ראשון-שירה: חגית בת-אליעזר כותבת על אירוע השירה “חיי מדף 1#” שנערך בחנות הספרים “סיפור פשוט” בהנחייתו של דניאל באומגרטן

מאת | 2014-04-06T17:38:36+00:00 6 באפריל 2014|קטגוריות: שירה|Tags: , , , |תגובה אחת

“חיי מדף 1#”בחנות הספרים “סיפור פשוט”
יום ד’ 26.3.2014

על שפת בריכת החול שהייתה פעם רחוב שבזי בתל אביב עוגנת ספינת הדגל של השירה – חנות הספרים “סיפור פשוט“.

הערב משיקים סדרת אירועי “חיי מדף” שכל אחד מהם ינחה משורר אחר: יקרא את השירים האהובים ממדף הספרים שלו וכן יארח משוררים שיבצעו את שיריהם לפי בחירתו. המתאים ביותר להנחות את הערב הראשון בסדרה הוא דניאל באומגרטן -“משורר הבית” של החנות שהגיש כבר 2 אירועיי שירה לפחות – אלה בהם נכחתי.

דניאל התמקם בכורסת המנחה מול הקהל הסקרן, האוהד, הקשוב לכל מלה ובכיסא לידו – מגדל ספרי השירה מתוכם יקרא את השירים האהובים.

ערמת ספרים

במהלך הערב שמתי לב לשמחתי כי רובם המוחלט של ספרי המדף של דניאל נמצאים גם בביתי ואני מקלידה מתוכם (אם כי ללא ניקוד) באהבה רבה, כמלטפת את אותיות השירים.

דניאל פותח בשני שיריו של ט.כרמי מתוך “ט.כרמי, שירים, מבחר 1951-1994“, הוצאת דביר : “כל חיי” ו- “מוות וחיים“. ט.כרמי הוא אחד המשוררים האהובים על דניאל- משורר מבריק, שנון ומרגש לדבריו, אך ט.כרמי הוא משורר נשכח, ספריו אינם בני השגה, אף בחנויות המשומשים אינם מצוים. דניאל יוצא בהצהרה: נחזיר את ט.כרמי למדפים לרגל מלאת 20 שנים למותו בחודש נובמבר השנה! מי ירים את הכפפה? דניאל מתחבר לשיר “מוות וחיים” אולי משום אופיו המשפטי של השיר והשכלתו המשפטית של דניאל. זהו שיר ארוך, המציע הוראות לכתיבת שיר טוב וניתן לקרוא אותו במלואו בעמוד ה- facebook של דניאל, מצולם מהספר. כאן אביא מספר קטעים מהשיר:

מָוֶת וְחַיִּים

לנסח
כמו עו”ד המתכתב
עם המרשה שלו:

זהיר, רוחש כבור,
נלבב אך במשורה,
ער לכל הנטיות: זוכר,
אך אין לך מלה שאין שעה,
עבר מפוקפק,
עתיד מתהפך

להקפיד על תם-לב עניני
לא לעורר חשד,
ובשעת הצורך להוסיף
חוט של חן,
תקוה של שני
משהו בין מחלה לבין תוחלת

לבנות את המשפט
כמו חדר מראות:
כל מלה פוזלת לעבר שכנותיה,
משתקפת בה
ומשקיפה עליה.

להטביע את סימני-הפסוק
כמו כתובת-קעקע
להפקיד משמר מובחר
על המעברים.

ולקבל, בלי סיג ובלי עוררין
את חתימת-הדין:
סוף פסוק.

צ’סלב מילוש – הוא מעצמה ספרותית שנבנתה במשך יותר מ-70 שנות יצירה במרבית המאה העשרים במקומות שונים באירופה וארצות הברית ובשפות שונות ביניהן גם בעברית – אך בעיקר הוא משורר בפולנית ובפולין. חוקר הספרות דוד וינפלד תירגם מאות שירים של צ’סלב מילוש שיצאו במספר ספרים מאז 1981 – שנה לאחר זכייתו של צ’סלב מילוש בפרס נובל לספרות.

