סוֹד קִסְמוֹ שֶׁל אֶרוֹס

אנתולוגיה פואטית

לִקטה ורשמה (קטעי קישור): ענת חנה לזרע

                                 

 

אוֹרי הלוי

מתוך ספרו ‘מַסָּעוֹת בַּמָּקוֹם‘, הוצאת קשב לשירה, 2012

  

הַחֹשֶׁךְ בַּחֶדֶר מֻחְלָט

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַבֹּשֶׂם שֶׁלָּהּ

מִסְתַּלְסֵל קָרִיר סְבִיב צַוָּארִי

יֵשׁ לוֹ אֶרֶס מֻשְׁלָם

אֲנִי שׁוֹכֵב מְשֻׁתָּק כְּשֶׁהִיא

*******       *******

וְזֶה לִי הַפֻּלְחָן: עַל שֻׁלְחַן קְסָמִים שִׁקּוּי דָּבִיק לִרְקֹחַ. לִפְרֹם כֻּתֹּנֶת – כּוֹתֶרֶת עָלִים. לִמְשֹׁחַ אַבְקְנֵי הַגּוּף בְּדַם פָּסִיפְלוֹרָה – חַם כְּאָדָם, מֻזְהָב כְּקַיִץ. לְהַדִּיף רֵיחַ שֶׁמֶשׁ  כְּתֻמָּה, אֲנִי אָרוֹמָה עֵירֻמָּה – בְּסֹמֶת פִּרְחֵי שָׁמַיִם. לְהִתְפַּתֵּל כִּרְבִיד דְּבַשׁ שְׁמָנִים וּמַיִם, לְהֵעָנֵד, לְהֵעָנֵד, אֲנִי קוֹלָר עַל צַוָּארְךָ, בַּרְבּוּר, אֶצְעָדַת אַהֲבָה מִפָּז, אֲנִי בָּבַת עֵינַיִם, רַק אֲנִי צְלוּלָה כְּיַיִן.

לורן מילק

מתוך ספרה ‘פרפר פרלין‘,הוצאת ספרא, 2013

  

הוראות כישוף 

שִׂמְלַת קַיִץ מוֹפִיעָה בְּסִפְרֵי הַכִּשּׁוּף

עֲדָשִׁים אֲדֻמּוֹת

וְתַפּוּחַ חָתוּךְ

בִּדְבַשׁ עֵינֶיךָ.

אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת עָשָׁן בֵּין שְׂפָתֶיךָ.

יֵשׁ לְהַפְרִיד דִּמְעָה בְּאֶמְצַע הַטַּבּוּר

לְאַט לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגָה

לוֹמַר אֶת הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ מוּל הָרְאִי

לְהוֹסִיף בְּהַדְרָגָה

שְׁתֵּי טִפּוֹת דָּם פִּרְאִי

לִטְבֹּל נִצָּן שָׁקוּף

בְּפֶרַח הֶחָלָב.

אֲנִי רוֹצָה לְהָסִיר אֶת הַצָּעִיף

אֲנִי רוֹצָה לַעֲנֹק

לַעֲנֹק

לַעֲנֹק אֵלֶיךָ

הַקֶּרַח מַעֲנִיק לְךָ בְּרַק סֻכָּר.

אֲנִי רוֹצָה לַהֲפֹךְ אוֹתְךָ לְשִׁיר מֻכָּר

בַּת-קוֹל שֶׁל כַּר רָטֹב מִלְּהַזְכִּיר

אֵיךְ לְמַלֵּא אֶת הַשְּׁתִיקָה

כְּשֶׁהַמִּלִּים נְמַסּוֹת מִתַּחַת לַלָּשׁוֹן.

אֲנִי רוֹצָה לַעֲנֹק

לַעֲנֹק

לַעֲנֹק אֵלֶיךָ

מַה זֶה לַעֲנֹק?

אָנָה בְּגוּפִי אֵלֵךְ, עָזוּב? מִפְּנֵי רוּחִי לְגַנְּךָ אֶמָּלֵט, קוּפִּידוֹן בָּנוּי לְתַלְפִּיוֹת, לִפְרֹחַ וּלְשַׂגְשֵׂג. רְחִישָׁה חֲרִישִׁית בְּהֶנֵּף אֲכַתֵּף, וַאָבוֹא שֶׁעָרֶיךָ שְׁתוּי יַיִן בִּשְׂפָתַיִם זָבוֹת חֲלֵב לֵב. רֹאשִׁי נִגְדָּשׁ אֶגְלֵי עֲנָנִים – שַׁמְנֵי עַלְוַת צְמָחִים. אַךְ אוֹיָה לִי, דּוּדָאֶיךָ נָמִים. מַבּוּעַי הוֹמִים אִלְּמִים, מָטִים לִנְפֹּל, כְּאֶשֶׁד לְהֵאָבֵד, קוֹרְסִים מֵרֶצֶף הַמַּיִם. עָלַי לָשׁוּב וְלָנוּס לִבְלִי שׁוּב. שֶׁלְּךָ עַד אַיִן, אָהוּב- כָּאוּב.      

