השאלון עם יואב בלום

1) מהו הספר האהוב עלייך?

יש כמובן הרבה יותר מאחד. לכל תקופה ישנו הספר המגדיר שלה ולא תמיד ספר שהלהיב אותך בתור נער עושה לך את האפקט הנכון, אפילו לא בזכרון, כאשר אתה כבר בוגר יותר. וגם להיפך, ספר שאתה קורא שוב ומתקשר פתאום לדברים שהיו בחייך או מעורר בך משהו שלא היית מודע אליו, יכול לדלג פתאום לראש הרשימה. ועם זאת, אם אני חייב לבחור, אני חושב שהשנינות של “בשורות טובות” (גיימן ופראצ’ט) ביחד עם הכתיבה הטובה להכעיס של “קרוב להפליא ורועש להחריד” (ספרן פויר) לצד המיתיות של “שר הטבעות” (טולקין). אחריהם נדחפים ובאים “תולדות האהבה” (קראוס), “נתניה” (בורשטיין), “איש הקציר” (שוב פראצ’ט) ועוד רבים וטובים.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

פו הדב. זהו איננו רק הספר עצמו אלא החוויה שלמה שיש לי עם העותק הישן, המעט מתקלף עם הפונט המנוקד הקטן והתמונות המעט דהויות. יותר מאשר ספר ילדות אהוב, זהו בעיקר ספר שעליו אני חושב כשאומרים “ילדות”. לצידו עומדים “הסיפור שאינו נגמר“, “פיטר פן” (אני זוכר איך הפרק האחרון שהתווסף מאוחר יותר שבר את ליבי), ו”המפוזר מכפר אז”ר“…

3) מה הספר האחרון שקראת?

שאלה בעייתית קצת. האם זה חייב להיות גם הספר האחרון שסיימתי? אם כן, אאלץ ללכת מעט אחורה בזמן לשלוף מהמדף את התרגום המחודש של “בית מטבחיים 5“. אם אנחנו מוכנים להתפשר על ספר שלא סיימתי ועדיין מחכה לי, נאלץ לעבור על רשימה ארוכה שבה חברים “מדעי החופש“, “ראיונות קצרים עם גברים נתעבים“, “עשרה בדצמבר“, “הסקוטלנד יארד” והפעם השניה שבה אני מתענג של “בינת השכוי“.

אני בהחלט מקווה לסיים את כולם בקרוב.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

לא צלחתי מעבר למספר עשרות עמודים ב”כרוניקות” של בוב דילן, אני מודה שלא לגמרי התחברתי ל”קפקא על החוף” של הרוקי מורקמי, למרות שהבנתי את ההתלהבות מ”סטונר” לא ממש הייתי שותף לה ואני חושש שלא אמשיך לקרוא את המשך הסדרה אחרי “תשעה נסיכים לאמבר“…

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

 אני לא מספיק מעורב בשיח ה”ספרותי” בארץ ובעולם בשביל לדעת מה מוערך ומה לא. ישלי את הספרים שאני קורא, ואם אני אוהב אותם, הם מוערכים בעיני ו”מופצים” על ידי לכל מי שאני מכיר. עברתי על הספריה שלי והבנתי – אין לי מושג.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

כבעלי רעיונות אני חייב להצביע על דאגלס אדאמס וטרי פראצ’ט. כשזה מגיע לכתיבה עצמה, לניואנסים הדקים של הנפש, ג’ונתן ספרן פויר כנראה לוקח.

7) ספר שנתן לך השראה?

כל ספר טוב נותן לי השראה בגוון ובתוכן מסוים. אני יכול לסיים ספר טוב (ובאותה המידה לסיים לצפות בסרט כתוב היטב או סדרה אינטליגנטית) ולהרגיש את הדחף לשבת ולכתוב. אם זה מצליח לגרות לי את בלוטות הכתיבה, לקחת את הדמיון שלי למקום חדש ומסעיר (או מוכר עד כדי רצון מחודש לטייל בו) – זה כנראה יעורר אותי ואף ישפיע על כתיבתי.

8) ספר עיון מומלץ?

להיתקל באושר” של דניאל גילברט נותן לנו מושג לא רע בכלל (לצד אחרים כמו דן אראלי) שאנחנו לא באמת מצליחים לנבא מה יעשה לנו טוב לפעמים ושאנחנו צריכים להפתח גם למחשבה על גבולות ההבנה העצמית שלנו.

***

יואב בלום, 34, סופר מתכנת ובלוגר. לאחרונה יצא לאור ספרו “המדריך לימים הקרובים” בהוצאת כתר. בשנת 2011 הוציא את ספרו “מצרפי המקרים” שהפך לרב-מכר (גם הוא בהוצאת כתר). 

על הספר “המדריך לימים הקרובים” : 

דבר ראשון, בוא ניצור איזה בסיס של אמון.

אתה שוכב על המיטה, עדיין בבגדים. לפחות חלצת נעליים. תודה, באמת.

אתה קורא את הספר הזה כאשר יד אחת מחזיקה אותו באוויר והיד השנייה מונחת מתחת לראשך, וזה השלב שבו אתה מתחיל לחשוד.

חשדותיך מוצדקים. אבל כנראה אתה צריך לקרוא עוד כמה שורות.

ההבנה שהספר הזה מיועד לשימושך חשובה מאוד להישרדות שלך בימים הקרובים.

 

אלו המילים בהם פותח הספר אותו רכש בן שוורצמן, עיתונאי זוטר במשרה חלקית. בוקר אחד הוא מתבשר על ירושה מוזרה שקיבל – בקבוק ויסקי ישן ומסתורי. בעודו עושה דרכו בחזרה הביתה ממשרד עורכי הדין, הוא נכנס לחנות ספרים ונתקל בספר שעל כריכתו האחורית מופיע שמו. הוא רוכש את הספר ומאותו רגע משתנים חייו.

המדריך לימים הקרובים” הוא בעת ובעונה אחת סיפורו של מסע  והוא גם ספר הדרכה אשר בו נעזר הגיבור כאשר הירושה התמימה לכאורה שקיבל מובילה אותו – יחד עם ברמנית חובבת סיכונים וזקנה בעלת עבר מסתורי – לדרך שתכלול צפנים עתיקים שיש לפצח, חוויות שישנו אותו לנצח, והרבה אלכוהול. 

 

 

לעמוד הספר “המדריך לימים הקרובים” באתר של הוצאת כתר לחצו כאן

לבלוג “נקודותיים” של יואב בלום לחצו כאן

 

 

השאירו תגובה