בקצרה (מתוך גב הספר):

יצירת המופת הקצרה של הרמן מלוויל, “בארטלבי הלבלר”, ממשיכה להפעים, להטריד ולרגש את קוראיה שנים רבות אחרי כתיבתה. דמותו המסתורית והנוגעת ללב של 994059_10151976334553826_1536014654_nהפקיד-הכתבן, המפנה עורף לחברה ולדרישותיה, נחשבת לאחת המבשרות של קפקא ושל הרגישות המודרנית. אין ספק שהיא אחת מפסגותיה של ספרות העולם.

“בארטלבי” זכתה למחוות רבות בספרות המאה העשרים, החל בג”מ קוטזי וכלה בפול אוסטר. מהדורה חדשה זו מוסיפה על מחוות אלה זווית ישראלית ואוניברסלית גם יחד. המהדורה כוללת את היצירה המלאה בתרגום מחודש של דפנה לוי, ולצדה 13 מאמרים, הערות ושירים פרי עטם של שמעון אדף, לאה איני, סיגל בן יאיר, רון דהן, יהונתן דיין, עינת יקיר, חגי ליניק, עידן לנדו, ערן צלגוב, עילי ראונר, עמיחי שלו, אודי שרבני וארז שוייצר.

 “אילו שאלני אדם שנמנע מקריאה או הגיע לכדור הארץ מהחלל החיצון, איזה סיפור, אחד, חובה שיקרא/יטעם מהאנושות, הרי זהו הסיפור” – לאה איני

 “ריטואל ההתנגדות (…) הוא השער שדרכו יכול המספר של מלוויל לחרוג מן הניתן לידיעה, לחוות מפגש עם מה שמעניק משמעות לאנושי ומצוי תמיד מחוצה לו” – שמעון אדף.

  “אין דרך להתגבר על בארטלבי” – עינת יקיר

 “בארטלבי מציב לפנינו מופת של אי-קיום כדי כדי להעיר אותנו מהתרדמה שבהתעלמות מהסבל ושבהדחקת המוות, מהתרדמה שבהבחנה בינינו ובין הזולת, מהתרדמה שבאי אהבה” – ארז שוייצר

 

בעקבות בארטלבי, הרמן מלוויל. מאנגלית: דפנה לוי. הוצאת אינדיבוק, 96 עמ’, 18 ש”ח.

 

על המחבר:

הרמן מלוויל נולד ב-1819 בניו יורק למשפחה ממוצא אנגלי והולנדי. אביו היה סוחר אמיד, אבל כמה שנים לאחר הולדת בנו הרמן, הוא פשט רגל ומת. כדי לעזור בפרנסת משפחתו יצא מלוויל לעבוד כפקיד בנק כבר בגיל 13. ב-1839 הצטרף לצי הסוחר ועשה שנים אחדות בים, בין השאר במסע של ציד לוויתנים. על בסיס חוויותיו בשנים אלה כתב את “מובי דיק”, הנחשב עד היום רבים לגדול הרומנים האמריקאיים ולאחת מפסגות ספרות העולם.

מלוויל כתב את יצירת המופת שלו שנים אחדות לאחר חזרתו ליבשה, למסצ’וסטס, ולאחר שכבר פירסם יצירות אחדות המבוססות על חוויותיו בים. אלא ש”מובי דיק” עצמה זכתה לתגובות פושרות למדי. כשלוש שנים לאחר אותה אכזבה, מלוויל כתב את “בארטלבי הלבלר” ופירסם אותו בעילום שם בכתב עת. מאוחר יותר עבר לניו יורק, כתב סיפורים, שירים ונובלות ועבד למחייתו כמפקח מכס. מלוויל מת ב-1891. יצירותיו זכו למלוא ההכרה הראויה רק כמה עשורים לאחר מותו.

דעתי:

אומרים שהפעם הראשונה היא הכי מיוחדת. ובכן, “בעקבות בארטלבי” הוא הספר האלקטרוני הראשון שאני קורא בחיי, וככזה, הוא בהחלט ענה על הציפיות. מאז שפתחתי את הבלוג, נתקלתי בלא מעט יוזמות שמנסות להחדיר את הספרים האלקטרוניים אל לבו של הקורא הישראלי. אני מודה שאני מיושן בנושא הזה. בעוד שברמה העקרונית אני בעד הספרות הדיגיטלית בגלל האקולוגיות שלה והיכולת שלה לאפשר ליוצרים למכור ישירות את מרכולתם מבלי להידרש לרשתות הגדולות, בפועל – אני ממשיך לקרוא בספרי נייר כרוכים. נוח לי, אני לא אוהב שינויים, אין לי קינדל, והרזולוציה לא מספיק טובה בכדי לקרוא ספרים שלמים במחשב.

