סיפור קצר: “בטלה מתוקה ו/או קלושר מאושר” מאת דורית קידר

מאת | 2013-11-25T13:57:14+00:00 25 בנובמבר 2013|קטגוריות: סיפורים קצרים|Tags: , |0 תגובות

בטלה מתוקה ו/או קלושר מאושר

 

יש לי הומלס משלי.

שדרות רוטשילד בשיא הפריחה, צאלון סגול, ספסל ושם הוא מקופל.

יום יום אני חוצה את השדרה בריצה קלה, נאבקת בקלוריות סרבניות וזורקת שקל לקופסא.

בלויי סחבות תלויים על רזון, תמיד הוא מאורגן בתנוחה של חילזון ורק ציצת שער שחורה מעידה

שיש כאן בן אנוש.

 

והיום יש לי יומולדת, אני מזמינה אותו לארוחת בוקר.

הוא מזדקף, מתנשף ומגדף בינו לבין עצמו.

הוא יחף.

בהתחלה הוא מהסס. 

אחר כך נמרץ, הוא מתרומם בזריזות, קושר את הבדים שפעם היו בגדים בחבל שהופך לחגורה.

בדייקנות הוא מקפל את הגרוטאה שעכשיו היא מיטה, מרוקן את הקופסא משֶקל ועשרה והולך אחרי.

היום אני נדיבה.

“תזמין כאוות נפשך” אני אומרת בחגיגיות.

“תאכל אשכרה כל מה שבראש שלך” אני מתרגמת.

הוא חושף חיוך הנושר בדרך כלל מתוך פרסומת אמריקאית למשחת שיניים.

“יש לי תואר ראשון בפילוסופיה” הוא אומר בעברית זכּה ואני מכחילה.

“כן” הוא אומר “זה מבחירה”.                                  

אני עדיין שותקת  והוא מוסיף ומגחך “לא רע? הא?”

שנינו נאנחים.

 

היום יש לי יומולדת אנחנו יושבים במרכז, כל הסועדים מסתקרנים.

הוא רוצה גרנולה.

“אין הגיון בשיגעון” אני מצהירה ומזמינה פנקייקס טבועים במייפל סירופ.

“אצלי זה סוג של פרינציפ” הוא אומר.

אני מתחלק ברווחים רק עם חברים או אנשים מוכרים” הוא מצהיר.

“רווחים?” אני שואלת.

“רווחים” הוא עונה.

“יש לי בית צנוע ברמת אביב” הוא מוסיף.

רמת אביב? אני שואלת.

“רמת אביב א'” הוא מדגיש.

“בית מבטון או מקרטון” אני שואלת, יורדת בחצי טון כדי שלא ירגיש שאני חודרת לו לפרטיות.

“דעה קדומה” הוא מאשים.

“והביגוד?” אני שואלת.

“אני עטוף בהידור בתפירה גרועה” הוא מצהיר במלוא הרצינות.

“חסרה רק גלימה” אני תורמת.

“כן”, הוא מסכים, “אולי בסוף העונה”.

“למה לפלרטט עם ההשפלה?” אני מתקוממת.

“עניין של דחייה” הוא מפרש.

“דחייה?” אני תמהה.

“משרה מלאה זו קללה” הוא מבהיר.

שנינו נאנחים.

 

“אצלי בטלה היא צד די מפותח” אני מגלה.

“אצלי זה כישרון טבעי” הוא מגחך.

“ג’רום ג’רום אמר ש’בטלה היא כמו נשיקה'” הוא צוחק וקם.

“תודות!” הוא זורק.

“אולי בכל זאת איזו עוגה?” אני מציעה.

“הזמן כבר אזל. אני חייב לחזור לספסל” הוא רוטן, נאנח, מצקצק ונעלם.

 ***

“בטלה מתוקה ו/או קלושר מאושר” מאת דורית קידר, הוא סיפור מתוך רומן מכתבים בשם “מכתבים מהבית האדום” שתורגם לאנגלית ומוצע למכירה באמזון. הסיפור עצמו פורסם באנגלית בשני אתרים נחשבים בלונדון: Female First ו- MorgEn Bailey’s Writing Blog. הספר עתיד לראות אור גם בעברית.

דורית קידר היא יהודי(ה) נודד(ת) נוסח המילניום השלישי. היא נודדת וכותבת, כותבת ונודדת. קידר בעלת תואר שני במדעי הדתות מאוניברסיטת תל אביב. התמחתה בלימודיה במאגיה ובכישוף בתרבות היהודית ובתרבויות אחרות בדרום אמריקה, סיביר, המזרח הרחוק ועוד. ספרה השני “כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית” יצא לאור בימים אלה. 

ספרה הראשון: “לילית: שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית – 1000 שנים ראשונות של לילית היהודית” הוא ספר מחקר המתחקה אחר דמותה של השדה לילית המחלחלת לאיטה ליהדות במילניום הראשון. (הספר תורגם גם הוא לאנגלית ונמכר באמזון בגרסת קינדל)

שפע אינפורמציה על  השדה לילית ניתן למצוא כאן.

לכניסה לעמוד הפייסבוק של “כומיש בת מחלפתא” לחצו כאן

למהדורת הקינדל של “מכתבים מהבית האדום” באנגלית לחצו כאן.

 

 

 

 

 

 

 

השאירו תגובה