ב-4.12.2013 התקיים טקס חלוקת פרסי סמיט לכותבים צעירים. במסגרת הטקס נשאו דברים שלושה סופרים – נגה אלבלך, אסתי ג. חיים ושמעון אדף – ושיתפו את הכותבים הצעירים בנסיונם הספרותי. על פרס סמיט תוכלו לקרוא כאן.

ראשונה דיברה נגה אלבלך (שהוציאה השנה את ספר “הדחיפה”) והדגישה את הצורך של כותבים לא להתייאש ולנסות שוב ושוב, תוך שהיא מביאה כדוגמה את סמואל בקט שנדחה 42 פעם על ידי מו”לים ובכל זאת לא התייאש. במובן מסוים היא דיברה דווקא אל הכותבים שלא זכו בפרס הנוכחי ולכאלה שנדחו ועוד ידחו ע”י הוצאות לאור.

 

אחריה עלתה לבמה הסופרת אסתי ג. חיים (שהוציאה השנה את הספר “אנשי פינות” שתוכלו לקרוא עליו ביקורת כאן בבלוג) ודיברה על חשיבותה של ההכרה הראשונית (כמו בפרס הזה), ומצד שני על הצורך לבנות את תהליך הכתיבה גם בלי שמגיעה רוח גבית ומעודדת.

 

ולבסוף עלה הסופר שמעון אדף (שזכה בפרס ספיר האחרון על ספרו “מוקס נוקס”) ודיבר על טרנדים בספרות ועל הנסיון לגייס כותבים לכל מיני רעיונות (בין אם רעיונות לאומיים כמו בקום המדינה, ובין אם רעיונות כלכליים, סביבתיים, הומניטריים וכו’). בגלל נסיונות הגיוס האלה, אדף מציע לכותבים צעירים לפתח את היכולת להגיד “לא”. אסור לכותבים, לדידו, להתמסר במאה אחוז למציאות שאופפת אותם והם צריכים לחשוב אם לדבר שהם כותבים יהיה אותו כוח גם בעוד 20 שנה. חוץ מזה, אדף גם התפשט באמצע הנאום .

 

 

לנאומים של חני שטרנברג ויואב איתמר במסגרת לחצו כאן וכאן. 

לעמוד הפייסבוק של פרס סמיט לחצו כאן.