ביקורת ספרים: “צל עולם” מאת ניר ברעם

מאת | 2014-01-14T13:46:42+00:00 14 בינואר 2014|קטגוריות: פרוזה, פרוזה מקור|Tags: , |3 תגובות

בקצרה (מתוך גב הספר):

לכל אחד מאתנו היה את הסיפור שלו. לא התכוונו להתאגד, זה היה רגע טהור של הישרדות: אדם נופל ונאחז ביד, ואם גם היד נופלת? מחזיקים ידיים ונופלים יחד. אמרו שעבדנו בשביל כל מיני אנשים, שניצלו אותנו כדי להשיג מטרות זדוניות, אמרו גם שהיינו אחראים לחורבן, לסבל גדול ולמוות. אנחנו לא ממש כופרים בהאשמות האלה, וברור שיש מעשים שאחדים מאתנו גאים בהם, אחרים מתביישים בהם ועוד כמה טוענים שבכלל לא עשינו אותם. אנחנו לא מבקשים הבנה או חמלה ובוודאי לא מחילה, לעולם לא נבקש מחילה.”

ספרו החדש של ניר ברעם הוא רומן חובק עולם שמציב במרכזו את המערכת הגלובלית, וגיבוריו המגיעים מכל קצות העולם מסתערים על החיים בתשוקה, בתקווה, בפראות. העלילה נעה בין חבורת צעירים לונדונים שלא נשאר להם שום דבר להפסיד ונשבעים לחולל אירוע שיכה את העולם בתדהמה ובין חברת ייעוץ אמריקנית אשר מתמרנת בגמישות בין משטרים בכמה יבשות, ומתמודדת עם איום שעלול להוביל לאובדנה; ובתווך גבריאל מנצור מירושלים, “האיש שנותנים בו אמון”, שחובר לקבוצת אנשי עסקים הנחושים כמוהו לנצל את ההזדמנויות החדשות של שנות התשעים.
במלאכת מחשבת, שמשלבת כמה סגנונות כתיבה, נקודות מבט וזמנים, נשזרים שלושת הסיפורים לרשת של זיקות וקשרים, כמו המערכת הגלובלית עצמה, עד להתנגשות שמאיימת לערער את הסדר הקיים. התנועה ברומן אינה רק בין מרחבים וזמנים אלא גם בין האדם הבודד המבקש לסלול את נתיבו בעולם ובין אותם כוחות רבי-עוצמה המתעקשים לעצב אותו בצלמם.

צל עולם, ניר ברעם. הוצאת עם עובד. 482 עמ’, 98 ש”ח.

על המחבר:

ניר ברעם נולד בירושלים בשנת 1976. שני ספריו הראשונים, ספר לי סיפור אהבה סגול 1998 וילדי נשף התחפושות 2001, ראו אור בהוצאת זמורה ביתן. ספרו השלישי, מחזיר החלומותכתר 2006, היה בין המועמדים הסופיים ל”פרס ספיר” ותורגם לגרמנית. ב-2010 ראה אור ספרו אנשים טובים ב”ספריה לעם”. ערך בהוצאת עם עובד את סדרת “הקלאסיקונים” ואת סדרת העיון “972”. חתן פרס היצירה לסופרים עבריים, תש”ע.

דעתי:

בסוף המאה ה-18 התחוללה בצרפת המהפכה הכי מפורסמת בהיסטוריה ובה ביקשו אנשי המעמד הנמוך, אלה שחייהם הפכו לבלתי נסבלים ולא היה להם יותר מה להפסיד, לשנות סדרי עולם. אבל המהפכה הזאת לא נסובה רק סביב שיפור במעמדם של פשוטי העם, אלא היא הפגישה בין שתי שפות, שני סוגי שיח, שלא יכלו לדור בכפיפה אחת. המלכים ואנשי האצולה ראו את עצמם כמולכים בחסדי האל, ושלטונם הבטיח לאנשי הממלכה חיים טובים בעולם הבא. לעומתם, אנשי המהפכה התעניינו בחיי העולם הזה ודרשו לנהל את המדינה הצרפתית על פי סט ערכים שונה בתכלית. גם במהפכה הקומוניסטית ברוסיה התחולל קרב דומה בין שני סוגי שיח; הצאר הרוסי שלט במדינה בחסדי האל, ואילו הבולשביקים ביקשו לנהל את מציאות חייהם על פי מושגים שונים לגמרי כמו “מלחמת מעמדות” או “היחס לאמצעי הייצור”.  בשני המקרים הנ”ל, סוג שיח חדש וסט הערכים שהוא כלל בתוכו החליף את השיח הישן.

הספר “צל עולם” של ניר ברעם מציע גם הוא מאבק על שיח או “מלחמת שפות”. מן הצד האחד עומדת השפה הליברלית/דמוקרטית/קפיטליסטית ששלטת כיום בתרבות המערב, ומעלה על נס את זכויות הפרט, חופש העיסוק, הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות לקנין וכו’ וכו’. רק שלטענת חבורת הצעירים הלונדונית שמתוארת בספר של ברעם, מדובר בערימה של כזבים ואשליות, כשבפועל שולטת בעולם קבוצה מצומצמת של בעלי הון ובעלי אינטרסים שהולכים ומתעשרים, בעוד רוב אזרחי העולם נידונים למאבק קיום יומיומי וסיזיפי בלי שום אפשרות אמיתית לצאת מהמעגל הזה. לכן חבורת הצעירים מחליטה לנקוט בפעולות אלימות כנגד “השיטה” שאמורות להגיע לשיא בשביתה כלל עולמית שבה מילארד שובתים ינסו להסב נזקים כבדים לכלכלה העולמית ולקרוא תיגר על הסדר הקיים. אולם להבדיל מהמהפכנים הצרפתים והקומוניסטיים, מהפכני “צל עולם” לא מציעים שיטה חילופית ומוגדרת לזו הקיימת היום; הם רק שוללים את הסדר הקיים וחושפים את השקרים והאשליות עליהם הוא מבוסס. אם ברעם היה כותב מניפסט פוליטי, אולי הייתה כאן בעיה; אבל ספרות יכולה להעלות שאלות מבלי להתחייב על תשובות ברורות.

“צל עולם”, מהבחינה הזו, מהווה מצע לדיון. הוא חושף את המנגנונים שמנהלים את העולם על ידי התמקדות בכמה גורמים נבחרים כמו למשל חברת “MSV” האמריקאית, שמנהלת קמפיינים פוליטיים ברחבי העולם ולמעשה ממליכה שליטים ומפילה אחרים ובכך קובעת סדר יום עבור רבים מאזרחי העולם; גוף אחר שמובא בספר הוא קרן גידור שמשתמשת בהון הממונף שלה כדי להשפיע פוליטית, גם בישראל. הבעיה היא, לדידו של ברעם, שהשיטה הקפיטליסטית שבה פועלים הגופים האלה (שמבוססת על ליברליזם ודמוקרטיה) מסוגלת להכיל בקלות גם את הביקורת נגדה (אפשר לקרוא על כך בציטוט המובא בסוף הפוסט הזה). לכן הפתרון לבעיות שהשיטה הקפילטיסטית מייצרת לא יכול לבוא מתוכה, אלא רק מחוצה לה – על ידי החרבתה. האשליה הדמוקרטית שמשרתת את הקפיטליזם היא שהצבעה בבחירות לאדם כזה או אחר (יאיר לפיד למשל, או שלי יחימוביץ) תוכל לשנות את המדיניות הכלכלית ולהיטיב עם המעמדות הנמוכים; אבל בפועל השיטה לא משתנה והכלכלה העולמית מתנהלת בצורה כזאת שרוב אזרחי העולם “נושאים בכל הסיכונים של הקפיטליזם,” כפי שאומר ג’וליאן מהחבורה הלונדונית “ואף פעם לא באמת חולקים ברווחים” (ע”ע תספורות טייקונים). מכאן נובע שהפתרון היחיד הוא להחריב את הקיים ולבנות משהו אחר במקומו – וזה מה שמבקשים לעשות חבורת צעירים מלונדון שמרגישים שאין להם יותר מה להפסיד.

מבחינה ספרותית, הקריאה ב”צל עולם” יוצרת רגשות מעורבים. מצד אחד העלילה של ברעם היא מלאכת מחשבת שמורכבת מכמה צירי עלילה וכמה סגנונות כתיבה, כך שהקורא מגיע לסוף הספר כשהוא מצויד בהיכרות מעמיקה ותובנות לגבי העולם שהוצג בפניו – בדומה לרומנים הגדולים של המאה ה-19. מן הצד השני, יש גם כמה בעיות בכתיבה של ברעם; ראשית, מספרן הרב של הדמויות (במיוחד בחבורה הלונדונית) גורם להשטחה של כל אחת מהן ומקשה על הקורא לעקוב אחר העלילה, לא כל שכן להזדהות עם הדמויות. שנית, למרות שהספר נכתב בעברית, הקריאה בו נותנת תחושה שמדובר בספר מתורגם; לכאורה, הבחירה של ברעם לעסוק בגלובליזציה היא זו שהכתיבה את המגמה הזו, אבל נדמה לי שבכל זאת יש כאן פספוס ספרותי, כיוון שאחד המדדים שבהם נמדדת ספרות טובה הוא השימוש הייחודי של הכותב בשפה. “צל עולם”, אפוא, לא אחיד ברמת הכתיבה שלו, ולצד פסקאות מבריקות, ישנם גם חלקים שכתובים בעברית מאונגלזת שפוגעת באסתטיות של הטקסט.

