פוסט אורח: חגית בת אליעזר בפרשנות קצרה לשיר “תחינה” מאת מרסלה לונדון

מאת | 2013-11-10T12:23:16+00:00 10 בנובמבר 2013|קטגוריות: שירה|Tags: , , |2 תגובות

תְּחִינָה / מרסלה לונדון     

שֶׁיִּקְרֶה הַיּוֹם

דָבָר בִּלְתִּי צָפוּי.

אוּלַי יִפְרְחוּ הָעֶצִים בֶּחָצֵר

וְיִתְמַלְּאוּ בִּפְרָחִים אֲדֻמִּים,

בַּשְׂרָנִיִּים, מְתוּקִים.

כְּבָרשְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר.

שֶׁיִּהְיֶה הַיּוֹם יוֹם מְיֻחָד

שֶׁיִּצַלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן,

וּמִצִּדּוֹ הָאָחֵר יִשָּׁמַע

קוֹל מֻכָּר וְאוֹהֵב.

קראתי את השיר “תחינה”, שנבחר בקפידה להיות “שיר ביום” בגלריה של הארץ
ב-5.11.2013, בדרכי לעבודה ב-8 בבוקר, כהוראת השיר והוא מילא אותי שמחה והגשים לי את משאלת היום המיוחד המובעת בו.

השיר עובד – מיידית עם הקריאה הראשונה  – יותר מהר מ- advil.  איך הוא עושה את זה?

הרעב למשהו בלתי צפוי שיקרה – מוכר לקורא, תוקף אותו בבקרים כמו הבקשה בשירה של לאה גולדברג “לבל יהיה יומי עלי הרגל”.

תחינה של מרסלה

הצעת השיר היא מזיגה בין המציאותי (העצים יפרחו בפרחים אדומים) לבין הפנטסטי (פרחים בשרניים, מתוקים). אך בזה הפנטסטי מסתיים והמשך השיר הוא הלל למציאות: “כבר שמונה בבוקר” – אם אתם רוצים יום מיוחד – תקומו מוקדם – יהיה לכם יום מיוחד ארוך יותר.

והדוגמא של המיוחד הזה היא נהדרת: “קול מֻכָּר ואוהב” – כל כך פשוט, אך זהו הגעגוע בהתגלמותו: רגש חזק ותדיר למשהו מוכר וטוב שהָיָה, נֶחְוָה, נֶחְיָה.

יש כאן הוקרה לקשר החם הכן והאוהב בין אנשים קרובים, מוכרים. לא רדיפת קשר חדש אלא אמונה בקשר הקיים ובו בזמן ראייתו כמיוחד.

אך בין השורות מהבהב הצער– האנשים לא מרבים להעניק ליקיריהם צלצולי “קול מֻכָּר ואוהב”.

מי את, מרסלה לונדון? כתבת שיר נהדר: מיוחד וצפוי-בלתי צפוי ותודה לצוות של “גלריה” האחראי למתנת הבוקר הזאת. וכשאני נחלצת מאחיזתה של “תחינה”, רואה את שם הספר בו היא מככבת, “בראשית היה געגוע” –  כל כך קולע ליסודות השיר: העץ הבראשיתי בחלקו הראשון של השיר והמחשת הגעגוע מבלי לנקוב במילה המפורשת –בשיאה של “תחינה”.

 

                                                                   חגית בת-אליעזר, 5.11.2013

***

חגית בת-אליעזר – בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים.

בוגרת סדנאות כתיבה בהנחייתם של המשוררים יעקב בסר, רבקה מרים, דליה רביקוביץ.

פרסמה 2 ספרי שירה בהוצאת כרמל “הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה” (2008),  “התנסויות” (2012).

חברה באיגוד הכללי של הסופרים, באגודת הסופרים העבריים, באגודת העיתונאים.

עורכת ספרי שירה. מנחה אירועים ספרותיים.

מפרסמת מאמרי בקורת על ספרי שירה וסקירות אירועים ספרותיים בכתבי עת ובאתרי הרשת.

חגית בת אליעזר

2 תגובות

  1. ארלט 11 בנובמבר 2013 ב- 12:24 - Reply

    פרשנותך היפה והעדינה תורמת הרבה לשיר ומגלה את המורכבות שבפשטות. תודה, ארלט

  2. חגית בת-אליעזר 11 בנובמבר 2013 ב- 13:00 - Reply

    תודה לך, ארלט , על טוב לבך ועומק הבנתך. אשמח לארח אותך בעוד חודש באירוע “על סף ספר” בגלריה בחיפה ובבוא העת כשספרך יצא לאור אנסה את כוחי בכתיבת רשימת בקורת עליו.
    חגית

השאירו תגובה