ביקורת אורחת: שירה עבו על הספר “השען מסמטת המזלות” מאת אביגדור וגבריאל דגן

מאת | 2014-04-28T18:18:18+00:00 28 באפריל 2014|קטגוריות: פרוזה, פרוזה מקור|Tags: , , , |תגובה אחת

אגרוף רגיש לתוך הבטן

את הספר הזה קראתי אי שם בתיכון, כמה שנים טובות לפני שקראתי את “בינת השכווי” המוכר והאהוב של אביגדור דגן. עבר קצת זמן מאז שקראתי אותו במיטה, מתרגשת מהפשטות בה אביגדור וגבריאל דגן ניסחו במילים את הדברים האלה שאי אפשר בכלל לתאר אותם, את השיחות האלה בתוך הראש והנפש שלא מוצאת מנוחה. הספר הזה נתן לי את האגרוף הכי יפה ורגיש שאפשר לתת בבטן.

השען מסמטת המזלות נפתח בתיאור שגרת יומו של ויקטור בלום, השען שלבו איבד את היכולת לראות צבעים. בדרכו לעבודה בכל יום, היה נעצר ומביט לעבר הים “באותו רגע קצר, באותה עצירה קצרה, היה יורד לרגע אחד מן הרכבת האפורה המסיעה אותו דרך נוף אפור אל יעד אפור”. הזמן והצבעים, או אולי העדרם מלווה את ויקטור ואותנו לאורך כל הספר (הקצרצר, 152 עמודים בכריכה רכה של עם עובד).

האחים דגן מתארים את ימיו של ויקטור, ניצול שואה, ביפו הישראלית-ערבית של הדייגים ובעלי המלאכה, השוטרים והגנבים, של האנשים העובדים. אליעזר אבולעפיה משחיז הסכינים הפילוסוף, עאלי הדייג המתכונן לחתונתו וגם יעקב בירנבאום הזגג, שיכול אולי לנסות להבין את ויקטור ש”ידע איך, בצליפת שוט אחת, מתערבבים יחד כל צבעי העולם לאפור הגדול”.

אל המדבר של ויקטור ומגדה, אשתו האוהבת שלעולם לא תבין, מתפרצת ילדה קטנה, דליה, נכדה של אחד משוכני סמטת המזלות, “הקוסמת הקטנה שהצליחה להחזיר את הצבעים לעולמו האפור של ויקטור”. אבל גם רגעי האושר עם דליה, והצוהר הקטנטן שהם רומזים לפתוח בקשר לעתידם של ויקטור ומגדה שאולי עוד לא מבוגרים מידי בשביל שתהיה להם ילדה כזאת משלהם, לא גוברים על הכאב העמוק שלא עוזב “ובאותו הרגע, שנועד להיות היפה מכול, קרה הדבר… כמו אדמה שמתמוטטת תחת רגליך ואתה מוצא עצמך תחת תלולית עפר, כמו בקבר. כמו החתימה על גזר דין, כמו אלף דברים אחרים ההופכים פתאום את היום ללילה ואת החום לכפור. ואף אחת מהתמונות האלה אין בה כדי לתאר כראוי את מה שהתרחש בלבו של ויקטור באותו הרגע.”

בין ההכנות לחתונה של עאלי, לחקירתו של השוטר ברזילי, למועקה ההולכת וגוברת בלבו של ויקטור והאקדח שהוא שומר במגירה ההיא, בין מתיחת כל השעונים במשרד בכל בוקר והזמן שלא עובר, למרדף של דליה אחר סוסה “מהיר” נפרש סיפור מלא בטוב לב, באנשים ופרטים קטנים, שבריריים ופשוטים שכל מילה בו היא מדויקת מאין כמותה ומכוונת ישר ללב. 

 

______________

השען מסמטת המזלות, אביגדור דגן וגבריאל דגן. הוצאת עם עובד. 152 עמ’.

 

***

שירה עבו, 22, מפיקה בגלי צה”ל בעבר וסטודנטית לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בהווה. גרה בבאר שבע ועובדת בחנות ספרים. 

הערב (28.4.2014) בגלי צה”ל תשודר בשידור חוזר תוכנית ליום השואה שערכה שירה ביחד עם נדב מנוחין וחן מרינה ועוסקת בסיפור ההצלה של חסידת אומות העולם זיינבה הארדגה מהתופת בסרייבו.

אפשר להאזין לתוכנית גם כאן

 

 

 

 

One Comment

  1. […] הבלוג, בעיקר מהקוראת שהפכה גם למבקרת אורחת – שירה עבו (כאן היא כתבה על ספר אחר שכתב אביגדור דגן יחד עם אחיו […]

השאירו תגובה