משפטי הגולם
הכל החל בפראג לפני 400 שנה בסתם פגישה של שני זקנים: רב יהודי – המהר”ל, והוד רוממותו הקיסר רודולף השני – “משוגע בחסד עליון”. שני אלו, כתבו ו/או לא כתבו איגרת, ואותה איגרת נחתמה על ידי חותמת שעווה של בית הבסבורג, הועברה מדור לדור עד שהיא הגיעה עד הלום – טלביה, ירושלים.
את האיגרת המדוברת אין לפתוח כך קבע המהר”ל עצמו וחיזק הוראה זו הקיסר ירום הודו. ומה יש באותה איגרת אין יודעים כי האב מסרב להפקיר אותה לידי מומחים ותירוציו סתומים כאותה איגרת עצמה. אנשי אקדמיה הולכים ובאים בשאיפה לחקור קלף עתיק יומין זה אולם בתנאים הקיימים אין אלא להכריז כי: “האיגרת למרות שאין הוכחה מדעית שהיא אמיתית, בהחלט יכולה להיות אמיתית” (11).
התגלגל דבר האיגרת והגיע עד לרפובליקה הצ’כית וזו נמלאה חרדה שמא תוכן האיגרת יוכיח כי: “אגדת המהר”ל והגולם היא שטות מוחלטת, הכל הבל, בדותה אחת גמורה” (15). חוששים הצ’כים שאם הנ”ל יצא לאור, אותם תיירים האמורים לזרום אל העיר פראג, יעדיפו להגיע לערים אחרות בהן המיסטיקה אינה מוטלת בספק. כאשר אלו הם פני הדברים, לא נותר לצ’כים אלא לפנות לבית המשפט. בעלות הם רוצים – על האיגרת, על המהר”ל ועל הגולם גם.
גיבורי המשנה של “סטארונובה” מזכירים דמויות קומיקס שהפכו בשר ודם ולעיתים כאלו שנשאבו מקריקטורות של אונורה דמיה. והרי מספר דוגמאות:
- “לד”ר קליינהורן הייתה בטן עצומה. הוא החזיק את בטנו בעזרת שתי כתפיות אדומות ורחבות מגומי ובעזרת חגורה מעור, אם כי השימוש כאן במילה להחזיק עושה חסד בלתי רגיל עם הכתפיות, וגם עם החגורה”. (9)
- עורך הדין שולץ ” שערו כמעט לבן, גופו שדוף. גוון עורו היה צהבהב כמי שבילה את מרבית חייו באור פלורוסנטים. הוא סבל ממיחושים מכף רגל ועד ראש, אבל בעיקר הטריד אותו השיעול היבש שלעולם לא פסק, גם לאחר ששתה תה עם לימון ומצץ סוכרייה חמוצה….” (96)
- השופט רוזובסקי ” איש נמוך ורזה בעל גלימה שחורה ושיער אפור על ראשו. זה היה ראש גדול, שלא לומר עצום, שלא תאם בשום אופן את ממדי גופו….. על פניו היה מרוח חיוך רחב כשל ליצן.” (107)
מיהו הסופר ש.ב. אין לדעת. אולי פסבדונים של מחזאי מוכר, אולי של סופר ידוע, אולי של עורך דין מוכשר. נראה לי שדייג טוב יצליח לדוג רמזים בין השיטין (האב יהושע ניטשנרוב בהיפוך אותיות הוא בורנשטין). כך או כך, הסופר רוצה לשמור על סודיות ואין ספק שזאת יש לכבד. לא רק את זהותו מצליח ש.ב. להסתיר מפנינו הקוראים, אלא גם את סודה של האיגרת שהיא רז כמוס שאינו מתפצח, וכך נשמרת לה נימת המתח מהמילה הראשונה ועד למילה האחרונה.
דברי לצון מתוך רצון הם דבר נפלא. והנה ש.ב. מצא לו מְסַפֵּר מושלם – הבֵּן. זה אמנם גיבור ראשי בעלילה, אך יחד עם זאת הוא מצליח להביט על האירועים בריחוק מה, ולתאר את המתרחש באובייקטיביות יחסית. לעיתים פונה הבן אל הקורא בקריצה ומוסיף למהלך העניינים ניחוח של ציניות, קורט סרקזם, דמיון כיד המלך – והומור, שפע של הומור.
3 עצות
- עצה לכל המתעתד/ת לברוא גולם:
שיטות שונות ומשונות ישנן ליצירת הגולם ואלו כוללות שימוש באותיות עבריות, רישום על קלף, צירופי אותיות והקפות. פרטים מדויקים יותר ניתן למצוא בעמוד 19. גם שכלול שהוא חידוש ניתן למצוא כאן: ” יש המערבבים עם הבוץ שממנו מכינים את הגולם גם מעט שמן זית כדי שתנועותיו של הגולם לא תהיינה מגושמות…”(20)
- עצה לכל עד/ה בבית המשפט:
” אסור להתחכם כשעומדים על דוכן העדים. שופטים מזהים בקלות עדים מתחכמים. זה הדבר שהם יודעים לעשות הכי טוב. והם מאד לא אוהבים עדים כאלו. את השנינות תשמור בבקשה למקום אחר. על הדוכן אתה חייב להיראות כמו פוץ מושלם”. (150)
- עצה למטייל/ת בפראג:
כדאי למתכנן טיול בעיר העתיקה לשים לב למסלול בעמוד 163 אותו מתאר תמאס, מורה דרך ומומחה לתשמישי קדושה יהודיים. כדאי אף יותר להגיע אל הצלב אשר על גשר קרל. “אולי תמצאו שם בחור גבוה בעל עיניים שחורות, אוזניים בולטות ומחודדות שדומה להפליא לקפקא…” (238)
סטארונובה, שמואל בורנשטין. הוצאת גוונים. 238 עמ’, 88 ש”ח.
***
הסופרת דורית קידר הוציאה לאחרונה את ספרה השני “כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית“.
השאירו תגובה