השאלון עם בועז כהן

1) מהו הספר האהוב עלייך?

שאלה בלתי אפשרית שאנסה לענות עליה איכשהו. אני אוהב סיפורים טעוני רגש ויצר, עם מימד מלנכולי. לכן “דבלינאים” של ג’יימס ג’ויס כמו גם אסופת הסיפורים של אנטון צ’כוב “הגברת עם הכלבלב וסיפורים אחרים” אהובים עלי במיוחד, כי שניהם קבצי סיפורים של גאונים עצומים החוקרים את מהות הקשר שבין גבר לאישה. ב”הגברת עם הכלבלב” של אנטון צ’כוב יש הכל, והרוסי הגאון הזה היה אמן התמצות. גבר נשוי, אישה נשואה, נפגשים על חוף הים, בחופשת הקיץ. מתפתח ביניהם רומן ארוך וללא עתיד. זה רק ההווה שמאתגר אותם, גורם להם לאושר, וגם לעצב, הוא לא יכול להתגרש, היא לא יכולה לעזוב, לשניהם יש ילדים, ומשפחה, ומעמד – אבל הם מאוהבים זה בזו. קשה לתפוס שצ’כוב כתב בסוף המאה ה-19 יצירה שמהדהדת כל כך חזק עמוק אל תוך המאה ה-21. בעיני “הגברת עם הכלבלב” הוא גדול הסיפורים הקצרים בכל הזמנים. ג’ויס, לעומת זאת, הצליח לתפוס את מהות העיר דבלין ואנשיה המיוחדים, אבל הדינמיקה הרגשית שבין הדמויות נכונה גם היום לכל עיר ולכל מקום. סיפורים כמו “אוולין”, “מקרה מצער” ו”המתים” הם סיפורים נצחיים, בעיני.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

 “טימור וחבורתו” מאת אַרְקָדִי גַיְדָר, שהיה קצין בצבא הרוסי וסופר ילדים מחונן, כתב שתיים מהנובלות המרטיטות ביותר שקראתי אי פעם: “טימור וחבורתו” ו”קורותיו של המתופף”. הוא גוייס בגיל 14,  נלחם ובגיל 17 כבר הפך למפקד פלוגה. בגיל 20 נפצע בקרב ושוחרר מהצבא. עם פנסיה לכל החיים החליט להשקיע את שארית חייו בכתיבה. “אתם מבינים?”, הסביר מאוחר יותר, “כששירתתי בצבא הייתי עדיין ילד, ולכן אני רוצה לספר לילדים על החיים שלי שם, איך זה התחיל ואיך זה נמשך ונגמר. הרבה מאוד ראיתי בנעוריי והרבה יש לי לספר”. הגבר בן ה-20 הפך לסופר ילדים, וכתב הרבה. ללא הרף. בקצב של ספר אחד לשנה. ספרים קצרים, מחולקים לפרקים וכתובים היטב, רוויים במתח והומור, שהפכו אותו למפורסם ואהוב בקרב מי שגדל בברית המועצות בין שתי מלחמות העולם. ב-1941 החליט גידר שהוא לא יכול לשבת בבית, כשצבאות גרמניה מחוללים הרס וזורעים מוות וחורבן. הוא סיים את כתיבת הספר החדש, “מעשה בנער טימור וחבורתו”, לבש את המדים הישנים שהיו תלויים בארון, סגר את הדלת והבטיח לחזור אחרי המלחמה. בדרך לחזית הוא השאיר את צרור הדפים אצל המו”ל שלו

גידר נפל בקרב בחזית אוקראינה שבוע אחרי ש”טימור וחבורתו” יצא לאור. הוא לא זכה לראות את הספר הופך ללהיט ענק בקרב בני נוער ברוסיה, מתורגם ל-27 שפות זרות ומשפיע עד כדי כך, שבמקומות שונים בעולם הוקמו “חבורות טימור” של נערים מתנדבים למען אזרחים. בישראל הוא תורגם מרוסית בידי דוידה קרול בשנת 1970 ויצא בהוצאת “מסדה”, בכריכה המאגדת גם את הנובלה הנפלאה “קורותיו של המתופף”. אני מאוהב בספר הנפלא הזה, וכל כך חבל לי שמעטים מכירים אותו.

3) מה הספר האחרון שקראת?

 “שעה חופשית” של ארקולה ליסארדי (הוצאת זיקית).  רומן ארוטי נועז, אמיץ, חשוף, חזק, חכם, מעורר (גם מחשבה, וגם מינית). ליסארדי מאורוגואי בועט במוסרנות ובהתחסדות של החברה המערבית. הוא מתאר רומן בין מורה נשוי ומורה נשואה, שבוחרים זה בזו לסקס מספק ומסעיר, מבלי לפרק את משפחותיהם. הספר הזה הרבה יותר עמוק ומקסים ממה שאפשר לקלוט בקריאה ראשונה ושטחית. הרבה מעבר למימד הסנסציוני, לכאורה, שבו. הוא פוקח תודעה.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

תעלומת הקבר המכושף של אֶדוּארדוֹ מֶנדוֹסָה (הספריה החדשה/הקיבוץ המאוחד). ספר שתורגם להמון שפות, יצא בעשרות מהדורות בספרד, הפך לסרט קולנוע, ואני נותרתי אדיש ותוהה מולו. הגיבור היה דוחה  ומזוהם ובזוי, בעיני, הסיפור לא מצחיק ובסופו של דבר הרגשתי שבזבזתי את זמני.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

