1) מהו הספר האהוב עלייך?
יש כמובן יותר מאחד, אבל בדרך כלל אני מציין את “מקדמות” של ס.יזהר. קראתי אותו בגיל 17, ולמרות שהוא לא ארוך במיוחד, אני זוכר שסיימתי אותו בתחושה שעברתי מסע ממושך. הספר תפס אותי בכמה רבדים. הוא עורר בי הזדהות רגשית עם דמותו של יזהר הילד, וגם אהבתי את התיאורים של רחובות, העיר שגרתי בה כנער. אבל מעל לכל זה פשוט ספר חושני מאוד. יזהר משתמש בשפה בלתי אפשרית כדי לעשות את הבלתי אפשרי: לעקוף את השפה. ככה הספר נפתח: “ואיפה היה מקום הראשון? הראשון הראשון? כי המקום הראשון, ובלי שום אסמכתא, היה צבע כתום, כתום כולו, כתום כתום, כתום מאד, ולגמרי.”
למען השם, איך אפשר לפתוח ככה ספר???
2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?
פעם נכנסתי לגור עם שותפים בדירה בבית-הכרם בירושלים. האשה הזקנה שגרה שם נפטרה, וילדיה, שהשכירו את הדירה, לא טרחו לפנות את הספריה האדירה שהיא הותירה אחריה. אחד האוצרות שמצאתי שם היה ספר מצהיב, אכול ומפורק, שנקרא “על הארנבת“, מאת חיים נחמן ביאליק. ספק אם ילדים כיום יוכלו להנות מהשפה הגבוהה, וספק אם גם בימיו של ביאליק התאים לילדים לקרוא על ארנבות דכאוניות שמכריזות: “הבה נשלח יד בנפשנו ולא נראה ברעתנו”. אחד הסיפורים נראה כפארודיה על נביאי התנ”ך, והארנבות בו נושאות שמות סנסקריטיים כגון “למבקרנה, לאמור ‘ארוכת האזניים'”. עושה רושם שביאליק לא ממש כתב את הספר לילדים, אלא יותר כדי לשעשע את עצמו.
לאחרונה התחבב עלי מאוד הספר “דרקון – אין דבר כזה“, של ג’ק קנט. ספר חצוף בצורה עדינה, וחכם בלי להתאמץ.
3) מה הספר האחרון שקראת?
“כוחה הנורא של אשמה קטנה“, של א.ב.יהושע. ולפניו קראתי את “מכונת החלומות” מאת אורסולה לה-גוין. זהו ספר מדע בדיוני – ז’אנר שאני לרוב נמנע ממנו. כיוון ששמעתי המלצות על הסופרת, וכיוון שאני חובב חלומות, ובעיקר מכיוון שנתקלתי בספר ביריד יד שניה – החלטתי לתת הזדמנות לז’אנר. היה חביב, מעניין פה ושם, וראוי לעשות מזה סרט. אבל ספרות גדולה זה לא.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
באופן תמוה, לא ממש נתפסתי ל”מלכוד 22“. זה מוזר, כי על פניו ההומור שלו הוא מהסוג שאני אוהב, והנושא של כתיבה אנטי-מלחמתית מושך בעיניי. זה לא שסבלתי בקריאתו, אבל ציפיתי להישאב ממש, וזה לא קרה.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
“נמלים” של יצחק אוורבוך-אורפז. בעיניי, ספר שמוקדש לנמלים זכאי באופן אוטומטי לנקודות זכות של תהילה ספרותית.
6) מיהו הסופר האהוב עלייך?
כבר ציינתי את ס.יזהר, ואוסיף: חנוך לוין, יעקב שבתאי, צ’כוב, ריימונד קארבר, מנדלי מוכר ספרים, לואיס קרול, ג’ונתן סוויפט, טוני מוריסון. ואציין גם את הסופרים שכתבו את ספרי שמואל בתנ”ך, ובעיקר את שמואל ב’. יש שם כמה פרקים שכתובים ברגישות אנושית יוצאת מגדר הרגיל, שבולטת גם ביחס לשאר התנ”ך. די מתסכל שאנחנו לא יודעים שום דבר על הכותבים האלה.
7) ספר שנתן לך השראה?
כמעט בנאלי לומר: “הקלות הבלתי נסבלת של הקיום“, של קונדרה. זה ספר שמשפריץ לכל עבר חוכמה שמחה, והומור עצוב. הדיון שלו בקיטש משמעותי מאוד בעיניי.
8) ספר עיון מומלץ?
כאשר הייתי ילד קיבלתי במתנה את הספר “לאחר האדם – זואולוגיה של העתיד“, מאת דוגאל דיקסון. זה ספר שמשרטט אבולוציה ספקולטיבית של חמישים מליון השנים הקרובות. הוא מתאר בצורה משכנעת, ובליווי איורים מרהיבים, ארנבות שמתפתחות למעין אנטילופות, חולדות שמתפתחות למעין זאבים, ציפורים שמתפתחות למעין לוויתנים, בבונים שמתפתחים למעין אריות, ועטלפים שהופכים ליצורים קרקעיים. מה עוד אפשר לבקש?
***
יואב בן ארי, 33, סופר ואיש חינוך. בימים אלה יוצא לאור ספר הביכורים שלו “כל הוורידים הולכים אל הלב“ בהוצאת אפיק ובעריכתו של דרור בורשטיין.
על הספר:
אוסף סיפורים על אהבה ועל מערכות יחסים אחרות. אבל מערכות היחסים בספר הזה רחוקות מלהיות שגרתיות: פגישה רומנטית המתנהלת בצל פולש לא קרוא; אהבה נכזבת בין אישה לקיר; קשר זוגי שאינו מתרחש בין גופי האוהבים אלא בתוך אחד מהם; אהבת ילד לרֹאשן; חיזור עיקש של חתולים אחר אדם; טנגו של גיבור ובבוּן, ועוד.
ביד בוטחת ובתנועה בין גרוטסקה מבריקה ובין רגעים כאובים ואינטימיים, בין מחנק לנשימה, נבנה הקובץ כווריאציות על נושא הַקשר הזוגי – הקשר שבין ידידים, בין אויבים ובין אהובים, והקשר הסבוך מכולם – זה שבין אדם לעצמו. כך, הספר אינו רק אוסף של סיפורים העומדים זה לצד זה, אלא יצירה מורכבת שחלקיה מהדהדים זה בזה, מעירים זה לזה, ואף מבקרים זה את זה.
לכניסה לעמוד הספר ולרכישתו באתר אינדיבוק לחצו כאן.
איזה שאלון מרתק. עכשיו רשמתי לי שלושה ספרים לקרוא בדחיפות: את מקדמות – איך אפשר לא, אחרי הכתום-הכתום הזה? את קונדרה שוב, כי עבר יותר מדי זמן, ואת “כל הוורידים הולכים אל הלב” שנשמע מסקרן כל כך (וגם השם מצוין).
תודה לי, מקווה שתהני משלושתם…