סארי בשלג וקארי בפרוורים

בספרה “קרקע לא מוכרת“, חוזרת ג’ומפה להירי אל מה שהעסיק את כתיבתה בשני ספריה הקודמים: הגירה ופערים בין הדורות. גם בקובץ סיפורים זה, רוב הגיבורים הם בני דור שני להגירה מהודו שנחתו בארצות הברית וקנדה. שוב ושוב הם מוצאים את עצמם בדילמות, געגועים ומתחים עם דור ההורים. אותו דור שעקר אותם ממולדתם ודורש מהם את הבלתי אפשרי: לשמור על המסורת מול המציאות המודרנית.

להירי חושפת בשפתה העדינה עולם מרתק בו אישה עם סארי מתהלכת ברחוב מושלג בקנדה וניחוח תבשילי קארי עולה מפרוור אמריקאי. אך אותן תמונות של אידיליה ואיזון בין הישן לחדש, מופרות לאורך כל הדרך.

אצל להירי, כל המשפחות האומללות דומות זו לזו גם אם הנסיבות שונות: אח ואחות מחדשים יחסים לאחר שהאח התדרדר לאלכוהול, ובייש את הוריו המסורתיים, סבא יוצר קשר עם נכדו החצי באנגלי חצי אמריקאי ופצעים חדשים נפתחים אצל בתו, הודית צעירה עומדת להתחתן חתונה מסורתית אך נתקלת באהבה ישנה רגע לפני החתונה. יהיו הנסיבות אשר יהיו, תמיד תהיה שם אותה אווירת מתיחות ואימה מהרגע שבו הכל יתמוטט. הפעולות הקטנות, השקרים הזעירים וההדחקה הבלתי נסבלת מאפיינות את רוב הגיבורים.

מעניין לראות כיצד להירי כמעט דוחקת הצידה את הסביבה האמריקאית/קנדית.  משבר ההגירה אומנם מלווה את מציאות חייהן של הגיבורים, אך דווקא במקום שהם צריכים להרגיש בו הכי בבית: עם המשפחה. כן, דמויות של חתן אמריקאי שנסע לצורך עסקים או חברה אמריקאית יכנסו פה ושם לתוך הסיפור, אך לא יהוו שום פקטור משמעותי בעלילה ויעדרו ממנה רוב הזמן. במובן זה, להירי  אולי בוחרת בדרך הקלה שיוצרת בקורא תחושה של תבנית. שוב פער הדורות, שוב הכעסים המודחקים, אף פעם לא ביקורת או תיעוב כלפי הבירוקרטיה והסדר החדשים.

ולמרות זאת, אולי אותה התעלמות ממה שבחוץ מאפשרת לנו פתח לסלון או למטבח של אותן משפחות, ולהרגיש בעוצמה רבה יותר את התנאים על קרקע לא מוכרת.

קרקע לא מוכרת, ג’ומפה להירי. מאנגלית: מיכל אלפון. הוצאת עם עובדת, 363 עמ’,  88 ש”ח.

***

נועה לקס, 31, פרסמה סיפורים קצרים בירחוני ספרנות ובאתר יקום תרבות, ומנהלת את דף הפייסבוק “בית התרבות של לקס” בו היא מייחדת מקום לגיבורי התרבות שלה ומוסיפה המלצות על ספרים, סרטים, סדרות וכו’. 

לקריאת הסיפור “פעם בשנה” של נועה לקס באתר “יקום תרבות” לחצו כאן. 

לכניסה לעמוד הפייסבוק “בית התרבות של לקס” לחצו כאן.