ראשון-שירה: חגית בת-אליעזר בקריאה פרשנית של השיר “נחיצות” מאת צביקה שטרנפלד

מאת | 2014-04-20T12:18:06+00:00 20 באפריל 2014|קטגוריות: שירה|Tags: , , , |2 תגובות

קריאה פרשנית של השיר “נחיצות” מאת צביקה שטרנפלד

נסיעת בוקר שגרתית באוטובוס ביום א’ 13 למרץ, דפדוף ב”גלריה” של “הארץ”, שיר ביום. ועוד איזה שיר! הוא נמצא איתי כל היום, הרבה ימים, במחשבה, שמתנסחת בכתיבה הזאת.

הינה הוא, גזיר-השיר, קימוט-אמנות:

תמונת נחיצות

זהו שיר ארס פואטי נדיב וחכם, אינו לכוד בעצמו, אלא יוצא אל החיים.

הספק הוא הגיבור האנטגוניסט כנגד השיר – הגיבור הטוב. שני הגיבורים מעומתים בבית הראשון שכולו הסתייגות חיננית של המשורר מהשירים שכתב: “אין די בשירים … מועדים לספק”. הספק מוצג כאן כגורם מפריע, שזומם לערער דבר-מה בעולמו של האדם, להתגנב דרך מקום חלש שעומד להקרע, אותו יש לחזק, להטליא. זהו יחס הומני, אוהב-אדם, בניגוד לראיית הטלת הספק בתור הכוח המניע חקר, לימוד, התקדמות, יצירה. וההברקה הלשונית הזאת: הטלאת ספק כנגד הטלת ספק – הידד לשפה ולמשורר שהביא לנו את האור!

הניגוד “שיר” – “אולי לא שיר” בבית השני הוא ברוח הצהרתו של דוד אבידןשיר הוא דבר / שאני קובע שהוא שיר / לאחר שאני כותב אותו / כשיר או כלאשיר / אבל מפרסם אותו כשיר“, אבל צביקה מרחיב את היריעה תרתי משמע : “פשוט ורחב” ושורת השלילה האחרונה היא היציאה אל המרחב, העדפת החיים, דבר שעושה את השיר לשימושי ממשי, כשמו של קובץ השירים של דוד אבידן בו פורסם השיר המצוטט.

הנחיצות לא רק בשם אלא קורנת מתוך השיר: בקצב שלו, בצורך לדייק, בחיפוש אחר המלה הנכונה, ברצף המתגבר של התיאורים: “פשוט”, “רחב”, “גס”, עד שהסָפֵק עצמו צץ דרך המקום הפרוץ שטרם הוטלא : “אולי לא שיר”. הנחיצות מוכחת ונוכחת.

צביקה שטרנפלד הוא משורר מנוסה ופורה: פירסם קרוב ל-10 ספרי שירה ובהם מאות רבות של שירים ולפנינו חלוק הנחל המושלם שלוטש ע”י נביעת שירתו.

השיר “נחיצות” היא בחירה טובה כגירוי ופיתוי ותמריץ להגיע לספר החדש “אלוהים הוא מכר מהתקופה הסטודנטיאלית” בהוצאת “קשב לשירה“. אני יוצאת לסיבוב חנויות הספרים בחיפה – עיר מגורינו: שלי ושל צביקה שטרנפלד.

אך הספר אינו נמצא על המדפים, הוא לכל היותר “בדרך”. ואז לאחר תיאום זריז אנחנו נפגשים בחנות הפירות והירקות במרכז הכרמל, והנה בצהרי יום שישי שמשי הספר ביַדִי. כל שיריו לפני – מקווה לכתוב עליו בהרחבה, אך עתה חזרה לניצוץ של “נחיצות”:

הסיום הפתוח של השיר מבטיח שבהגיעו לפסגת הכתיבה צביקה שטרנפלד אינו עוצר כי הרי נחוץ שיר אחר. המשורר כבר בדרך אליו ולקורא צפויות תועלת והנאה משירו הבא.

                                                       חגית בת-אליעזר, 18.4.2014   

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.

2 תגובות

  1. Arlette Mintzer 20 באפריל 2014 ב- 13:01 - Reply

    גם אני אהבתי מאד את השיר. וגם את התלהבותה של חגית ממנו. להבנתי, לא השירים מועדים לספק, השירים הם טלאי על מקומות מועדים בספק בנפשו של המשורר. נחוץ לו שיר או משהו שהוא יותר משיר, שיכסה ברוחבו על המקומות האלה בנפש.

  2. sabrinaderita 22 באפריל 2014 ב- 6:03 - Reply

    שיר תמציתי שנכנס ישר ללב ולנפש. תודה רבה חגית שהבאת לנו את השיר מאת צביקה שטרנפלד. והניתוח העדין שלך מוסיף עוד ראיה ומחשבה ליום.

השאירו תגובה