מאמר אורח: אסתי ג’ חיים על חשיבותו של הסיפור הקצר

מאת | 2013-12-31T14:54:58+00:00 31 בדצמבר 2013|קטגוריות: מאמרים ספרותיים|Tags: , , , |3 תגובות

 גלגל הצלה לסיפור הקצר

 

לפני שנים אחדות התפרסמה במוסף הספרים של אחד העיתונים רשימה שכתבתי על דעיכת הסיפור הקצר והסכנה שיכחד. קראתי להציל את הסוגה הנפלאה והמדויקת כיריית אקדח הזאת, מפני שלעולם לא אשכח את הקריאה הראשונה בסיפוריו הקצרים של צ’כוב, את הטלטלה שגרם לי סיפורו “לישון”, ובדילוג לזמנים קרובים יותר-  ההתפעמות מ”אולי תרקדו” של קרבר, ועוד ועוד.

כתבתי אז כי בעולם שבו רק לריווחי כלכלית יש ערך, בין אם מדובר במוצר, יצירה או אדם, כדאי להתייחס אל סוגת הסיפור הקצר כאל שמורת טבע שצמחיה מוגנים ואסור להכחידם. ציטטתי מדבריה של  מוכרת באחת מחנויות הספרים שאמרה: “אני דווקא אוהבת סיפורים קצרים, אבל מה לעשות? הם מצהיבים על המדף…”

כמה שנים חלפו מאז.  במגרות שולחני נערמו, מגובבים זה על זה, עשרות רבות של סיפורים קצרים. אני כותבת אותם כמו נשנוש בין ארוחות. בין רומן לרומן. לא פעם אני מגיעה לארוחה העיקרית שבעה לחלוטין, מפני שהסיפורים הקצרים הם הרבה יותר מארוחות ביניים.

אליס מונרו זכתה בפרס נובל השנה על סיפוריה הקצרים הנפלאים. לא רבים זכו בפרס הזה על קובצי סיפורים קצרים. הרולד פינטר, וסמואל בקט זכו על מכלול יצירתם שכללה גם את הסוגה הזאת. אבל אליס מונרו היא סופרת של סיפורים קצרים בלבד, להוציא רומן אוטוביוגרפי אחד- “חיי נערות ונשים”. זכייתה השליכה גלגל הצלה קטן לסיפור הקצר.

ובפועל, כאן ועכשיו, הוצאות ספרים דיגיטליות מפרסמות קבצי סיפורים קצרים. הן מציעות אלטרנטיבה ראויה ורצינית שאינה מתחשבת רק בדרישות שוק הספרים והקוראים לרומן רחב יריעה, אלא מבקשות להזמין את הקוראים האלה לשוב ולטעום את הקצר והחריף שנלגם בלגימה אחת אך טעמו משתהה על הלשון. ההצעה המפתה הזאת תזכה, אני מאמינה, גם לנענים. וכך, יש לקוות, ינצל הסיפור הקצר. בעולם בו קיים עושר ספרותי ומנעד קריאה רחב, מוכרח לחיות גם הסיפור הקצר, וקיומו בנפש הקורא יחרוג מן הקיום הווירטואלי ככל סיפור –  אם הוא טוב.

***

אסתי ג’ חיים היא סופרת, זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2003. השנה הוציאה לאור את ספרה החמישי, “אנשי פינות“(בהוצאת כנרת זמורה ביתן) ובימים אלה מתפרסם סיפור קצר שלה בתוך אנתולוגיה דיגיטלית בשם “שולחן לאחד” – שישה סיפורים הנוגעים בבדידויות אנושיות – בעריכת עמיחי שלו ובהוצאת “בוקסילה”. 

 בימים אלה יוצאים קבצי סיפורים דיגיטליים בשני אתרים מרכזיים: אינדיבוק ובוקסילה. 

לקובץ הסיפורים החדש מאת נגה אלבלך בהוצאת אינדיבוק לחצו כאן.

לאסופות הסיפורים הקצרים שמציעים באתר בוקסילה לחצו כאן.

 

3 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין 2 בינואר 2014 ב- 10:01 - Reply

    למען האמת, גם ‘חיי נערות ונשים’ בנוי כקובץ סיפורים שאמנם עוסקים באותה דמות ויש ביניהם המשכיות, ובכל זאת סיפורים (נפלאים!).
    אני סקרנית לקרוא את סיפורייך הקצרים, אסתי. שלא לדבר על מסכימה אתך. עוד לפני שהחבל הכלכלי התהדק על צווארנו כל כך, נאמר לפני כעשרים שנה, כבר אז הטלתי ספק בתפיסה הזו שהסופר “מתבגר” מן הסיפורים הקצרים אל הרומן. אני אוהבת מאוד לקרוא רומנים, אבל מי אמר שזו ה-הגשמה בה”א הידיעה?

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 2 בינואר 2014 ב- 17:47 - Reply

    לי יקרה, אכן את צודקת לגבי “חיי נערות ונשים”, אך הוא הדבר הכי קרוב לרומן שכתבה מונרו. לגבי סיפורי שלי, ספרי הראשון, “רקדנית שחורה בלהקת יחיד” עשוי סיפורים קצרים ושתי נובלות קצרות, וסיפורי השתתפו בכל מיני אסופות. בעוד שנה בערך צפוי חצאת קובץ סיפורים ונובלה. אם בא לך את יכולה לקרוא אחד שהתפרסם לא מזמן באתר “אלכסון”
    http://alaxon.co.il/reading/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A0%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%97%D7%94/

  3. לי עברון-ועקנין 2 בינואר 2014 ב- 19:58 - Reply

    בטח שבא לי, אני מיד נכנסת לקרוא. וחוץ מזה, בדיוק בזמן האחרון אני מתמכרת יותר ויותר ל”אלכסון”.

השאירו תגובה