אבל מרגע שנתקלתי בפרוייקט החדש והמסקרן של אתר “אינדיבוק” שכולל את הנובלה המפורסמת “בארטלבי הלבלר” מאת הרמן מלוויל (מובי דיק) משנת 1853, ולצידה 13 מדרשים עכשווים על היצירה של כותבים כמו חגי ליניק, לאה איני, שמעון אדף, עמיחי שלו וסיגל בן-יאיר  – החלטתי לצאת מתבנית הקריאה הנוחה והמוכרת לי ולעשות צעד אל עבר העתיד. או לפחות לנסות לעשות צעד כזה.

לכבוד הקריאה הורדתי למחשב ולסלולרי את התוכנות הרלוונטיות ואני חייב להודות שהתהליך היה יחסית פשוט – מורידים תוכנה או אפליקציה,  מטעינים אליה את הקובץ שרכשתם ואפשר להתחיל לקרוא. מהר מאוד גיליתי להפתעתי שאני דווקא מעדיף לקרוא בסלולרי. להבדיל מהמחשב, שמולו אני נמצא רוב היום, הסלולרי מאפשר קריאה במקומות שונים ומשונים, בכל עת ובכל מצב. כך מצאתי את עצמי יושב בערבים על ספסל בגינה קרובה לבית, מוקף בחתולי השכונה וקורא על משרד עורכי דין בניו יורק של המאה ה-19.  היתרון של הסלולרי לעומת הספר המודפס (שגם הוא נייד במידה רבה) הוא שאפשר לקרוא ממנו בחושך מוחלט או בתאורה קלושה, בזכות התאורה הפנימית של המסך. מכיוון שממילא אני לוקח איתי את הטלפון הסלולרי לכל מקום שאני הולך, למעשה היה לי ספר בכיס ויכולתי לקרוא בו כל אימת שיתחשק לי – גם לפני השינה כשהאור כבוי והאף מתחת לשמיכה.

הקריאה בסלולרי נשמעת לא נוחה בגלל קוטנו היחסי, אך אפליקציית הקריאה מאפשרת להגדיל את הפונט בצורה כזו שלמעשה קוראים רק פסקה אחת בכל “עמוד”. קצר ונוח. כמובן שיש חשיבות לסוג המכשיר שיש לכם, לגודלו ולרזולוציית המסך שלו (המכשיר שאני השתמשתי בו הוא סמסונג גלאקסי S3).

היו בכל זאת כמה חסרונות טכניים בקריאה הדיגטלית לעומת זו המודפסת ואני מניח שניתן להתגבר עליהם גם כיום ובטח בעתיד: למשל – באפליקציית הסלולרי לא ניתן לכתוב הערות על גבי הטקסט (ואני מניח שגם אם היה ניתן זה פחות נוח). אני כותב לא מעט הערות בשולי הטקסט כשאני קורא בספרים מודפסים וזה היה חסר לי. כמו כן, לא מצאתי אפשרות לסמן משפטים אהובים. עוד בעיה היא שלפעמים המסך יכול לכבות באמצע הקריאה וזה קצת מעצבן (סביר שבקוראים אלקטרוניים או בטאבלטים לא קיימת בעיה כזאת). ולבסוף התעוררה בעיה קריטית במיוחד – אחרי שהתרגלתי לקריאה באמצעות הסלולרי והתכוונתי להלל אותה כאן בבלוג, המכשיר שלי החליט להתאבד או לפחות נפטר מדום לב (בלי קשר לקריאה האלקטרונית). את המשך הקריאה נאלצתי לסיים במחשב.

 

הגיע הזמן לדבר קצת על תוכן. “בארטלבי הלבלר” של מלוויל היא נובלה נפלאה ובמידה מסוימת הקריאה בה הייתה עבורי חוויה מתקנת לקריאה “במובי דיק” שכתבתי עליה כאן בבלוג. יש לא מעט דמיון בין הפרקים הפותחים של “מובי דיק”, בהם ישמעאל מספר את קורותיו על היבשה לפני היציאה למסע ציד הלוויתנים, לבין העלילה ב”בארטלבי”. בשני המקרים מעורבים הומור, מלנכוליה ודמות אחת שונה ומשונה (בארטלבי במקרה הנוכחי, קְוִויקְוֵוג במקרה של מובי דיק). אבל כיוון שהנובלה קצרה ומתומצתת, אני חש שכל פרט שאחשוף לגביה יפגע בחוויית הקריאה של מי שטרם נחשף אליה. אאלץ אפוא לעבור ולדבר באופן כללי על 13 המדרשים החדשים שצירפו עורכי “אינדיבוק” לנובלה המרתקת הזו.

