טרגדיה של מוביליות חברתית 

מעמדות, קסטות, ריבוד ואי שוויון חברתי – היה, הווה, יהיה – כך נראה הדבר. שומרי הסף החשופים או השקופים, מקשים על הניידות מעלה ואינם עוצרים את ההחלקה מטה, כאמור – היה, הווה, יהיה.

שטפן צוויג לוקח לו נערה עייפה וחיוורת מכפר חסר חשיבות. היא לא כל כך צעירה אולם מחסור ועוני היא יודעת גם יודעת. מבוקר ועד ערב היא חושבת רק מחשבה אחת ויחידה: איך להסתדר עם הכסף ההולך ואוזל. “היא מרגישה באה בימים ועייפה, חסרת תועלת ורמוסה, חסרת חשק…. אין לה כל רצון להילחם שוב, להתאמץ שוב. רק לנשום בשקט, לחלום בהקיץ, לעשות את מלאכתה, להשקות את העציצים בחלון, לא לרצות דבר, לא לבקש דבר.” (29).

לוקח לו שטפן צוויג נערה קשת יום זו, ונותן לה צ’אנס. קרובת משפחה שנעלמה, מופיעה ומגלה נדיבות לב, והנערה מורמת אל מלון פאר בשוויץ בו שוכנים אנשי החברה הגבוהה. ממריאה הנערה כאותו איקרוס השואף אל השמש ומוצא עצמו טובע בים. “בהתרגשות, בלחי סמוקה הנלחצת בסקרנות להוטה את המשקוף החלון, עומדת בלי הפוגות מול הנוף ברגע הראשוני הזה, הנפער, ברייה שנישאה הרחק-הרחק מעצמה” (37).

לבסוף יוצק לו הסופר קלישאה נוספת ומוכיח שאין נכונה ממנה – הבגדים אכן עושים את האדם. “היא בוחרת בשמלה בגון השנהב… היא מרימה אותה ברכות, בהיסוס, ונדהמת – היא מונחת בידה ואינה כבדה יותר ממטפחת או מכפפה…. היא נפטרת בקוצר רוח מכל הדברים הכבדים והיציבים כדי שתוכל כבר לחוש את הקלות החדשה… הבד החדש, מתמסר, קולח על העור החשוף כמו קצף רך וחם… היא שואפת שאיפה עמוקה ומרימה נחרצות את מבטה אל הזכוכית הקשה… מרימה ונבהלת, כי מי זאת? מי זאת הגבירה החטובה, האצילית? האם זו היא עצמה? היא יודעת כי היא עצמה ניבטת מן המראה, אין היא מעזה להודות שדמותה האחרת אמיתי וממשית….” (59). כריסטינה עוטה בחגיגיות את המסכה. ביומיים הראשונית היא מודעת לתפקידה כשחקנית על הבמה אולם לאט לאט “היא שוכחת את התרמית הלא מכוונת, נופלת לה קורבן בעצמה ונעשית לאישה שהיא מתחזה לה” (89). וגם שם חדש היא מצמידה לאותה אישיות חדשה “ואם אדם היודע את סודה יפנה אליה כעת פתאום ויאמר “העלמה הופלהנר, במקום העלמה פון-בולן, היא תתעורר בבהלה כסהרורית ותיפול ארצה מגג חלומה, כל כך השתלט עליה שמה החדש, כל כך ברור לה שהיא אחרת, האחרת הזאת” (90).

ואז, השעון מורה חצות ותם לו המשחק. המסכה נעקרת, הבגדים מופשלים, הקסם פג שכן חובה היא להשיב את הסדר על כָּנּוֹ. “עלינו להבין שמצבה של מיס כריסטינה לא יהיה קל מעכשיו, הרי אין דבר נקמני וערמומי יותר מחברה קטנה שרוצה להיות גבוהה” (120). כיצד תחזור ותלבש כריסטינה זו את מדיה הנוקשים, ותשב לה באשנב של סניף הדואר באותו כפר חסר חשיבות? יגון קודר. כאב חודר. בתחילה, “הוא אינו מבשיל לכדי כאב ברור ומוחשי, הוא נשאר ערפול חושים שמבעדו היא מרגישה בירכתי תודעתה שמשהו מכאיב אירע. כשם שהמורדם מרגיש עמומות בסכין המנתחים החותך בבשרו” (142). הקורא אורב לה לטרגדיה היוונית ובכל זאת עומק הנפילה אל שחור תהומות חשוכים, מצליח לזעזע אותו שהרי “הברייה החדשה, האחרת, המלאכותית והכפולה של תשעת הימים החלומיים, אותה העלמה פון בולן, שאינה קיימת ואף על פי כן קיימת גם קיימת, שוב גוועת בתוכה…. היא מוכרחה לעזוב את ההוויה המאושרת, השמימית, לטובת זחל עיוור הזוחל על הקרקע בלי דעת. כל זה נגמר, ונגמר לבלי שוב… עליה ללבוש שוב את דמותה של אותה הופלהנר המתה! זאת אינה פרידה, זה מין מוות” (144).

5 הערות על תת מודע

על שכנוע עצמי – “אפשר לשחד את זיכרוננו, משאלת הלב משכנעת אותו בנקל, והרצון להרחיק ממחשבתנו מחשבות רעות פעולתו איטית אך נושאת פרי לבסוף.” (124)

על רגש – “כל חומר יש לו גבול קבוע של מתח שמעבר לו אי אפשר לאמצו עוד, מים יש להם נקודת רתיחה, למתכות נקודת ההיתוך שלהן, וגם מרכיבי הנפש כפופים לחוק הברזל הזה. שמחה יכולה להגיע  לפסגה שממנה והלאה שוב אי אפשר לחוש כל שמחה נוספת וגם כאב, ייאוש, קדרות, גועל ופחד. משהתמלא המכל הפנימי עד קצותיו שוב אינו יכול להכיל ולו טיפת עולם אחת נוספת.” (147)

על פחד – “חרדה היא מראה מעוותת המגדילה עד אימה כל תו מקרי ומחדדת אותו כקריקטורה ומרגע שמדרבנים את הדמיון הוא פוצח בדהרה גם אחר האפשרויות הפרועות והמופרכות ביותר.” (124)

על גילוי לב – “מתן אמון בזר דבר מסוכן הוא, כי זר שיודע את סודך שוב איננו זר מוחלט. נתת לו פיסה מעצמך ובכך נתת לו יתרון עליך.” (106)

על תפיסה – “אדם שמפעמים בו רגשות עזים איננו מיטיב להתבונן: כל האנשים המאושרים אינם מבינים גדולים בנפש האדם. רק מי שדבר-מה טורד את מנוחתו, כל חושיו חדים מאין כמוהם, חוש הסכנה מוסיף לחוכמתו.” (112)

_____________________

הנערה מהדואר, שטפן צוויג. מגרמנית: טלי קונס. הוצאת מודן. 259 עמ’, 88 ש”ח. 

***

הסופרת דורית קידר הוציאה לאחרונה את ספרה השני “כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית“.