ראשון-שירה: חגית בת-אליעזר כותבת על ספר השירים “תבוא אחרת” מאת ליאל אלכסנדרה אדמון

ליאל ואלכסנדרה

המשוררת הגיעה לישראל כאלכסנדרה בגיל 11 ושנים לאחר מכן הייתה לליאל בעקבות גיורה ואדמון עם נישואייה לאיל. נוצרו קשרים הדוקים בין ליאל לעברית: השפה חוגגת בשיריה, ואף נחקרת בלימודיה האקדמיים של המשוררת.

ליאל כותבת שנים ובתחילת מרץ השנה יצא ספר ביכוריה “תבוא אחרת” בהוצאה היוקרתית “קשב לשירה” בעריכתו של רפי וייכרט.

שילוב הניגודים בהוויתה של ליאל מכמיר לב: ליאל נראית ישראלית לכל דבר, העברית בפיה מצלצלת בפעמוני היצירה, אך שורות השיר של אלכסנדרה נגועות תחושת זרות: “המולדת החדשה עושה לי סימנים בגוף / כדי שלא אשכח אותה כמו את הקודמת” (ע’ 25) וגם: “שני זוגות עיניים בראשי / וביתוק לשון אם / רק בכדי לגלות זרות אחרת” (ע’ 50). לליאל חיי משפחה מלאים ומספקים בחברת שלושת ילדיה ובעלה לו מוקדש ספר ביכוריה : “לאיש שלי“, ועם זאת, היא דוברת כמיהה אמינה מאוד: “הפעם לא ביקשתי שתבוא / ובכל זאת באת / להצמיד אלי את מבטך וללכת שוב” (ע’58). ליאל נשית מכל בחינה אפשרית, אך בתוך ראשה מתהלך נער בשם תום שמכתיב לה את השירים בלשון זכר: “אני שותק, את מדברת / את מדברת ואני שותק / טובע ברדידות השלוה של הויתך וחושב / הלוואי ויכולתי לנגוס ממך” (ע’56)

יש לי חיבה גדולה לליאל. חיבה אין צורך להסביר, רק אומר שליאל היא בגדר פלא בעיני : סיפור חייה מפותל וטעון, אך התנהלותה לבבית, חברית, דבר שבא לידי ביטוי, בין היתר, ברשימת התודות בעמוד האחרון של ספרה. אירחתי את ליאל במפגש “על סף ספר” בחיפה – טרם צאת ספרה, בו היא סיפרה בפתיחות רבה על תהליך הפקת הספר ובפרט על בחירת שמו ועכשיו כשהספר יצא לאור ליאל מופיעה איתו בערבי שירה רבים ותחגוג אותו בהשקה ביום ג’ 20 במאי – כפסע לפני יום הולדתה.

שירי הספר “תבוא אחרת” מצטיינים בגיוון נושאים, דבר שמעצים את חווית הקריאה. בחרתי להביא כאן שני שירים שמדגימים את המגוון.

השיר נקרא “ביקור מולדת  א.” והוא נבחר לייצג את הספר בידיעה במדור “ספרים חדשים” במוסף “ספרים” של עיתון “הארץ”. כל שורה בשיר מובנת, אך עם זאת מפתיעה בשפתה הציורית המקורית, למשל השורות “הבית התרוקן מדאגות” ו- “החלונות מביטים עלי“

השיר ממחיש את הכמיהה, מממש אותה בחומר, מפסל אותה באבן הבלתי מתפשרת. השיר שופע המצאות לשוניות: “ללפף כמיהה סביב צוארי“, “באת להרוג בשנית“, ועוד ועוד, אין רגע דל. מעניין לראות כאן את צמד המלים “אבוא אחרת” שמתכתב עם שם הספר “תבוא אחרת“, ובעל משמעות שונה, משלימה. שורות הסיום “רק הגיון קר ונכונות ההחלטות לדבוק בשפיות / וצדקת השכל הישר.” רועמות כתופי הגרדום של גזר דין מות התקווה.

                                     חגית בת-אליעזר, 4.5.2014

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.