ביקורת אורחת: נטלי סלע על הספר “אור בין האוקיינוסים” מאת מ.ל סטדמן

מה אתם הייתם עושים?

טום ואיזבל שֶרבּוֹרן הם מפעילי המגדלור בג’אנוּס רוֹק, אי מבודד בו נפגשים האוקיינוס ההודי והאוקיינוס הדרומי בתחילת המאה ה-20. הם רוצים ילדים ואפילו נכנסים להריון אך איזבל עוברת הפלה ואחריה עוד הפלה ואחריה עוד אחת, כשהיא כבר בחודש שביעי. 

קצת אחרי ההפלה השלישית של איזבל נסחפת לחוף סירה ובתוכה גבר מת ותינוקת חיה. איזבל משוכנעת שהתינוקת הגיעה אליהם מסיבה מיוחדת ולמרות שטום מבקש לדווח על כך, היא משכנעת אותו לשמור עליה. טום קובר את גופת הגבר ולוקח את הילדה לביתם.  לוסי התינוקת מכניסה המון אור לביתם עד שיום אחד, בעת ביקור בעיר הולדתה של איזבל, הם מגלים את הסיפור מאחורי הגבר המת והתינוקת החיה בסירה. ייסורי המצפון של טום, שכוננו בו כבר זמן רב, מתחילים לכרסם את ליבו. הוא נחוש לעשות את המעשה הנכון ולספר את האמת אך איזבל מסרבת לשמוע על כך. קשה מנשוא עליה המחשבה שתאלץ להיפרד מלוסי אך בביקורם הבא ביבשת העניינים הולכים ומסתבכים כאשר הם פוגשים את האנה, אמה הביולוגית של לוסי. כשטום ואיזבל מבינים שיש ללוסי אמא חיה ונושמת ושבורה לרסיסים מאז שבתה נעלמה, שום דבר כבר לא חוזר להיות כמו שהיה.

הספר הזה לא היה יכול להגיע אלי בהתראה טובה יותר, בדיוק גיליתי שאני בהריון. ראשון. ניסיתי להשליך על עצמי את כל מה שאיזבל עברה. העובר שלי עוד לא בגודל של דובדבן ואני לא יכולה להעלות על דעתי את המחשבה לאבד אותו. אך איזבל איבדה. שלושה ברצף. העובר שלי רק בן כמה שבועות ואני כבר בונה מגדלים באוויר, מדמיינת אותו, את עתידו, את עתידינו. כל יום וכל היום הוא במחשבותיי בשבועות האחרונים מאז נודע לי והוא כבר חלק ממני, אז אם אני נקשרתי ברמה שנקשרתי רק בכמה שבועות, כמה גדול הוא הכאב לאבד עובר לאחר שבעה חודשים? 

נסו לעצום עיניים ולשים את עצמכם במקום טום ואיזבל. מה אתם הייתם עושים במצב כזה? איך אתם הייתם מתמודדים עם זה שהדבר שאתם הכי רוצים, ילד שייתן משמעות לחייכם, נלקח מכם פעם אחר פעם. ואז, תארו לכם, שכבר אחרי שהשלמתם עם המצב הוא לפתע מגיע אליכם “מהשמים”. האם הייתם מחזיקים בתינוקת חזק ומסרבים לעזוב או שהייתם מחזירים אותה?

הנושא בו עוסק “אור בין האוקיינוסים” נפלא בעייני, אם כי סגנון הכתיבה של סטדמן קצת פחות. התחושה היא שהיא כותבת על הסיטואציה ממבט חוץ וחסר היה לי לשמוע את נבכי נשמתם של הגיבורים, את ניסתרי ליבם ורגשותיהם העמוקים יותר, במיוחד כשמדובר במצב כל כך רגיש. 

ובכל זאת – הספר הזה עורר בי, לכל אורכו, תחושות ומחשבות; הוא הציף אותי ברגשות וגרם לי לתהות על הכמיהה לילד, על כך שכאשר ילד נכנס לליבך אין כזה דבר נכון או לא נכון ועל הרצון העז להגן עליו ולא משנה באיזה מחיר. אין מי שיישאר אדיש לסיטואציה שבה נמצאים טום ואיזבל ואתם גם עומדים לשפוך הרבה דמעות לאורכו של הספר, ראו הוזהרתם, אבל לא זה מה שהפך את הספר לרב מכר עולמי, אלא היכולת של סטדמן לגעת בשאלות קלאסיות שכולנו יכולים לשאול את עצמינו – העובדה שהספר מתמודד עם דילמה אנושית שגם מי שאינו הורה יכול בקלות להזדהות איתה. זה יכול לקרות לכולנו, התפאורה כמובן תהיה שונה והזמן הוא מאה שנה מאוחר יותר אבל אף אחד מאתנו אינו חסין. את יכולה להיות איזבל ואתה יכול להיות טום.

 _____________

אור בין האוקיינוסים, מ.ל סטדמן. מאנגלית: ברוריה בן־ברוך. הוצאת כתר. 394 עמ’ 

 ***

נטלי סלע, 28, בוגרת החוג לרוח ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן. בימים אלה מסיימת תואר שני בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון.