השאלון עם דניאל עוז

1) מהו הספר האהוב עלייך?

אני מקווה שלא יקרה אסון אם אשאיר את המשבצת הזאת ריקה, בתקווה שעוד יצא לי לקרוא אותו. אני באופן כללי לא קורא מספיק, ולא מרגיש שהגיע זמני לענות על השאלה הזאת.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

הספרים הראשונים שלי היו באנגלית. בשיקלול האיורים, גדלתי על ריצ’ארד סקארי (בעיקר “What Do People Do All Day“), אולי עוד יותר מד”ר סוס. יש שם כל כך הרבה פרטים שילד חוזר לזה עשרות פעמים והחוויה הלימודית נמשכת. מאוחר יותר ובתרגום לעברית – ספרי המומינים של טובֶה יאנסן, שיש בהם מה שילד באמת צריך: סיפור טוב והמון דמיון. בלי פדגוגיה.

3) מה הספר האחרון שקראת?

ארמה מעט ואציין את האחרון שהתפעלתי ממנו: “ילדה יקרה” של וויליאם סארויאן בתרגום י. צבי, מהדורת כיס מלפני קום המדינה, שכריכתה נושאת משום מה את הכותרת “ילדה עקרה”. סארויאן הוא סופר עם נשמה יתרה, ואני חולה על תרגומים מיושנים. הדיאלוג הזה למשל:

ניילסון אמר: “הלו, האתה הוא זה, ג’ו?” / “ראלף,” אמר ג’ו, “ברצוני להגיד לך, שגמרתי אומר להשכיבך הלילה; סבורני, שכבר הגיעה שעתך לפרוש מהזירה”. / ניילסון פרץ בצחוק וחירף את ידידו באיטלקית. / “אטפל בך, ינוקא”, הבטיח ניילסון, “ואתה יודע, שאני אוהב מאגרף תוקפני”. / “ואל תגיד אחר כך, שלא הזהרתיך”, אמר ג’ו. / “להתראות בזירה”, אמר ניילסון. / בזירת המאגרפים אמר לו ג’ו, שעה שתקעו כף זה לזה: / “אכן, זה יהיה קרב”. / “אוקיי, ג’ו”.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

התנ”ך. זה ספר גאוני, אבל לא אלפי-שנות-שפיכות-דמים גאוני.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

“כנפי השחר“, כינוס שיריו של שלמה זמיר, שהוא גדול המשוררים החיים בינינו ואין זמיר בעירו. אני משער שהממסד פסח עליו כי הוא עיראקי, והרדיקלים המזרחים פסחו עליו כי הוא אבסורדיסט במקום לשרבט פלקטים. יום אחד עוד נכה על חטא ונגלה אותו. גם מפוגל התעלמנו בימי חייו.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

גם השאלה הזאת מפחידה וגדולה על מידותי. בשירה? נגיד וולך, זמיר (אני פטריוט)… בהגות? קאנט, הוסרל… בסיפורת? לא מרגיש שקראתי מספיק. בינתיים, אולי קפקא, אולי תומאס מאן.

7) ספר שנתן לך השראה?

כל הספרים הטובים נותנים לי השראה. אבל אציין דווקא את Lunar Notes, הספר שבו Zoot Horn Rollo, שהיה הגיטריסט של להקת הקסמים של קפטן ביפהארט, מתעד את תולדות אחד הפרוייקטים המטורפים והיצירתיים ביותר בתולדות המוזיקה האמריקאית ובכלל. מזווית שמרנית מתואר שם חלטוריזם, ברדק וניהיליזם גמור כלפי המסורת של מהי מוזיקה. אבל בעצם זה ספר שמרמז איך להיות אמן אמיתי, להתעלם מהכללים, להתחיל כמעט מאפס ולבנות אסתטיקה אישית, שמבחינה פנימית היא מוקפדת וחרוצה ביותר.

8) ספר עיון מומלץ?

“מניפסט החלאה” של ואלרי סולנאס. השפעה מכרעת עלי בצעירותי.

 ***

דניאל עוז, 35, משורר, מלחין ובעל תואר בפילוסופיה בהצטיינות מאוניברסיטת בן גוריון. בשנות האלפיים הקליט שני אלבומים של לחניו עם החמישיה הכלית “המפתחות לצוללת”. ספרו השני “שיירי אהבה” ראה אור ב-2013 בהוצאת אבן חושן.

 לעמוד הספר “שיירי אהבה” באתר של הוצאת אבן חושן לחצו כאן. 

לבלוג של דניאל “קץ הפלאות” לחצו כאן. 

לעמוד הפייסבוק שלו לחצו כאן.