ביקורת אורחת: אור בן צבי רייף על “כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית” מאת דורית קידר

מאת | 2013-12-09T14:25:32+00:00 9 בדצמבר 2013|קטגוריות: פרוזה, פרוזה מקור|Tags: , , |0 תגובות

ממתק כשפני

 

כאשר מגיעים ספרים חדשים לספריה, נהוג בקרב הספרנימיות (טוב, אלה שקוראים ספרים, לפחות) להתלהב מהם, גם כשאין ממש ממה. כל אחד – טעמו, כל אחת – טעמה, ועם זאת ברור שיש דבר אחד שלא מלהיב איש: ספרים בהוצאה עצמית. לרוב מדובר לא בהוצאה עצמית של ממש, אלא היעזרות בגוף הוצאה לאור מפוקפק משהו המספק שירותים כאלה ואחרים. לא כן הספר בו עסקינן: כאן מדובר בהוצאה עצמית, כלומר הוצאת המחברת ממש. ולומר את האמת,  לא השגחתי בכך עד שפתחתי וחזיתי בגופן הבלתי רגיל בו הוא מודפס. אז עד כאן דעות קדומות ומכאן והלאה – כוכב זהב מובטח לכל סופר וסופרת שהולכים בדרך החתחתים של הוצאה עצמית אמיתית.

הדמות האפונימית, כומיש, היא בתחילת הספר  “קטנה עבריה בת ט’ שנים”. לכומיש ישנה אמא (מחלפתא בת חאתוי), הנוטה להתעמר בה, עד כדי כך שבחלקו הראשון של הספר נדמה שמדובר בסיפור סינדרלה קלאסי שהולבש על המאה החמישית בפרובינקיה הפלסטינית הדרומית (היא יהודה). פשעה של כומיש מסתכם בשש אצבעות בכל כף (“בוהן מוכפלת”) ונקביותה, מה שמקנה לה מעמד מיידי של חשודה בקשר עם עולם השדים והכשפניות. אבל עולמה של כומיש מלא גם בטוּב: סבתה חאתוי חולקת עמה שפה סודית של “קליקלוקים”, בעל המחבצה, יוסף הננס לו רוחשת אהבה ספק אפלטונית ספק רומנטית, והאישה שהצילה אותה מלכתחילה, הכשפנית ניודוך בת קשתי.

במהרה, כומיש תקרע מעל הטוב שבחייה ותעבור מסע התבגרות מלא טראומות (עד כאן סינדרלה), מסע אותו עוברות נשים – מה זה נשים, ילדות! – רבות גם היום. לא אכביר על כך במילים, מלבד המילה טריגר אותה נהוג להצמיד בימינו לכל דבר שעשוי להכאיב. אז טריגר, גורו לכם, ובעיקר לכן.

זועקים הילדים: “הובטחו כשפיים עבריים!”, ובכן הכשפים העבריים, דהיינו קריירת הכשפנות של כומיש, קומפלט עם ברכת כהנים משודרגת (“ב’ אצבעות מזה וב’ אצבעות מזה וב’ אצבעות ביד ימין. דוגמה זהה אני מותחת גם יד שמאל, וכך נפרשת לה מניפה מרשימה מיוחדת במינה, שלא נראתה עד כה מקשטת את כף ידם של בני אנוש.”, עמ’ 215) מגיחה רק בחלקו האחרון והקצר ביותר של הספר, ובלאו הכי מתוארת בדלילות. ספר פנטזיה עברי עתיק, מהסוג שהיה עליו להיכתב כבר לפני שנים, לא תמצאו כאן. עם זאת, עונה הספר על יתר הדרישות שהוצבו לו, והוא ממתק ספרותי קל יחסית לעיכול (מינוס מה שתואר-לא-תואר בפסקה שקדמה); בעצלותי, ארכה הקריאה יותר משבועיים, אבל במאמץ מרוכז ניתן לקוראו גם בימים ספורים.

לעתים השפה ששמה קידר בפיה של כומיש מהונדסת מדי, עשירה מדי ואף גובלת בהצטעצעות. דבר זה אינו מקלקל את חווית הקריאה, מפני שניכר שהושקעה מחשבה רבה במלאכת הכתיבה; מצאתי את עצמי ממלמל כי אי אלו תקבולת חרוזים בשרשרת הפרושים לאורך הספר (“אני רוכבת עלי גלי תאווה, אני הופכת לים של להבה”, עמ’ 181), אינם נחוצים לה, לכומיש, ואולי נוכח פה רצון עז של המחברת לדובבה בקפדנות מבעד למסכי העתים, אבל הדרך לגיהינום רצופה, כידוע, כוונות טובות.

 

 כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית, דורית קידר. הוצאת עצמית, 228 עמ’, 69 ש”ח.

***

אור בן צבי רייף, 25, סטודנט לספרות וספרן בספריה העירונית בגבעתיים. מנהל את הבלוג הספרות “מתחת לאות” ובו הוא כותב על ספרים ועל חוויותיו כספרן. 

לכניסה לבלוג “מתחת לאות” לחצו כאן

השאירו תגובה