 “עזוב אותך מיוגה“/ ג’ף דייר (חרגול).  אסופת סיפורים שהן בין עיתונות מזהירה לבין ספרות רעננה, וג’ף דייר הוא כותב ענק,  נווד המכור לריגושים ומתנסה בכל, ועובר מארץ לארץ, מעיר לעיר, מטריפולי שבלוב לרומא שבאיטליה, לפסטיבל האדם הבוער באמריקה, למסע סמים באמסטרדם וארוחת בוקר פסיכדלית בדטרויט, והכל טובל בציטוטים ותובנות מהספרות, מן הפסיכולוגיה ומן הפילוסופיה. הספר גם תורגם נפלא לעברית בידי קטיה בניוביץ’ ולא הצלחתי להבין איך הוא לא הפך ללהיט ענק כאן, כשכל כך הרבה ספרים בינוניים ומיותרים נמכרים ביותר מדי עותקים.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

ללא שמץ של ספק, אנטוניו מוניוס מולינה הספרדי. הוא גאון עצום. הכותב החי הגדול ביותר. “בלעדיה“הוא ספר חובה, “החורף בליסבון” הוא יצירת מופת ג’אזית מלנכולית ו”אשרי האיש” הוא מסע מסקרן אל העבר, אבל מעל כולם, בראש, ניצב “ירח מלא” (ספריה לעם, עם עובד), רומן מתח פסיכולוגי, דוסטוייבסקי פוגש את ריימונד צ’נדלר, פילם-נואר ספרותי, גאוני, מסוגנן, מפואר, עם דמויות שלא מניחות לך וכתיבה שהיא סוג של מצלמת קולנוע, העוברת מנקודת מבט, לנקודת מבט אחרת.

7) ספר שנתן לך השראה?

בעיקר סופרים בריטים מודרנים. אני אוהב את האלגנטיות והתנופה והאומץ שלהם,  “מועדון האדיוטים” של ג’ונתן קו, שמתאר התבגרות בשנות השבעים, דר הפרוגרסיב, הפולק והפאנק, “גן הבטון” המופלא והמופרע של איאן מקיואן שמתרחש גם הוא בשנות השבעים, בג’ונגל אורבני בפרבר לונדוני, “איש קטן ירוק” המצחיק והמפתיע של סיימון ארמיטאז’ או “גברים” של וורוויק קולינס, ספר אנושי ומצחיק עד דמעות. אבל בעיקר שאבתי השראה מ”הבודהה מהפרברים” של חניף קוריישי (כנרת זמורה). קראתי ואמרתי לעצמי: גם לונדון, גם שנות השבעים, גם מוזיקה, גם סקס?  זה בדיוק הספר שאני הייתי צריך לכתוב!

8) ספר עיון מומלץ?

 לא יכולתי להניח מהידיים את “אנגליה חולמת” של ד”ר עודד היילברונר (הוצאת כרמל)  שמנתח מצוין את התהליך שעברה אנגליה אחרי מלחמת העולם השניה עד לשנות השישים, הביטלס ותרבות הרוק שהפכה את לונדון לעיר החשובה ביותר בעולם ב-1966. עוד ספר עיון מעולה הוא דווקא ספר ישן שאני חוזר אליו כל הזמן הוא האמן בתרבויות העולם של בן-עמי שרפשטיין (עם עובד). אני חוזר אליו כל הזמן. הוא עשה לי סדר בראש, עם החלוקה של טיפוסי אמנים, האמן המושחת, כמו ורלן, רמבו ובודלר, האמן הסובל, כמו קפקא וקירכנר, האמן הנאבק על שפיותו כמו ואן-גוך ומאלרמה, היוצר הקיצוני, כמו סלבדור דאלי או סטרוינסקי. ספר נפלא.

***

בועז כהן, מוזיקאי ושדרן רדיו 88FM, מגיש תכנית הבוקר “רוקר טוב” ותכנית הלילה השבועית “פרוגרסיב וחיות אחרות”. לאחרונה סיים את כתיבת ספרו הראשון “סיפורים קטנים, תקליטים גדולים”, מסע אוטוביוגרפי-רגשי-מוזיקלי אל המוזיקה שעיצבה את חייו ויצא לגיוס מימון להוצאתו לאור באתר הדסטרט.

לכניסה לפרוייקט ההדסטארט של בועז כהן לחצו כאן

לקריאה בבלוג שלו – “לונדון קולינג” – לחצו כאן

 

3 תגובות

  1. אבנר אלראי 4 בינואר 2014 ב- 20:42 - Reply

    אדוארדו מנדוסה הוא גם מחברו של הרומן הססגוני והכובש “עיר הפלאות”- ספורה של ברסלונה לאורך כמאה שנה. מומלץ לקרוא לפני טיול בעיר זו או תוך כדי הבקור.

    • בועז כהן 4 בינואר 2014 ב- 20:59 - Reply

      יהיה לי קשה לתת עוד צ’אנס למנדוסה, אחרי שכל-כך התאכזבתי מספרו. אבל אני אבדוק. תודה.

  2. doreet 17 בספטמבר 2017 ב- 19:30 - Reply

    תודה גדולה בועז, בשמי ובשם אבא שלי, בן-עמי שרפשטיין, שהוא היום בן 98 וישמח כל כך כשאספר לו 🙂 אין נחת גדולה בשבילו מלדעת שאנשים קוראים את המילים שהוא כתב.
    בשנים האחרונות ראה אור ספר חדש שלו (שיש בו התבוננות מחודשת על חלק מהנושאים שהיו בספרו הקודם) על אומנות ואומנים
    http://www.am-oved.co.il/page_1476

השאירו תגובה