דניאל באומגרטן

מתוך ספרו ‘למרות שהמשורר הזהיר‘,הוצאת גוונים, 2011

  

על סף דלתך 

עַל סַף דַּלְתְּךָ

הַיָּד מְאִטָּה אֶת תְּנוּעָתָהּ,

בּוֹלֶמֶת אֶת תְּנוּפָתָהּ,

עַד שֶׁנְּקִישׁוֹתַי רָפוֹת מִכְּדֵי שֶׁתְּקַדֵּם אֶת פָּנַי,

נִסְיוֹן הַעֲצָמָתָן דּוֹעֵךְ:

מוֹרָא אֶצְבְּעוֹתַי עוֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל,

מֵעַי הוֹלְמִים בִּי,

מְצָאוּנִי בֵּין הַסּוֹבְבִים בָּעִיר בְּהִתְפָּרְצֻיּוֹת מַעֲצָר,

בֶּהָלַת רַגְלַיִם יְחֵפוֹת,

סְרִיקַת חֲדָרִים עַד הַמִּטָּה הַמְּבֻקֶּשֶׁת:

סָדִין מַסְתִּיר כֻּתֹּנֶת-לַיְלָה רוֹעֶדֶת-מְכֻוֶּצֶת

וְעֵינַיִם-קְרוּמוֹת הַנִּפְעָרוֹת בְּעַל כָּרְחָן לְזִהוּי.

לַמְּדֵנִי סוֹד קִסְמוֹ שֶׁל אֶרוֹס, הַקְנֵה בִּי דַּעַת, הַנְחֵל סוֹד וָסֵדֶר בַּכָּאוֹס, הַתְנֵה תַּאֲוָה. חִכִּי הוּא סֶלַע, אֲנִי מְחַכָּה לִטְפִיחַת מַטֵּה כְּשָׁפִים עַל הַשָּׂפָה, מִתַּמֶּרֶת לְלַקֵּט אֶגְלֵי שָׁמַיִם צְלוּלִים אֶל סַל נְצָרִים. רְאֵה, לְשׁוֹנִי דְּבִיקָה, מְפֻלֶּשֶׁת כְּיַעֲרַת דְּבַשׁ, הַשְׁכֵּן בָּהּ יְצָרִים, יְשׁוּעוֹת וּתְבוּסוֹת, דִּבְשִׁיִּים וָעֳקָצִים. מִתַּחַת לְסֻכַּת הַמַּיִם שְׁלֹף אֶת הַזְּמַן, בְּרָא לָנוּ גַּן, שִׁבְרֵי דְּבָרִים שְׁלֵמִים.   

     

ענת זכריה

מתוך ספרה ‘בגלל טעות אנוש‘,מוסד ביאליק, 2012

  

שאוּל

הַרְבֵּה דְּבַשׁ מָרוּחַ

עַל מַקֵּל הַמְלַמְּדִים שֶׁלְּךָ

טָעַמְתִּי מְעַט

נִפְקַחְתִּי אֶל הַשְּׁמָשׁוֹת

וַעֲדַיִן אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לֶאֱרוֹת

אוֹ לַעֲצֹר אֶת תְּנוּפַת הַמַּכָּה.

אִם אָמוּת

תַּחַת כִּסּוּי כָּחֹל

הַאִם תַּעֲשֶׂה קֶסֶם

בַּנֹּסַח הַיָּשָׁן?

הַאִם יֵשׁ רֶגַע בְּסוֹף כָּל זֶה?