בשנת 2013 הוצאת “אבן חושן” פרסמה מבחר מהתרגומים האלה תחת השם “אור יום“. דניאל קרא את השיר המכונן “קמפו די-פיורי” כשמה של הכיכר המרכזית ברומא שבאיטליה שמדבר בכפיפה אחת על שריפתו על המוקד של הפילוסוף ג’ורדנו ברונו בשנת 1600 בכיכר ועל שריפת גיטו וארשה בשנת 1943. קניתי את הספר בעקבות האירוע כי ספריית שירה אינה שלמה בלעדי הספר הזה של שני ענקי הספרות: המשורר צ’סלב מילוש והמתרגם דוד וינפלד. הנה 3 בתים ראשונים של השיר והבית האחרון המדבר על תפקידו של משורר:

קַמְפּוֹ דִי-פְיוֹרִי

ברומא בקַמְפּוֹ דִי-פְיוֹרִי
סלים של לימון ושל זית
על המרצפת נתזי-יין
ורסיסי פרחים.
תגרנים עורמים על שולחן
פרות ים ורודים,
אשכולות ענבים כהים
מכסים פלומת אפרסק.

כאן, בככר הזאת
שרפו את ג’ורדנו ברונו,
התלין שלח אש במוקד
בקרב המון סקרני.
ואך שככה הלהבה,
שוב נתמלאו מסבאות,
סלים של לימון ושל זית
נשאו תגרנים על ראשם.

זכרתי את קַמְפּוֹ דִי-פְיוֹרִי
בורשה ליד הסחרחרת,
בערב אביב שליו,
לצלילי המוסיקה העליזה.
את מטחי הירי בגיטו
עמעם הלחן העליז
והתנשאו זוגות האוהבים
מעלה אל שמים שלוים.

ואלה האובדים, הבודדים,
הנשכחים כבר מלב העולם,
שפתנו הפכה זרה להם
כשפת כוכב לכת קדמון,
עד הכל יהיה לאגדה
ואז מקץ שנים רבות
ב קַמְפּוֹ דִי-פְיוֹרִי
מרד יצית דבר המשורר.

הספר הבא : “קונסטדינוס קוואפיס כל השירים“- בהוצאת כרמל ובתרגומו של יורם ברונובסקי אותו דניאל כינה בצורה קולעת “מתווך תרבות”. ואומנם יורם ברונובסקי אשר הכיר את שיריו של קוואפיס לקורא הישראלי, הוסיף לספר מבוא נרחב על חייו ויצירתו של קוואפיס וכן הערות מפורטות לשירים. בשנת 2013 נערך באותו המקום ועם אותו המנחה ערב שהוקדש כולו ליצירתו של קוואפיס. הפעם דניאל קרא שיר אחד, משמעותי מאוד “נסתרות” – על היותו של קוואפיס הומוסקסואל בסתר.

נסתרות

מכל אשר עשיתי ומכל אשר אמרתי
אל ינסה איש להסיק מי הייתי.
היה מכשול שבעטיו שובשו
מעשי וארחות חיי כולם.
היה מכשול שלעיתים קרובות
ליוה עלי לדום כשהחילותי לדבר.
רק מן הנסתרים שבין מעשי
ומכתבי היותר גנוזים
יוכל אדם להבינני מה.
אך יתכן שאין כל טעם לטרוח
במאמץ לדעת מה הייתי באמת.
בעוד שנים – בחברה נאורה יותר –
יופיע מעשהו העשוי בצלמי
שיוכל לפעול ולהופיע בגלוי.

היה עיטור מוסיקאלי לאירוע: המוסיקאי אודי ברנדר שר בליווי גטרה מספר שירים מאלבום הבכורה שלו “איש פרוס לפרוסות” אותו הקליט עם הלהקה “לגיון הזרים“. מילות השירים היו מעניינות והלחנים נעימים. הופעתו של אודי ברנדר, שכתב את כל המלים והלחנים של האלבום היתה מוצלחת מאוד ותאמה את הרמה הגבוהה של אירוע השירה.
אביא גם את מלות אחד השירים:

זמן

הזמן עושה בי כרצונו, מעביר אצבעותיו בשערי
הזמן רושם את תנועתו מסיע שפתותיו על צווארי
ימים עוברים
לילות באים
ושורשים מעמיקים

הזמן עושה בי כרצונו, קובע את קצבו של לבבי
הזמן נושא את תפילותיו, מניע את רוחי כמו גל גדול
ימים עוברים
לילות באים
ושורשים מעמיקים
מעמיקים

