* את הספר קראתי באנגלית לכן הציטוטים והתמונות יהיו גם כן מהגירסה האנגלית*

מידי פעם אני משתדל לקרוא ספרים באנגלית (במיוחד אם הם נכתבו במקור באנגלית). כשאבא שלי נסע לארה”ב לפני כמה חודשים הזמנתי ממנו כמה ספרים מרשימת “קריאת החובה” של ד”ר הנרי אונגר שפרסמתי פה בעבר. אחד מהם היה “העוזר” של ברנרד מלמוד על אף שלא שמעתי עליו דבר מלבד האיזכור באותה רשימת קריאה. מכל המקומות בארה”ב, הספר נקנה דווקא בלאס וגאס (רק שם היה לאבא שלי זמן פנוי באותה נסיעת עסקים) – אולי המקום המרוחק ביותר מבחינה תרבותית ומעמדית מחנות המכולת הניו-יורקית של החנווני היהודי מוריס בובר – אחד מהגיבורים בספרו של מלמוד.

“העוזר” מתאר את חייהם של כמה דמויות ממעמד הביניים הנמוך של ניויורק בשנות השישים, כאשר במרכז נמצאת חנות מכולת משפחתית קטנה ועניה שאפילו לקוחותיה המעטים מתחילים אט אט להדיר את רגליהם ממנה. אידה, אשתו של מוריס החנווני, מתרה בבעלה שוב ושוב למכור את העסק המתפורר ולנסות להרוויח את פרנסתו ממקור אחר, אך הוא, על אף סבלו הרב והקושי להתקיים, אינו רואה שום עתיד טוב יותר מחוץ לכותלי המכולת. הקושי הכלכלי מכריח גם את בתם של בני הזוג, הלן, רווקה בת 25, לעבוד כדי לעזור למשפחה ולוותר לשם כך על חלומה ללמוד בקולג’ ולהתפתח מבחינה אישית. את אווירת הנכאים היהודית הזו מפרה הגעתו של בחור איטלקי בשם פרנק, שמבקש לעזור בחנות תמורת מקום לישון בו. על אף שבעל המכולת ואשתו מתנגדים לכך, ה”עוזר” מוצא לבסוף את דרכו לחנות (בעיקר הודות לנפילה למשכב של החנווני המבוגר) והופך לדמות מרכזית בחיי המשפחה.

אני עצמי עוד זכיתי לחיות בתקופה שבה היו פזורות בישראל מכולות שכוניתיות שהן לא פיצוציות או מיני/סופרמרקטים, ולכן המכולת הקטנה והצרה של מוריס בובר הייתה מוכרת לי כל כך עד שיכולתי להריח את חריצי הגבינה הצהובה שהוא פורס ממנה ללקוחותיו, או את חביות הפח הפתוחות של החמוצים. אבל “העוזר” מכיל הרבה יותר מאשר אווירה נוסטלגית ורומנטית של חיי העוני הזעיר-בורגנים; הוא למעשה טומן בחובו שאלות גדולות על טבע האדם, על ההתנהלות האנושית, על החברה המודרנית, על דת ועל היחס לזרים.

מיהו יהודי, למשל, היא אחת השאלות שעולות באופן תמים בשיחה בין ה”עוזר” הגוי לחנווני היהודי. אם אדם כמו מוריס בובר לא שומר שבת, לא שומר כשרות, לא הולך לבית הכנסת ולמעשה לא עושה שום דבר יהודי, מה הופך אותו בכל זאת ליהודי? התשובה של מוריס לשאלה הזאת של פרנק, היא שלהיות יהודי זה להיות “אדם טוב” כי זה בעצם מה שכתוב בתורה. פרנק, בחור טוב שעושה מעשים רעים, ינסה לאורך הספר “להפוך ליהודי”.

אך בהקשר הזה עולה שאלה נוספת – האם מגיעה סליחה על מעשים רעים? האם אדם יכול להשתנות ולהפוך ל”אדם טוב”? לא בכדי מופיעים בספר שלושה ספרים שהלן נותנת לפרנק ודנים בדיוק בשאלות האלה – החטא ועונשו, מדאם בובארי ואנה קארנינה. פרנק, מצידו, נותן להלן במתנה את כל כתבי שייקספיר שגם הם נוכחים בסיפור הלוקאלי לכאורה של המכולת השכונתית בניו יורק – האהבה הבלתי אפשרית של רומיאו ויוליה, הזרות היהודית של הסוחר מונציה, הזיקנה העצובה של המלך ליר, הסכסוך הפנימי עד שיגעון של מקבת’ בעקבות חטאו וכו’.

אולם, כל הנושאים העמוקים והקיומיים הללו הם לא אלה שהופכים ספר לטוב, מעניין ומהנה. האחראית העיקרית לאיכותו של הספר היא כמובן – הכתיבה. והכתיבה של מלמוד מופלאה ומלאה בניואנסים עד שנוכחותו של המספר הכל יודע כמעט ולא מורגשת על אף השימוש המרובה בגוף שלישי. מלמוד מספק תיאורים נפלאים של המכולת ושל חיי היומיום של אנשי השכונה הניויורקית, אבל גם חודר לעומק מחשבותיהן של דמויותיו וגורם לקורא לפתח יחס מורכב של אהדה וסלידה כלפי כל דמות. הקריאה, לפיכך, מלווה בלא מעט רגשות שמעל כולן מרחף דוק של עצב מזכך שמקשה על הפרידה מהדמויות המורכבות ומהמכולת הרעועה בסיום הספר.

בהקדמה לספר מסביר ג’ונתן רוזן שהמילה ביידיש “צורע’ס” מבוטאת בעברית “צרות” ומשמעותה היא “מקום צר”. לפעמים צריכים הקדמה באנגלית לספר שמשלב יידיש כדי לשים לב למילה שהייתה מונחת מתחת לאף בשפה העברית. אני, בכל אופן, אף פעם לא שמתי לב לקשר בין המילה “צרות” למילה “צר”, אבל בהחלט הזדהתי עם הצרות הקיומיות של ארבע הדמויות המרכזיות שמתנהלות במקום הצר הזה ומגששות את דרכן בעולם בתקווה להגיע למקומות טובים יותר, ובעיקר – רחבים יותר.

מומלץ בחום.

ציטוט נבחר:

That’s what they live for, Frank thought, to suffer. And the one that has got the biggest pain in the gut and can hold onto it the longest without running to the toilet is the best Jew. No wonder they got on his nerves.

על הספר ברשת:

שרון שלו ורשבסקי , קואלת ספרים

 ביקורות קוראים על הספר באתר הסימניה