נִיחוֹחַ אַלְמוֹנִי מִשְׂתָּרֵג כְּשִׂיחַ לוּלְיָנִי, מִתְדַּפֵּק עַל חַלּוֹנִי, וָאֵדַע וָאֶדָּרֵךְ: בָּא אֵלַי הַמּוֹשֵׁל בְּאֵיבָרַי, קָם הַמֵּעֵז עַל נַפְשִׁ. “תעאלי” יִלְחַשׁ עֲמֻקּוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם וְיִדְהַר בִּשְׂפַת רְשָׁפִים. יַרְקִיעַ בַּעַל כְּנָפַיִם אֶל עַל, יַאֲמִיר אֶל פִּטְּמֵי הֶהָרִים הַזְּקוּפִים. בְּחַוַּת הַיָּרֵחַ  תֻּתַּר לְשׁוֹן פֶּרֶא, לַפִּיד הַתָּמִיד יִצְהַל דְּרוֹר, יְפַכֶּה אֶל לִבֵּנוּ הַבָּר שֶׁמֶן זַיִת טָהוֹר, וַיְהִי וַיְהִי וַיְהִי לָנוּ אוֹר.

מירלה משה אלבו

מתוך קובץ שירה שבכתובים העומד לראות אור בקרוב

  

* 

כְּשֶׁתָּבוֹא

נַעֲלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל חַדְרִי

אֶל מֵעַל הַקּוֹמוֹת

אֶל מֵעַל עֲגִילֵי הָאַלְמוֹן

אֶל מֵעֵבֶר לַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה

רָחוֹק מִכּוֹכָב הַצָּפוֹן אֶל הָאֲזוֹרִים הַצְּפוּנִים

עַד שֶׁנִּדְלוֹף

זֹהַר צְפוֹנִי מֵהַקֹּטֶב הַחַם.

יָכֹלְנוּ לְהוֹבִיל אֳנִיּוֹת מִלְחָמָה בָּאוֹר הַזֶּה

הָעוֹר הַזֶּה

הָעוֹר הַזֶּה

הָעוֹר הַזֶּה

לְהַטְבִּיעַ אֶת יוֹרְדֵי הַיָּם וְהַסַּפָּנִים בָּאוֹר הַזֶּה יָכֹלְנוּ

וּכְשֶׁמִּלּוֹת הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ מֵחַלְחֲלוֹת בַּעֲרָבִית

מִתְרַטְּבוֹת הָעֲרָבוֹת הַבּוֹכִיּוֹת מֵאֹשֶׁר.

כְּשֶׁתָּבוֹא תִּקַּח אוֹתִי אֶל

אֶל מֵעֵבֶר לְנַהֲרוֹת הַמֶּלַח

אֶל הָרְקִיעִים

אֶל הָרָקִיעַ מֵעֵבֶר לָרָקִיעַ

עַל קָדְקוֹדֵי כּוֹכָבִים בִּתְנוּפָה

אֶל עֶלְיוֹן מֵעֵבֶר לְעֶלְיוֹן.

הָיִיתִי יָכוֹל רַק לְהַבִּיט בָּךְ, אָמַרְתָּ.

נָתַתִּי לְךָ לִרְאוֹת לִי הַכֹּל.

רָאִיתָ לִי בַּחֲפָצִים אֶת הַחֲפָצִים.

כְּשֶׁתָּבוֹא תִּקַּח אוֹתִי

תַּגִּיד לִי

רַק אֶת הַמּוּסִיקָה שֶׁל הַמִּלִּים

אֶת הַמּוּסִיקָה שֶׁל הַמִּלִּים

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת נִדְבֶּקֶת לְשׁוֹנְךָ לְחֵיקִי

וּכְמוֹ חֲשׂוּפִית אֲנִי מִתְאַבֶּדֶת בְּמֶלַח.

אֶרוֹס מָתוֹק, אֶרוֹס מַר, גַּן עֵדֶן גֵּיהִנֹּמִי נִטְהַר בַּנָּהָר, נִיחוֹחַ קַרְדֶּמוֹנִי נִטְבָּל בְּבֹץ מְזֹהָם, לַהַט צְמַרְמַר שָׁתַת דָּם דֻּבְדְּבָן וְנִגָּר. נָשַׁל דָּבָר, מָעַד, כָּשַׁל. בַּעֲקֵבִי הֻשְׁחַל עֹקֶץ דֻּבְשָׁנִי וַהֲרָגַנִי בְּאִבְחַת אֵיבָר נֶהֱדָר, קוֹץ חַד לָשׁוֹן בִּתְנוּעָתִי הֻחְדַּר וּלְמֶשֶׁךְ חַיֶּיהָ נִשְׂרָד וְנוֹתָר.  שְׁאַג מֵעָלַי כְּאַרְיֵה, הֱיֵה לִי מֻשְׁלָם, צְוַח לְמַרְגְּלוֹת כְּשֶׂה, הֱיֵה נֶעֱדָר, הֱיֵה מָתוֹק וּמַר, אֶרוֹס עֲשֵׂה אֶרוֹס אֶרוֹס הֲרֹס.