כושילאמאשלהם” זאת אנתולוגיה זמנית לשירה שחורה שיצאה לאור בהוצאת “רעב, ספרים” הבאר-שבעית בשנת 2012, וזכתה מאז ל-6 מהדורות. קיבלתי עותק מהספר מידיו של ערן צלגוב – עורך הספר שתרגם חלק ניכר מהשירים בו – בסיום הופעתו בקפה “דליה” בתל-אביב. “שירה שחורה היא שירה ישירה וישרה של כעסים לא מכובסים, לא מתנצלים, משכנעים,….היא התנגדות לנורמלי,…,התרופה לגטו של המחשבה של המותר והאסור.” – כך נאמר במבוא ואני מזדהה עם השירה הזאת ושמחה שדניאל בחר בספר הזה מהמדף שלו. את השיר “איפה תהיו” של פאט פארקר בתרגומה של יעל חזן קראה המשוררת חני כבדיאל שתרגמה את השיר “בשביל הלבנה שרוצה לדעת איך להיות חבר שלי” של פאט פארקר מתוך הספר.

איפה תהיו


אזרחים, אזרחים טובים
כולם צועדים לקלפיות ההצבעה
ובקדושה מתחסדת
מסמנים Xעל הזכות שלנו לחיים.

אני לא מאמינה כמו אחרים
שהצבעה היא סוף,
אני מפחדת עוד יותר
שזו רק ההתחלה.

אז אני חייבת להשמיע קול
להביט בעיניים ולשאול:
איפה תהיו כשהם יבואו?

הם לא יבואו
כהמון מתגלגל ברחובות,
אלא במהירות ובקט
יחדרו לבתים שלנו
ויסירו את הנגע,
הקוויריות,
האוחצ’יות,
הסטייתיות

הם יבואו
כי אנחנו
מוגדרים הפוכים –
סוטים
ואנחנו סוטים.

בכל פעם שראינו
קוויר מוטרד
ברחובות ולא אמרנו דבר –
זה היה מעשה של סטיה.

בכל פעם ששיקרנו
בהפסקת הקפה
על בן או בת זוג –
זה היה מעשה של סטיה.

הם יבואו
הם יבואו
לערים
ולארץ
לסלונים שלכןם
ולתוך הארונות שלכןם

הם יבואו בשביל הסוטימות
ואיפה
תהיו
כשהם יבואו?

חני כבדיאל קראה גם שיר מתוך ספר השירים שלה שעומד להתפרסם בקרוב בהוצאת “רעב“.

בספור פשוט

דניאל הציג את הספר “צבי הפלאות” – אנתולוגיה מן השירה ההונגרית לדורותיה בתרגומו של איתמר יעוז-קסט בהוצאת עקד וכן “שירים של עזרא פאונד” גם הוא בהוצאת עקד – אותו מצא בחנות המשומשים “האחים גרין“.

ואז דניאל הגיע ל”גיאוגרפיה חלופית” – ספר שיריה של אימאן מרסאל בתרגום מערבית ע”י ששון סומך שהוסיף אחרית דבר לספר. אימאן מרסאל היא משוררת ילידת מצריים שהחלה לפרסם בהיותה תלמידה ומאז 1999 מתגוררת בקנדה. ” גיאוגרפיה חלופית” הוא ספרה הרביעי שפורסם במצרים בשנת 2007 וב- 2009 יצא תרגומו לעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בהסכמתה של המשוררת. דניאל קרא את השיר:

בנמל התעופה של פרנקפורט

חמישה ילדים אובדים בין רגלי אם עם כסוי ראש ואב רועד כולו,
ממתינים לאיש המשמר מאחורי קיר זכוכית
האיש שיקבע באיזו ארץ ימותו.
החבאתי את דרכוני בכיסי כשעברתי שם
כך, לדגול בהומניות אינו עולה יותר מלזכור את הילדות:
“אסור לאכול ממתקים לפני אביונים”.

סיגלית בנאי – במאית, חוקרת קולנוע ומשוררת. ספר שיריה “שכונת התקווה, קהיר“, יצא ב-2013 בהוצאת “ספרי עיתון 77” ועלה כמופע שירה מדוברת (ספוקן וורד). סיגלית בנאי היא פרפורמרית מרשימה. לא רק זוכרת את שיריה בעל-פה, היא משחקת אותם בפני הקהל. סיגלית קראה את השיר “פרחה” שפורסם בחוברת “ערספואטיקה 2” ואז, לפי בקשת אחד הנוכחים בקהל, ביצעה את “שיר תשובה” תוך כדי השימוש בצעיף אדום להצגת אישה ערבית או חרדית. אני מודה לסיגלית על כך ששלחה לי את השיר בדוא”ל, על כן הוא מובא כאן במלואו:

