1) מהו הספר האהוב עלייך?
כדי שספר יהיה אהוב עלי (מאד) הוא צריך: לפסוע על התפר שבין מציאות לפנטזיה ולהיות בעל מידת מה של הומור. גם קריצה אירונית תורמת רבות.
והנה מבחר מאלו:
“מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים” מאת מרי אן שייפר ואנני בארוז – ז’אנר רומן מכתבים מקסים אותי.
מיקי בן-כנען כתבה את “אם החיטה” ו”הקרקס הגדול של הרעיונות“. בשני הספרים יש רעיונות מרתקים ומקוריים.
ניקול קראוס ו”תולדות האהבה” המרגש שלה, המתייחס לזקנה בחמלה ובחיוך – ובאותו נושא גם “חרדתו של המלך סולומון” מאת אמיל אז’אר.
ואם בהומור מדובר הרי אי אפשר ללא מילן קונדרה וכל ספריו למן “הקלות הבלתי נסבלת” ועד ל”הנאה שבאיטיות“.
אסיים עם אהובי הגדול ג’רום ק. ג’רום ועם “שלושה בסירה אחת” ו”שלושה גברים בבומל” הנהדרים שלו.
2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?
אהההה – על שאלה זו אני יכולה לענות בצורה מדויקת. “אלה קרי הילדה מלפלנד” נשארה מקועקעת בנפשי מאז גיל 4 בו נפגשנו, אלה ואני לראשונה. הגעגועים אליה פסקו רק באותו רגע שהגעתי ללפלנד – וזה קרה לא מזמן…..
3) מה הספר האחרון שקראת?
אחרון-אחרון: שתיים דובים של מאיר שלו הנפלא.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
“מי הזיז את הגבינה שלי” של ספנסר ג’ונסון – לשדים פתרונים על אותה מהומה על מאומה.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
“הזכות לעצלות” של פול לפארג היה צריך להפוך לרב מכר בארץ. זהו ספר דקיק שנכתב בשנת 1883 ולמרות זאת דברי המחאה שלו נגד הקפיטליזם, כאילו יצאו מפיותיהם של מפגיני המחאה החברתית של המילניום השלישי…. והעולם עדיין מחריש.
6) מיהו הסופר האהוב עלייך?
אהובים עלי רבים – אלו שהוזכרו כמובן וגם: אורלי קסטל-בלום; נאוה סמל; אהרן מגד;
אמיל אג’אר גם בהתגלמותו כרומן גרי; גבריאל גארסיה מרקס; ג’יי די סלינג’ר – והשאר גם כן.
7) ספר שנתן לך השראה?
כל הספרים של מאיר שלו המטפלים בנושאים שהם כביכול התגלמות השגרה שנכתשה עד דק – והנה הוא מצליח להצמיח גיבורים תנכיים, לפתח סיפורים ייחודיים ולזרוע אווירה קסומה – ועוד לא אמרתי מילה על השפה…..
8) ספר עיון מומלץ?
בראש רשימת המומלצים שלי עומדים:
“רגל החזיר של האח ג’ינפרו” מאת אביעד קליינברג החושף את תופעת המרטירים.
“ספר המתים והחיים הטיבטי” מאת סוגיאל רינפוצ’ה המציע להביט על המוות בחיוך בהיותו חלק מן החיים.
“הברבור השחור” מאת נסים ניקולס טאלבּ החושף את האבסורדיות הסובבת אותנו.
***
דורית קידר היא יהודי(ה) נודד(ת) נוסח המילניום השלישי. היא נודדת וכותבת, כותבת ונודדת. קידר בעלת תואר שני במדעי הדתות מאוניברסיטת תל אביב. התמחתה בלימודיה במאגיה ובכישוף בתרבות היהודית ובתרבויות אחרות בדרום אמריקה, סיביר, המזרח הרחוק ועוד. ספרה השני “כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית” יצא לאור בימים אלה.
ספרה הראשון: “לילית: שדה בעלת הפרעת אישיות גבולית – 1000 שנים ראשונות של לילית היהודית” הוא ספר מחקר המתחקה אחר דמותה של השדה לילית המחלחלת לאיטה ליהדות במילניום הראשון. (הספר תורגם לאנגלית ונמכר באמזון בגרסת קינדל.)
שפע אינפורמציה על השדה לילית ניתן למצוא כאן.
סיפורים קצרים של קידר פורסמו באתרי אינטרנט בארץ ובחו”ל.
ועוד כמה מילים על ספרה החדש:
“כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית”
יום בהיר אחד בתחילת המאה החמישית, נולדה כומיש בת מחלפתא. לא רק שהעזה להגיח מבטן אימהּ כנקבה, אלא ש-6 אצבעות קשטו לה את הכפות. מום זעיר זה של בהונות מוכפלות, שאב אותה אל עולם רווי מאגיה ואל ייעודה כאישה כשפנית.
מבקר הספרות עמרי הרצוג: “… הישגו של הספר אינו נטוע רק בתמונה ההיסטורית מלאת החיים שהוא מספק, אלא גם באופן שבו הוא בורא מחדש דמות נשית רבת-עצמה, שעמדתה הרוחנית והפואטית ומהלך חייה מאירים מחדש את התרבות היהודית העכשווית, על הנעותיה ועל חרדותיה הכמוסות”.
השקת הספר ב-9.9 ב-9 בערב, בעלמא – כולם מוזמנים.
לכניסה לעמוד הפייסבוק של הספר לחצו כאן.
השאירו תגובה