פוסט אורח: שלי חן מתרגמת מחדש את השיר “הגברים החלולים” של ט.ס אליוט ומסבירה מדוע תרגום כזה דרוש

הגברים החלולים/ט.ס. אליוט – תרגום: שלי חן

אזהרת תוכן: פרטים שנחשפו אל התוכן הבא טענו שלקו בקדרות. 

(מראש אומר רק שלא אלעיט בפרטי טריוויה ובפרשנויות הנוגעות לשיר הכלול בפנתיאון של הקלסיקה של השירה העולמית ואפשר וכדאי למצוא אותם בכל חיפוש במנוע גוגל זמין)

בתרגום שלי החלטתי להיצמד לכוונה הגלויה של המשורר ברובד החיצוני של השיר ולהשאיר את הסממנים של האמונה הדתית נוצרית האדוקה ואת מלחמת העולם הראשונה ברקע.  מהלך שונה מזה שעשה דוד אבידן, המודרניסט, האינדיבידואליסט, שבתרגומו חילן את אליוט, והפך את קריאתו הנואשת כלפי האל, לקריאה המופנית כלפי עצמו, עצמאית ומעצימה.  

כאן אפשר לקרוא את התרגום של דוד אבידן.

*לא התאפקתי וחמסתי את ההברקה המסנוורת של אבידן במשחק המילים קץ/קוץ. סו מי.*

באופן כללי, בכל התרגומים לעברית (המועטים) שקראתי עד כה נמצאה העדפה גורפת לתרגום המילה Men במילה אנשים, על פני גברים. אמנם המילה אנשים הופכת את המשמעות לאוניברסלית יותר וחובקת מגדרים, אך היא אינה מדויקת למשמעות המקורית, לדעתי. סקרן אותי גם שלא מצאתי אף תרגום שבחר ב’גברים’ ולא ב’אנשים’. תיאור עולם הצללים, החיים-המתים, הוא תיאור פוסט-טראומה מטלטל, אבל לא רק. תיאורי השיר תופסים לדעתי הוויה גברית עמוקה יותר. כן, מהות גברית מובהקת ולא מהות נשית. ובוודאי שלא של גברים, נשים וטף – המשמעות המילונית השמרנית המקורית (שאני תומכת בה) החופפת למילה ‘אנשים’.
על כל פנים, כל זה גם מעיד על ההעדפה הסגנונית שלי בתרגום. תמיד אעדיף את התרגום הקרוב יותר לכוונת המחבר. כמו כן, איני מתרגמת מקצועית ולכן יתכנו פגמים בתרגום, ואשמח לשמוע הצעות עריכה. אך יש כוונה מאחורי בחירת המילים שלי ועל כך אוכל להתחייב ואף להתווכח ברינה.

עם זאת, חלקו האחרון של השיר כבר בהחלט מופקע אל הכלל ואל העל-זמני. הוא בנוי כצמדי אנלוגיות, שפותחות מנעד רחב של אפשרויות בבחירת המילים ובבניית המשמעות. זה מאתגר וגם משאיר מרחב גדול לבחירה אישית, שבתוכה השאיפה שלי הייתה לשמור על קפיצת מדרגים קבועה בקשר שבין שני האלמנטים. נדמה לי שאליוט ניצב לצד קהלת באותו מעמד בחלק החותם של השיר. למרות תוכנו המצמית, חלק זה של השיר הוא יופי מרנין ונהניתי להתחבט בו.

וזה מה שקורה כאשר שלושה ענקים נפגשים: פרנסיס פורד קופולה מביים את מרלון ברנדו מקריא ט.ס. אליוט.   
*אזהרת קרינת קדרות גבוהה*

A Penny for the Old Guy

I

We are the hollow men

אנו הגברים החלולים

We are the stuffed men

אנו הגברים המפוחלצים

Leaning together

שעונים יחד

Headpiece filled with straw. Alas!

קסדה מלאה בקש. אבוי!

Our dried voices, when

קולותינו החרבים, כאשר

We whisper together

אנו לוחשים יחד

Are quiet and meaningless

מהוסים ונטולי מובן

As wind in dry grass

כמו רוח בדשא יבש

Or rats’ feet over broken glass

או רגלי חולדות מעל שבר זכוכית

In our dry cellar

במרתף הצחיח שלנו

Shape without form, shade without colour,

צורה בלי תבנית, צל בלי גוון

Paralysed force, gesture without motion;

כוח משותק, מחווה ללא ניע

Those who have crossed

אלו אשר חצו

With direct eyes, to death’s other Kingdom

בעיניים פקוחות, אל הממלכה האחרת של המוות

Remember us—if at all—not as lost

זכרו אותנו – אם בכלל – לא כאובדים

Violent souls, but only

נפשות אלימות, אלא רק

As the hollow men

כהגברים החלולים

The stuffed men.

