השאלון עם גונן נשר

1) מהו הספר האהוב עלייך?

בפרוזה תרגום “החורף בליסבון” מאת אנטוניו מוניוס מולינה, בפרוזה מקור “תמול שלשום” מאת עגנון, שירה תרגום – “אש הימיום” של אוקטביו פאס. ושירה מקור – המון, נו, באמת, אני אוהב כ”כ הרבה. השנה קראתי,ואהבתי, את ספרי השירה של אלי אליהו, שירה סתיו, ענת שרון-בלייס, נילי דגן, מירה הרשקו ודבי סער. אבל אני חוטא כאן למאות אחרים. עם זאת,יאיר הורביץ ז”ל לימד אותי על החיים, רמי דיצני ורמי סערי נוגעים בבשר באצבעות חשופות, מיהודה עמיחי ז”ל ציטטתי שירה אהבה, נתן זך חיזק את הציניות שבי.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

פרדנינד הפר“, “אהרון והעיפרון הסגול“.

3) מה הספר האחרון שקראת?

החדר“, מחזה מאת הרולד פינטר.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

סיפור על אהבה וחושך” מאת  עמוס עוז. חרף העובדות האוטוביגורפיות שריתקו אותי אל הדבר העבה הזה, הפרוזה של עוז בשנות ה-70 וה-80 היא הפואטיקה העמוס-עוזית במיטבה.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

כמדומני, 90 אחוז מספרי השירה שנכתבים כאן. יש כאן שירה נהדרת.

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

חוויאר מריאס, אנוטוניו מוניוס מולינה, עגנון, ג””ג מארקס, הספרים הראשונים של יהודית קציר.

7) ספר שנתן לך השראה?

כמעט כל מה שקראתי עורר בי השראה.

8) ספר עיון מומלץ?

יש המון, ולאחרונה התרשמתי מ”אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית” מאת שרון רוטברד, שמספר למעשה את תולדות הבניין והאדריכלות בארץ, ו”מכתבים על סזאן” מאת רילקה, אחת הדוגמאות המקסימות לדיאלוג והפער בין האמנות הכתובה (רילקה) לויזואלית (פול סזאן).

9) אפשר להוסיף קטגורייה?  ספר שקיבלת לאחרונה:

עלמא” מאת רוני אשכול. הילדה שלי, עלמא בת ה-9, קוראת אותו בשקיקה בזמן השיעורים…(ומקריאה לאחיה בארי בן ה-7)

***

גונן נשר, 45, סופר ומנהל חשבונות.  נולד והתחנך בקיבוץ שער העמקים. בגיל 5 אובחן ככבד שמיעה ומאז מרכיב מכשירי שמיעה, מה שלא מנע את התבגרותו והשתלבותו בחברה השומעת. גונן הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה (בהצטיינות) בספרות עברית והשוואתית וכן לשון. התחיל לכתוב עוד לפני שהתחיל לשמוע. ספרו “לעוף כמו בוב בימון” (הוצאת הקיבוץ המאוחד) יצא לאור בשנת 2010 וזכה בפרס רמת גן ליצירת ביכורים. 

כשביקשתי מגונן שיספר לי קצת על עצמו זה מה שהוא כתב:

גונן נשר, 45, נולדתי להיות אבא של הילדים שלי, מגדל עצי פרי, מנהל חשבונות (כפרנסה), תרמילאי ב”שביל ישראל”. ספרי, “לעוף כמו בוב בימון” (הוצאת הקיבוץ המאוחד\הספריה החדשה\ספריית פועלים), זכה בפרס רמת גן קטגוריית ביכורים ולאהדת הביקורת. אבל זה הבונוס. כתבתי כי כתיבה זה צורך. והספר? נוגע בהיעדר השמיעה באמצעות הגברת הדציבלים של הראייה, המישוש, הטעם והריח.

 לעמוד הספר “לעוף כמו בוב בימון” באתר של הוצאת הקיבוץ המאוחד לחצו כאן

השאירו תגובה