עם זאת, ולמרות הבעיות המסוימות שצוינו לעיל, אין ספק ש”צל עולם” הוא ספר מרשים וייחודי בנוף הספרות הישראלית (ואולי גם העולמית). אמנם לאחרונה פורסמו כמה ספרים עבריים שעוסקים בנושאים כמו כסף וכלכלה – נושאים שנעדרו בדרך כלל מהספרות הישראלית – אבל “צל עולם” בכל זאת ייחודי בדרך הסיפור שלו ובבחירה השאפתנית שלו להתייחס לדמויות מכל העולם ולא רק לנקודת המבט הישראלית (אם כי גם היא קיימת בספר).

ההפיכה של “צל עולם” לרב-מכר מיד עם צאתו משמחת אותי מאוד ומעוררת בי תקווה שאולי עוד אנשים ייחשפו לעוולות הקפיטליזם ולמנגנונים השולטים בעולמנו. אולם לצערי, אף אחד בממשלה לא קרא להחרים את הספר, אף אחד לא חשב שהוא מסיט לאלימות ומאיים על יסודות הדמוקרטיה הישראלית (או העולמית), ולפי פילוח לא מדעי של קוראי הספרים בישראל, אני מניח שהספר התקבל באהדה גדולה ע”י אותם בורגנים, ואני ביניהם, שמודעים לעוולות הרבות בעולם, מצקצקים נגדן בלי סוף, וממשיכים לשרת את השיטה תוך כדי הנאה מפירותיה.  

הייתי רוצה שנחיה בחברה שבה לספרות יש כוח לזעזע ולעורר מחלוקת ושספרים כמו “צל עולם” ייצרו דיונים סוערים; כמובן שאני לא מתגעגע לתקופות שבהן אסרו סופרים או הוציאו אותם להורג על דברים שכתבו ואני לא מאחל לניר ברעם להיות מוגלה לאי בודד, אבל הייתי רוצה ששערוריות ספרותיות לא יקומו רק בעקבות ספרים כמו “50 גוונים של אפור”.

“צל עולם”, אם כן, הוא ספר שראוי לעורר שערוריה ואולי זה גם יקרה יום אחד. בינתיים, כדאי מאוד לקרוא אותו כדי להבין טוב יותר את העולם שאנחנו חיים בו.  

  

 

 

ציטוט נבחר:

הרי היום כל אחד יכול להכריז שהוא משהו אחד ואחר כך דבר אחר, בלי קשר להון שלו, למעמד שלו, למקצוע שלו. אף אחד כבר לא מצפה שיהיה קשר בין המעמד שלך ובין השקפת עולמך, כמו שאין יותר קשר בין דיבורים למעשים. אני הרי בפייסבוק בזהות בדויה, ואני רואה הרבה אנשים שבבוקר עובדים בקרנות הון סיכון, משרתים תאגידים, עובדים בעיתונים וערוצי טלוויזיה שבידי אוליגרכים או במשרדי ממשלה, ובערב הם חוזרים הביתה ובפוסטים בפייסבוק נאבקים בחירוף נפש בקפיטליזם, בכיבוש, בתקשורת המושחתת, בזבל שהטלוויזיה משדרת. אני לא מבקר אותם, הקפיטליזם מעביד את כולם בשירותו, גם את מתנגדיו, זו הגאוניות שבו. בניגוד למשטרים טוטליטריים הוא מכיל הכל, אם אתה עובד עבורו מצדו תיילל ותשמיץ כמה שאתה רוצה.

על הספר ברשת:

אורין מוריס,  NRG

שירה סתיו, הארץ

נטע הלפרין, ישראל היום

סימונה באט, וואיינט

מירב גולן, אימגו

 

3 תגובות

  1. abumidian 15 בינואר 2014 ב- 12:20 - Reply

    Reblogged this on abumidian.

  2. יגאל חפץ 9 בנובמבר 2014 ב- 11:30 - Reply

    ניר ברעם הינו סופר מאוד פורה ורציני לעניות דעתי בספרו הנוכחי-“צל עולם”הוא חזה במודע או שלא במודע את עלייתה של דעא”ש הן בלונדון הנערים הבריטים שאין להם כ”כ מה להפסיד,ואת עלייתו של האיסלם הקיצוני כגון ג’אבהאת אל-נוסרהודומיהם

  3. mairav 12 במרץ 2016 ב- 20:07 - Reply

    העיקרון שברעם מציג, של הכלת כול שמאפיין את הקפיטליזם, נכון יותר הקפיטליזם החדש, אין בו חידוש. אלה דברים ידועים. ידוע מכבר שזה הרבה יותר חודרני מכך, וכתבו על כך מומחים ידועים שהקפיטליזם החדש חודר ומשתלט על האישות האהבה והמין ושולט בכול תחום שהוא בחיינו, לא רק בתחום הכלכלי. הסופר לא מתמודד עם המצב הזה וכנראה אף לא יודע עליו. אחד המבקרים כתב שלפי השפה שבה הספר כתוב, הגלובליזם השתלט גם על הסופר. טוב, הוא רק רצה להקל על תרגומו בדרך לרב מכר גלובלי. ההצעה של הספר- להתארגן למרד באמצעות הרשת או פייסבוק, מזכירה לי נער בן טובים תמים עם כוונות טובות.

השאירו תגובה