אני חייב להודות שאין בי חיבה יתרה לפרשנויות וניתוחים ספרותיים, עוד מתקופת שיעורי הספרות בתיכון. יש משהו בניתוח ספרותי שמייבש בעיני את הטקסט ומוציא ממנו את כל המיץ. כמובן, כל קורא מפרש על פי דרכו את הספרים אותם הוא קורא ואין שום חובה שלפרשנותו יהיה קשר לכוונת המחבר. הסלידה שלי נובעת מהמילים הפומפוזיות שבהן משתמשות הפרשנויות הללו ובעיקר – מהטון הנחרץ שלהן, כאילו פירוש זה הוא הוא האפשרות היחידה שעולה מהטקסט. פעמים רבות מדובר בניתוח-יתר והיטפלות אינסופית לפרטים קטנים ופעמים אחרות בהגיגים פילוסופיים או ספרותיים מרחיקי לכת שבינם לבין הטקסט המקורי יש קשר קלוש ביותר.

כמובן שגם הפרשנויות המלומדות ל”בארטלבי הלבלר” שמובאות בספר הנ”ל לא יכלו להמנע מכך. הן נעות בין ניתוח המשמעויות הסימבוליות של שמות הדמויות, הביקורת החברתית של הנובלה על הקפיטליזם, הקשר בין “בארטלבי” לבודהיזם, השוואה בין “בארטלבי” ל”גטסבי הגדול” ואפילו קישור בין בארטלבי לסרבנותו הצבאית של הטייס יונתן שפירא (שלדעתי דווקא מדובר היה בקישור מעניין. ובכל זאת).

הפרשנויות האלה, אם להשתמש בקישורים ספרותיים משלי, מזכירות לי את הספר “להיות שם” של יז’י קושינסקי. הספר מספר על גנן הסובל מפיגור מסוים, וכאשר הוא יוצא מגנו ופוגש בעולם, המשפטים הסתומים שלו על עבודת הגינון נתפסים על ידי החברה כאמירות חכמות ועמוקות (עד שלבסוף הוא הופך להיות סגן נשיא ארה”ב). באופן דומה, פרשנויות מרחיקות לכת מיחסות לא פעם עומק מופרז לטקסט פשוט. היכן בטקסט של “בארטלבי” הוזכרו נושאים כמו קפיטליזם, בודהיזם, יתמות או הסכסוך הישראלי-פלסטיני? כיצד אפשר לקשור כתרים לדמותו של בארטלבי, לראות בה סמל לכמה מהנושאים העמוקים ביותר שמעסיקים את האנושות משחר קיומה, כשבפועל מדובר בדמות אניגמטית שהקוראים מקבלים מעט מאוד מידע אודותיה? עובדה שאפשר, וזה אפילו לגיטימי – אך לא חביב עלי. במיוחד כשהטון הוא נחרץ והמילים פומפוזיות. אני פשוט קראתי את הסיפור ונהניתי ממנו; מהמסתוריות, מדרך הסיפור, מההומור ומדמותו החידתית של בארטלבי.

לזכות עורכי הספר וכותבי המדרשים, צריך לומר שכל מדרש לא עולה על עמודים ספורים (כך שהוא אינו מטריח את הקורא), ושהצעות הפרשנות של הכותבים הן בהחלט מעמיקות וכתובות היטב (כמה מהן אף כתובות בצורת שיר). אם אני צריך לבחור מדרש אחד מתוך ה-13, יהיה זה המדרש שנכתב על ידי אודי שרבני ובו הוא משווה בין “בארטלבי” ל”גלגול” של קפקא, אולם כאמור, לא אוכל להרחיב בנושא מחשש לספויילרים.

 

“בעקבות בארטלבי”, אם כן, יירשם בזכרוני כספר האלקטרוני הראשון שקראתי מעודי, ואני יכול לומר בפה מלא שמאוד נהניתי. הסיפור של מלוויל וצורת הכתיבה שלו עניינו וסיקרנו אותי לכל אורכם (או קוצרם). אמנם חלק מהמדרשים הרגיזו אותי בנחרצותם, אבל כמעט כולם האירו זוית חדשה על הסיפור שלא חשבתי עליה בעצמי. למדתי והחכמתי.

בעיני, היוזמה הזו של “אינדיבוק” היא דרך נפלאה למשוך קוראים אל עבר הקריאה האלקטרונית. היא מציעה ספר שככל הנראה לא היה טעם להוציא אותו בדפוס כיוון שהוא קצר מידי ולכאורה לא משתלם כלכלית, אבל הוא מושלם לפורמט האלקטרוני ונמכר במחיר שווה לכל נפש (18 ש”ח). אז אם את חוככים בדעתכם לגבי מעבר לפורמט האלקטרוני, “בעקבות בארטלבי” יכול לשמש כגשר מצוין. לכל הפחות תכירו את אחת הנובלות הנפלאות ביותר שנכתבו אי פעם.

 

 

ציטוט נבחר:

היתה זו באמת מחשבה יפה להניח שבארטלבי יעזוב; אולם ככלות הכל, הנחה זו היתה אך ורק שלי ולבארטלבי לא היה בה כל חלק. עיקר העיקרים היה לא אם אני הנחתי שהוא יעזוב אותי, אלא אם הוא יעדיף לעשות זאת. הוא היה אדם של העדפות ולא של הנחות.

על הספר ברשת:

עמוד הספר באתר אינדיבוק