השאלון עם נועם נגרי

1) מהו הספר האהוב עליך?

שאלה קשה ביותר. אין תשובה חד-משמעית לשאלה שכזו, אך אסתכן ואומר: “חלל וכו’: מבחר מרחבים” של ז’ורז’ פרק. מפעם לפעם אני מוצא את עצמי חוזר אליו בין קריאת ספרים אחרים, בין תקופות שונות ובין מצבי- רוח. יש בו משהו שתמיד מחזיר אותך אל הבסיס- בכתיבה, בתחושות ובחיים בכלל! אהוב עליי במיוחד המשפט: “המרחב מתמוסס כמו שהחול נוזל בין האצבעות. הוא חולף עם הזמן ולא משאיר לי אלא קרעים חסרי צורה.”

2) מהו ספר הילדים האהוב עלייך?

בתור ילד אהבתי מאוד את סדרת ספרי “ג’ינג’י” של גלילה רון- פדר- עמית. הייתי עוקב בדריכות אחרי כל ספר שיוצא. לפעמים הייתי מעמיד בחדרי סצנות שונות מתוך הספרים. אין ספק שהסדרה הזו לימדה אותי להתחבר לדמויות וללכת איתן “עד הסוף”. כך למשל כשיצא הספר: ‘מושיק הולך לחוג קראטה‘- קראתי את כל הספר כשאני לבוש בחליפת הקראטה שלי (גם אני הייתי מתאמן באותם ימים). וכך, תוך כדי קריאה ובין הפרקים הייתי מתאמן על תנועות או קאטות שלמדתי גם אני.

3) מהו הספר האחרון שקראת?

ילדה עם שיער מוזר‘ מאת דייויד פוסטר וואלאס. את דייויד פוסטר וואלס גיליתי רק לאחרונה ואני צמא לכל פיסקה ממנו. זהו אוסף סיפורים קצרים ומסות שלו. יש בו משהו שגורם לך להיטלטל בין תקווה לייאוש, בין הפשוט למורכב. כך או כך הוא תמיד בועט בבטן. או לפחות בבטן שלי.

4) איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה?

על אף אהבתי הגדולה להמינגווי– ובטח המוני אנשים יחלקו עליי בנושא זה- אני חושב ש’הזקן והים‘ הוא ספרו החלש ביותר. אני מוצא שספרים אחרים שלו כמו: ‘איים בזרם’, ‘למי צלצלו הפעמונים’ וסיפורי ניק אדמס טובים בהרבה.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

בהקשר הזה אני חייב לציין את ‘מוטי‘ של הסופר המצוין אסף שור. כלומר אינני בטוח שהוא לא זכה להצלחה מבחינת מכירות, אבל אני סבור שהוא לא נכנס מספיק אל התודעה של אנשים. לטעמי שור הוא אחד הסופרים המרתקים שפועלים כיום בארץ. אני צמא לכל ספר שלו וכולם מצוינים, אך בעיני זהו הספר הטוב ביותר שלו.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

שוב שאלה קשה מאוד. הייתי אומר שבארץ אני הכי מחובר ליואל הופמן. כל ספר שלו יכול להיקרא דרך עשרות זוגות עיניים ותמיד כיף לחזור אליהם ולגלות משהו חדש. הוא קשה לקריאה, ולא תמיד מובן אבל בהחלט תמיד מעורר השראה! מן הסופרים בחו”ל אני מאוד אוהב את מישל וולבק. יש בו משהו כל כך מנוכר אבל כל כך אמיתי. בסוף כל קריאה באחד מספריו אין סיכוי שלא תסתכל סביבך ותשאל: היכן אני לעזאזל?

7)  ספר שנתן לך השראה?

מתלבט בין ‘החיים הוראות שימוש‘ של פרק לבין הסיפורים הקצרים של קפקא. אתה יודע מה? אין התלבטות- שניהם! (ועוד רבים כמובן).

8) ספר עיון מומלץ?

כל מה שהכלב שלך רצה לדעת ולא היה לו את מי לשאול“. הספר הזה יכול בהחלט להיות אחד מידידיו הטובים של האדם.

***

 

נועם נגרי, 33, מורה, מוסיקאי וסופר. בוגר תואר שני בהצטיינות בסוציולוגיה מטעם אוניברסיטת חיפה, ובוגר מכללת אורנים להוראה בה הוא מלמד כיום. בעבר שימש כמבקר מוסיקה במספר מגזיני תרבות מקומיים, לימד הפקה ותקליטנות במכללת בי פי אם והנחה סדנאות האזנה למוסיקה. עד עתה הוציא שני ספרים: קובץ הסיפורים: “מצופים” (2007, גוונים) והרומן: “רסיסים של אור שבור” (2012, גוונים). כיום הוא עובד על ספרו השלישי.

קטע מתוך “רסיסים של אור שבור” (2012, גוונים):

“מפעם לפעם, כשאני רוצה להמחיש לעצמי שברון לב, אני חוצה תפוח לשני חלקים שווים. אחר כך אני תוהה האם באמת שני החלקים הללו שווים. אם כך המצב, ניתן להתנחם בעובדה כי שניהם חווים אותה מידה של כאב. אני חושב על המילה ‘נחמה’ ואחר כך אני נזכר שאני ככל האדם- אין שום סיכוי בעולם שחתכתי את התפוח לשני חלקים שווים בדיוק. כתוצאה מפעולת החצייה הזו לחלק אחד לבטח כואב יותר מאשר לחלק השני. אני חושב על המילה ‘אכזבה’ ומתנחם בעובדה שאינני אוהב כלל תפוחים.”

 

לעמוד הספר “רסיסים של אור שבור” באתר אינדיבוק לחצו כאן

לעמוד הספר “מצופים” באתר של הוצאת גוונים לחצו כאן.

 

 

 

4 תגובות

  1. יהודה 7 בדצמבר 2013 ב- 19:28 - Reply

    אהבתי. מאוד, אפילו. וזה מפליא אותי, כי זה השאלון הראשון שבו הייתי עונה תשובות כמעט זהות להרבה מהשאלות. נניח- פוסטר וואלס, יואל הופמן, ‘חלל וכו’ (שאצלי הוא לא במקום הראשון, אבל בהחלט במקום של כבוד), ובעיקר – המינגווי. זה נכון, לעזאזל.
    תודה.

  2. Noam Negry 8 בדצמבר 2013 ב- 10:36 - Reply

    יהודה- תודה לך!

  3. אוהדוס 10 בדצמבר 2013 ב- 16:40 - Reply

    נועם נגרי כוכב עליון!

  4. לי עברון-ועקנין 14 בדצמבר 2013 ב- 13:05 - Reply

    מצאה חן בעיני הקריאה האקטיבית בסעיף 2. והביטוי “צמא” לכתיבה של סופרים מסוימים. ואותי כל כך שעמם הזקן והים, מעולם לא צלחתי אותו :))

השאירו תגובה