שיר תשובה

אז מה אם אני חצי חצי מבית הכרם
וההורים שלי נתנו לי הרבה ביטחון
בא לי להתחבר למזרח התיכון
אנא ערב שיק אנא ערב שיק שיק

אז מה אם סבתא רבא שלי כתבה את “שמחה רבה”
והמשפחה של אמא ייסדו את השכונה
ולא החלשתי להורים את המוסיקה
ולא התביישתי בשפה
אז אסור לי להתגעגע למשהו שאין לי
להמציא את עצמי מחדש
בערב שיק?
אנא בחכי ערבי תעלמתהא לחאלי
מיש מן אבוי ומיש מן אומי
תעלמתהא מן אל נאס מן אל אפלאם מן אל אר’אני
אנא בחיב אל ערבי הייא לור’ת אל אלב

כי אצלנו בבית בחגים
היה סתם רדיו ובגדי חולין
וקינאתי במפה הלבנה של השכנים
טועמת לאמא של ענת מהסירים
אבא שלה אמר שחזיר זה לא בריא
והם ראו בבית סרט ערבי

שנים של רווקות לבד בבית בחגים
מתהפנטת בכיפור מהגברים מתפללים
“אל נורא עלילה, אל נורא עלילה
המצא לנו מחילה
בשעת הנעילה…”

אני
רוצה
לטהר
את הלב
להתאהב
בשירה בתולה

אני רוצה ש”ס שיק
אני רוצה ש”ס שיק שיק
אנא ש”ס שיק ש”ס שיק – זה מדליק

אז מה אם השירה הזאת לא מייצגת אותי
אני כותבת שירה שמייצגת? את מי?
אני רוצה להמציא את עצמי
אני חיה בסרט
סרט ערבי
יהודי

טל ניצן היא אשת ספרות רבת פעלים: מתרגמת מספרדית ומאנגלית, עורכת, ומשוררת עטורת פרסים. ביושבהּ על המדרגות המובילות לקומת הספרים השניה היא נזכרה בתקופה בה העבירה כאן, ב”סיפור פשוט” סדנא לשירה, נהינתה מהיחס המסור של צוות עובדי החנות בניהולה של מירה והשתמשה במבחר העשיר של סיפרי השירה שהועמד לרשותה. טל ניצן קראה לפי בקשתו של דניאל מתוך “לשכוח ראשונה” בהוצאת “עם עובד“, 2009:

היסטוריה קצרה

שוב אין בתוכנו זוכר
כמה זמן אנחנו מחכים
לגל לבן עוור שֶיִּמְחֶה את
מה שֶׁדַּי בזכרו הקם לתחיה
ללפות את החזה בבוקר,
את קנה הנשימה בערב

מה שנשמע כמו גשם היה פסולת בניין
נערמת לסוללות עפר.
מה שנשמע כמו יבבה היה יבבה.
זה זמן רב נחוץ לנו אסון חדש
שֶׁיַּכְרִית את שארית אסוננו.

הספר הבא הוא “לשון איטית“, בהוצאת דביר, 2012 של שירה סתיו – משוררת ומבקרת ספרות, ד”ר במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומנחה סדנאות כתיבה בבית הספר מנשר לאמנות בתל אביב.

דניאל קרא שיר בפרוזה, בשורות מלאות מתעצמות:

זָכוּר

זכור לך איך שכבת עם גבר צרוב נסיון, איש שידע נשים רבות ונערות,
……. ואת מעניקה לו את גופך שנוא
כל כך שישתמש בו, שיסמן את איבריו, יאמר מה לעשות בהם
….. הוא מלקק אותך במיומנות ואת גומרת מהר, מלאת אשם
…. ואת יוצאת אל חום הצהרים, אל אבק היום, חוקקת בראשך את שם הרחוב
מספר הבית אמיל זולה 2. את זוכרת? כן, זכור לי. את יודעת? זה זכור בי עד היום.