מיא שם-אור

מתוך ספרה ‘שנה של סוכריות‘, הוצאת אבן חושן, 2007

  

זָהוּב

כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אֲנִי כְּשֶׁנָּהַם עָלַי אֶת שְׁמוֹ רוֹכֵן קָרוֹב אֵלַי בַּקָּפֶה

בַּלַּיְלָה הֵרַחְתִּי אוֹתוֹ. כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אֲנִי כְּשֶׁנָּהַם אֶת שְׁמוֹ

מֵעָלַי רוֹכֵן לֹא רָחוּם שׁוֹפֵךְ עָלַי שֵׂעָר וְעֵינַיִם כֵּהוֹת – לַעֲשׂוֹת

אוֹתִי שְׁפוּטָה בְּחַצְרוֹת תֵּל אָבִיב הַדְּחוּקוֹת כְּשֶׁרָאָה אוֹתִי

בַּקָּפֶה בַּלַּיְלָה נוֹהֵם מֵעָלַי אֶת שְׁמוֹ רוֹכֵן עָלַי מַסְנִיף מַבִּיט בִּי

חוֹמֵד לִסְטֹר לִי לְהוֹרִיד מֵעָלַי לְהַכְנִיס לִי – לַהֲרֹס אוֹתִי כִּי

חוֹלַת אַהֲבָה אֲנִי

לְמֶשֶׁךְ כָּל יָמַי

אָ‏מוֹ‏רֶה, אָ‏מוֹ‏רֶה, מַלְאָכִית מְכֻנֶּפֶת, רוּחַ בִּשְׂעָרֵךְ נֶחְשֶׂפֶת וּפְרָחִים סְגַלְגַּלִּים בְּחֵיקֵךְ? פִּיךְ מְפַכֶּה תְּנוּעָה מְכַשֶּׁפֶת, אַתְּ מְאַלְחֶשֶׁת אֶת מֵחוּשֵׁי הַדְּרָכִים. אֲנִי חָבוּשׁ מֵרָחוֹק בִּקְסָמַיִךְ, מֵעֵבֶר לַיָּם הַשַּׂגִּיא לִלְחָשַׁיִךְ קַשּׁוּב. שְׁפַנִּים צְחוֹרִים בּוֹקְעִים אֵלַי מְרַחֲמוֹ הַסּוֹדִי שֶׁל קוֹלֵךְ, נוֹשְׁקִים לְרֹאשִׁי, קוֹרְאִים לִי בִּשְׁמִי. אֲנִי רָתוּק לְגַלַּיִךְ, אָסוּר לִדְמוּתֵךְ, אֲנִי סְפִינַת לִטּוּף בְּמַסָּעָהּ אֵלַיִךְ.

     

שגיא אלנקוה

מתוך ספרו ‘פִּנָּה‘, הוצאת ספרי עתון 77, 2011

  

מסרון מהפלגה

נְשִׁימוֹת שֶׁלָּךְ הֵן פֶּתַח

כְּמוֹ תְּנוּעַת הַשֵּׂעָר תַּחַת מִבְרֶשֶׁת

כְּמוֹ מַעֲבַר חֲצָיָה מִכָּל מָקוֹם לְכָל מָקוֹם

שֶׁהוּא כָּל מַעַבְרֵי הַחֲצָיָה

נְשִׁימוֹתַיִךְ

אַדְווֹת כְּחֻלּוֹת

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ אַהֲבָה רַבָּה

*******       *******

*) תמונת השער: ציור של בני לזרע. 

_____________

ענת חנה לזרע, משוררת, ילידת 1964. ‘בְּעַד הַפִּרְצָה שֶׁבָּאֲוִיר‘ הוא ספר שיריה הראשון שראה אור ב 2013 בהוצאת ספרי עתון 77. שיריה פורסמו בבמות מקוונות בהן ‘יקום תרבות’, ‘תרבות וספרות פלוס’ – הארץ, Y-net, ‘ליריקה’ ובכתבי עת – בהם ‘גג’, ‘שבו’, ‘עתון 77’, ‘מקף’. כותבת רשימות ואנתולוגיות פואטיות בבמות ספרותיות שונות, יזמה עורכת ומנחה סדרת ערבים פרטית – עצמאית בשם ‘ערב פואטי צרוף’, עורכת המדור ‘אירועים ספרותיים’ ב’יקום תרבות.