הגברים המפוחלצים

II

Eyes I dare not meet in dreams

עיניים שאיני מעז לפגוש בחלומות

In death’s dream kingdom

בממלכת החלומות של המוות

These do not appear:

אלה אינן מופיעות:

There, the eyes are

שם, העיניים הן

Sunlight on a broken column

אלומה על שבר עמוד

There, is a tree swinging

שם, עץ מתנודד

And voices are

והקולות הם

In the wind’s singing

שירה נישאת ברוח

More distant and more solemn

מרוחקת יותר שְׁאוֹלָה

Than a fading star.

מכוכב נימוג

Let me be no nearer

הנח לי לא להיות סמוך

In death’s dream kingdom

בממלכת החלומות של המוות

Let me also wear

הנח גם לי לעטות

Such deliberate disguises

מסווה מחושב כְּאֵלֶה

Rat’s coat, crowskin, crossed staves

אדרת עכברוש, עורעורב, מוטות מצטלבים

In a field

בשדה

Behaving as the wind behaves

נוהג כפי שנוהגת הרוח

No nearer—

לא סמוך

Not that final meeting

לא את האספה הסופית הזו

In the twilight kingdom

בממלכת הדמדומים

III

This is the dead land

זוהי אחוזת הקץ

This is cactus land

זוהי אחוזת הקוץ

Here the stone images

כאן בבואות האבן

Are raised, here they receive

מתנשאות, כאן הן  נעתרות

The supplication of a dead man’s hand

לתחינת ידו של איש מת

Under the twinkle of a fading star.

תחת נצנוץ כוכב נימוג

Is it like this

האם כך זה גם

In death’s other kingdom

בממלכה האחרת של המוות

Waking alone

להקיץ לבד

At the hour when we are

בשעה בה אנו

Trembling with tenderness

רועדים בעדנה

Lips that would kiss

שפתיים אשר ישקו

Form prayers to broken stone.

רישומי תפילות אל שבר אבן

IV

The eyes are not here

העיניים אינן כאן

There are no eyes here

כאן אין עיניים

In this valley of dying stars

בעמק הכוכבים הגוועים הזה

In this hollow valley

בעמק החלול הזה

This broken jaw of our lost kingdoms

בשבר הלסת הזה של הממלכות האובדות שלנו

In this last of meeting places

באחרון מבין מקומות המפגש

We grope together

אנו מגששים יחד

And avoid speech

ונמנעים מדיבור

Gathered on this beach of the tumid river

מתאספים על הגדה הזו של הנהר הגדוש

Sightless, unless

סומא, עד אשר

The eyes reappear

יופיעו העיניים מחדש

As the perpetual star

ככוכב מִתָּמִיד

Multifoliate rose

תפרחת שושנה

Of death’s twilight kingdom

בממלכת הדמדומים

The hope only

רק זו התקווה

Of empty men.

של גברים ריקים

V

Here we go round the prickly pear

הנה אנו חגים סביב הצבר

Prickly pear prickly pear

צבר צבר

Here we go round the prickly pear

הנה אנו חגים סביב הצבר

At five o’clock in the morning.

בחמש עם השחרית

Between the idea

בין המושג

And the reality

לבין הממשות

Between the motion

בין התנועה

And the act

לבין המעשה

Falls the Shadow

נופל הצל

For Thine is the Kingdom

כי לך הממלכה

Between the conception

בין ההכרה

And the creation

לבין היצירה

Between the emotion

בין החושניות

And the response

לבין ההיענות

Falls the Shadow

נופל הצל

Life is very long

החיים ארוכים הם עד מאוד

Between the desire

בין הכמיהה

And the spasm

לבין הפרץ

Between the potency

בין האון

And the existence

לבין הישות

Between the essence

בין המהות

And the descent

לבין המוצא

Falls the Shadow

נופל הצל

For Thine is the Kingdom

כי לך הממלכה

For Thine is

לך

Life is

החיים הם

For Thine is the

לך ה

This is the way the world ends

זוהי הדרך בה חדל העולם

This is the way the world ends

זוהי הדרך בה חדל העולם

This is the way the world ends

זוהי הדרך בה חדל העולם

Not with a bang but a whimper.

לא בנפץ, אלא ביבבה

 

 ***

שלי חן, 37. מפרסמת ביקורות ספרים במוסף ‘ספרים’ של עיתון ‘הארץ’. לפני כן, פרסמה ביקורות במדור ספרים של מגזין Timeout ובמוסף “תרבות” של מעריב, וכן כתבות בנושאי תרבות שונים. ב- 2005 פרסמה טור אישי שעסק בתפקידה כאם חד-הורית באתר NRG.
פרסמה שירים בכתב העת ‘הבה להבא’ בעריכת עודד כרמלי.