פרובנציאלית“, הוצאת פרדס, של מיטל נסים הוא ספר קטן-מימדים אך רב משמעות. שיר הנושא אשר העניק לספר את שמו ומוקדש ללילך ובר – עורכת הספר, פורסם תחילה בכתב העת “מעיין

פרובנציאלית

את כל כך אוהבת לנוע במרחב הזה-
הפוליטיקה של העכשיו-
עם האחר שלה
וזה מחלחל
אל שיחות הסלון
אל צבע העור
כי איבו התרגשות זו
להיות קצת שחור

אבל מה שיוצא ממך
זה הכושי בלוף הזה
שצובע את העור בלילות
ומדחיק
ומדחיק
את הפרצוף של אמא ואבא

גיורא פישר נגע ללב שומעיו כשסיפר על חודשי חיו האחרונים של בנו מרום ז”ל שנפל באפריל 2002 בג’נין, והקשר לספרו של דוד גרוסמןמישהו לרוץ איתו“. גיורא האב הספיק להפרד מבנו באומרו “היה טוב לרוץ איתך – לחיות איתך, בני היקר”. גיורא פישר אשר ספר שיריו השני “צירי חיים” עתיד להתפרסם בחודשים הקרובים , קרא מתוך ספרו “אחרי זה“:

מישהו לרוץ איתו

שתי אהבות היו לו,
ופליים הכלבה-
היא השניה.

ספר נתתי לו,
מנחת אהבה
על נער וכלבה.
רצים לוחמים
בסמטאות, ואמרתי:
בן, גם אני
אם ארוץ איתך
לא אירא רע
כי אתה עמדי
….

והנה הספר – “טאהא מוחמד עלי – שירים” הכל-כך מתבקש בערב השירה הזה, בתרגומו של אנטון שמאס, בהוצאת “אנדלוס“, 2006. שירו הידוע

זלזלים נופלים

וכך שישים השנים חלפו
עד שהבינותי:
אין שתיה טובה ממים
ואין מאכל טעים מלחם
ואין ערך ממשי לשום אמנות
אם לא תרבה חדווה
בלב האדם

מהדהד בראשי ומיד בסיום האירוע אני קונה בשקיקה את אחד העותקים האחרונים של הספר כי ההוצאה “אנדלוס” חדלה מלהתקיים. 

דניאל קורא את השיר מספר 9 במחזור “הבז” :

9

בילדותי,
עצב שלי,
ראיתי ציפור
שסגר עליה נחש.
הציפור רתוקה היתה,
נטש אותה הלהק

הפחד של הציפור ההיא
לא יכול היה להיות
הפחד של ציפור אחת.
הפחד של הציפור ההיא,
עצב שלי,
לא ניתן להבינו אלא בהיותו
פחד הלהק כולו
עד אחד.

זביגנייב הרברט– עוד משורר פולני דגול- בן תקופתו של צ’סלב מילוש מתחילת הערב וגם הוא בתרגומו של דוד וינפלד. דניאל קורא מתוך “שירים” בהוצאת “כרמל“, 2012:

המורה לטבע

איני יכול להזכר
בפניו
הוא עמד גבוה מעלי

בשנה השניה למלחמה
הרגו את המורה לטבע
הפרחחים מההיסטוריה

אם עלה השמימה –
אולי הוא מהלך עכשיו
על קרני אור

אבל אם לא עלה השמימה –
כאשר אני פוגש בשביל יער
חרק שמטפס בכבדות
על תלולית חול
אני ניגש
רוקע ברגלי
ואומר:
-בוקר טוב אדוני המורה
תרשה לי לעזור לך

פאול צלאן ב”סורג-שפה” בתרגומו של שמעון זנדבנק בהוצאת הספריה החדשה הוא סיום הולם לאירוע חגיגת השירה הזה. דניאל קורא:

*

עודני רואה אותך: הד
שאפשר לגשש אחריו במשושי
מלים, על קו רכס
הפרידה.
פניך רוהות חרש,
עד שלפתע
נדלק בי כמנורה,
במקום
שם אומרים בכל הכאב: לעולם לא.

הנה מתכון לאירוע שירה משובח:

מדפים עמוסי ספרי שירה סביב, קהל משוררים מובחר, אצבעות המוסיקאי הפורטות בעדינות על המיתרים וקולו מרטיט את הלב, משוררים מבצעים את שיריהם – כל אחד בסגנונו הייחודי. ומעל לכל – דניאל – לוכד את תשומת הלב ומשרה קשב עמוק בחזותו האסטטית, בחירת השירים אנינת הטעם וקריאתם החכמה והבוטחת.

                                                                                                    חגית בת-אליעזר, 6.4.2014

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.

One Comment

  1. צדוק עלון 6 באפריל 2014 ב- 20:32 - Reply

    רשימה נהדרת. התעגנתי ספרותית מהשירים ומהדיווח האישי השופע והמשפיע.

השאירו תגובה