקינס. כשקראתי שהוא ביולוג אבולוציוני נפתר הפאזל – הספר הזה הוא הסיפורת של הגן האנוכי. אותו רעיון שעבר הפשטה, הרכבה מחדש והוכל על עולם עתידני.

“מי בנה אותי, לדעתך? מי בנה את המכונה החושבת? מכונה המסוגלת להפיץ מחשבה ביעילות מדהימה באמת. לא בני אדם בנו אותי. רעיונות בנו אותי.” (113)

אם אתחיל לספר גם על התיאוריה דוקינס כנראה שאשעמם את רובכם והביקורת לא תגמר לעולם. אז ברמה הכי בסיסית, להלן מה שנכתב על הגן האנוכי בוויקיפדיה: “הספר עוסק ברובו בהסברת קיום הזולתנות בטבע, וכיצד נקודת המבט של הגנים מאפשרת הבנתה. בנוסף דוקינס חושף את הקורא לעקרונות הברירה הזוויגית, ברירת השארים ותורת המשחקים האבולוציונית. מושג נוסף שנטבע בספר זה הוא מם, מקבילו של הגן ברמת הרעיונות המופשטים. המדובר ביחידת מידע או רעיון, המסוגלת לשכפול עצמי, ובדומה לגנים המשכפלים עצמם בגופנו, משכפלים עצמם הממים במוחות ובמאגרי מידע.”

עכשיו תיקחו את הרעיון הזה, את הקונספט המופשט, ודמיינו אותו כעולם. דמיינו אותו כפוליטיקה. זה מה שאנחנו מקבלים ב”ראשית”, על כל הדילמות וההתפלמסויות הנלוות אליו, בצורה של סיפור מותח שלא ניתן להניח. זה מה שאני יכולה להרשות לעצמי לחלוק עמכם מבלי להרוס את חוויית הקריאה.  כאשר אתם מתחילים לקרוא בו, תחשבו על הרעיון הזה.

“אתה לועג לקוצר חיי, אבל הפחד מהמוות הוא שמפיח בי חיים. אני החושב שחושב על מחשבה. אני סקרנות, אני היגיון, אני אהבה ואני שנאה. אני אדישות. אני בנו של אב, שבעצמו היה בן לאב. אני הסיבה לצחוקה של אמי והסיבה לבכייה של אמי. אני פליאה ואני מופלא.” (עמוד 115)

הספר הזה הוא פשוט מתנה לעצמכם, ספר שיוצאים ממנו שונים מאיך שנכנסים אליו. ספר שבבסיסו עוסק בפילוסופיה, ועל פניו הוא רומן סוחף. הספר כולו הוא מטאפורה שמבינים יום אחרי שמסיימים לקרוא. הוא כתוב בצורה קולחת וחכמה, ומכיל אינספור ציטטות להעתיק למחברת. פשוט פנינה.

ולכן יקיריי, רכשתי לקינדל ספר נוסף של ברנרד בקט, שטרם תורגם (אוגוסט, למקרה שתהיתם).

____________

ראשית, ברנרד בקט. מאנגלית: אורי שגיא. הוצאת מטר.  167 עמ’, 95 ש”ח. 

***

עמית שביט סטודנטית בת 24 לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. חיה בתל אביב עם חתול, כלבה, נחש ובן זוג. מנהלת את הטאמבלר ועמוד הפייסבוק “סלפי ספרותי” בשיתוף עם נוגה אלמי-הנטקה.

לכניסה לטאמבלר “סלפי ספרותי” לחצו כאן. 

לכניסה לעמוד הפייסבוק “סלפי ספרותי” לחצו כאן.